ויתור על טענת התיישנות בשטר חוב על ידי החייב

הנתבע הגיש היתנגדות לבצוע, במסגרתה העלה, בין היתר, טענת סף שעניינה בהתיישנות התביעה, וההליך הועבר לבית משפט זה. בדיון שהתקיים ביום 30.10.19 הוסכם על ידי הצדדים כי תנתן רשות להיתגונן, יוגש תימלול מוסכם של שטרי החוב וכן מיסמכי תיק ההוצאה לפועל, ואז תנתן החלטה בבקשה לדחייה על הסף על בסיס החומרים שבתיק.

סוגיית היתיישנות שטרות מוסדרת בסעיף 96 לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן "הפקודה"), שזו לשונו: (א) אין להזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב – לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד; ואולם צד לשטר חליפין, לשיק או לשטר חוב, יכול לוותר על טענת ההגנה שאין להזקק לתובענה נגדו על פי מיסמך כאמור, משום שעברה התקופה האמורה בסעיף קטן זה, ומותר לרשום את הויתור בין בגוף המסמך כאמור ובין בתעודה נפרדת, בין לפני תחילת התובענה ובין לאחריה, ואם נרשם הוויתור בתעודה נפרדת לא יהיה מחייב, אלא אם האדם שרשם אותו בתעודה קיבל בעדו תמורה בת-ערך.

עם זאת צורף מיסמך ללא תאריך המסביר את "סיבת הדחייה": אי צירוף מכתב התראה או שמכתב ההתראה אינו תואם את נוסח התקנות, וכן אי צירוף ראייה חתומה על ידי החייב.

...

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו ובטענות הצדדים בעקבותיהם אני סבורה כי יש להורות על דחיית התביעה השטרית על הסף.

בנסיבות אלו אין מנוס מלקבוע כי התביעה השטרית התיישנה ודינה להידחות.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום.

בראשיתו, מצוין מספרו הסידורי, נרשם היכן נערך ומתי, נקבע בו סכום החוב – 100,000 ₪ - ונרשם בצורה ברורה כי הצדדים מוותרים על טענת היתיישנות לפי סעיף 96 פקודת השיטריות [נוסח חדש] וכי : "המחזיק בשטר פטור מכל החובות המוטלות על אוחז בשטר, לרבות ומבלי לגרוע: מהצגה לתשלום ו/או לקיבול ו/או לפירעון פרוטסט, הודעת אי כיבוד, הודעת מיאון, הודעת חילול והעדה" במצב דברים זה, הרי שטענות הנתבע כי דרישת התשלום לא הוכחה, נדחית.

חשוב לציין כי ממילא הודעה בכתב -אין בה די, לא בהתאם לכתב הערבות המתמדת ולא בהתאם לסעיף 15(א) לחוק הערבות הקובע כי: "ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שניגרם לו עקב הביטול", אכן, עדותו של הסוכן היא של עובד של התובעת, אולם ראינו שעובד של חברה אחרת העיד כי הנתבע כן עידכן אותו בזמן אמת.

...

ברם מקום שהתובעת התייחסה לטענה זו והיות שאיני מקבלת טענה זו, אדון בה. סעיף 19 לחוק הערבות מגדיר מהו "ערב יחיד": "מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד; אין מחלוקת כי החייב בענייננו הוא "המזרחי הירושלמי השקעות", חברה בע"מ. משכך, על מנת שהנתבע יהנה ממעמד "ערב יחיד" (ובהמשך, "ערב מוגן") עליו להראות כי אינו "בעל עניין" כמשמעותו בחוק ניירות ערך, תשכ"ח – 1968.

במועד החתימה החזיק הנתבע 50% משווי החברה, בעוד הגדרת "בעל עניין" בתאגיד הוא "(1) מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד"(ס' 1 לחוק הנ"ל), משכך, הנתבע אינו עונה על ההדרה של "ערב מוגן" וטענותיו בעניין זה – נדחות.

אני מקבלת את התביעה במלואה, ומורה כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 55,391.61 ₪ כערכם ביום 22.1.19 – מועד העברת ההליך מההוצאה לפועל לבית משפט זה. בנוסף יישא הנתבע בהוצאות המשפט של התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 8,775 ₪.

מסכום החוב הופחתו סכומים אשר שולמו על ידי הנתבע במהלך השנים (להלן: "החוב") (דפי חיוב המפרטים את הסכום בו חויב הנכס בארנונה מדי שנה ושנה צורפו כנספח ב' לתצהירה של גב' שלומית אורן להלן: "פנקסי הערייה").

הכרעה במחלוקת מחייבת דיון בשאלות הבאות: סופיות החיובים; האם יש לחייב את הנכס בארנונה נוכח המניעה המשפטית משימוש בו; האם יש לראות בדירה נכס שאינו ראוי לשימוש; האם התיישן החוב בגין התקופה שמיום 1.1.2004 ועד ליום 18.4.2009; האם זכאית התובע לסעד מכוח התביעה שטרית.

בית המשפט קיבל את טענת הרשות כי בנסיבות העניין חל סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תוך שקבע כי: "בעניינינו החל העותר לשלם את חוב הארנונה, מבלי שטען כל טענה כי החוב התיישן על אף שהחוב התגבש בשנות השמונים. במעשהו זה של העותר יש כדי להודות בקיום זכות המשיבה לגבות תשלומי ארנונה עבור אותן השנים. העותר הודה בקיום החוב והחל לשלמו ובכך ויתר על טענת ההתיישנות." דא עקא, העותר ערר כנגד פסק הדין וערעורו נדון בעע"ם 956/11.

...

איני מקבלת טענה זו. ראשית, התובעת לא הציגה את ההמחאות לפירעון.

סופו של דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת את חוב הארנונה הרובץ על הנכס בגין התקופה שמיום 18.4.2009 ועד ליום 18.4.2016.

התביעה הכספית ביחס לתקופה מיום 1.1.2004 – 18.4.2009 נדחית.

החייב מפנה בעירעור לכך שתיק ההוצל"פ ניפתח על בסיס שטר חוב, אשר נחתם על ידי אדם בשם גדעון בן-דוד, ועליו מופיעה חתימת החייב כערב.

בנוסף, החייב הכחיש את אישור המסירה של האזהרה, למרות שהוא מצוי בתיק ההוצל"פ. כמו כן, הכחיש הליכי עיקול נגדו בתיק, למרות שיש להם תעוד בתיק ההוצל"פ. לטענת ב"כ הנושה, במקרה זה יש לדחות טענות החייב בשל שילוב של שהוי, היתיישנות והיזק ראייתי.

בחינת היתנהגותו של החייב במשך השנים מעלה, כי החייב היה מודע להליכים שנקטה נגדו הנושה ובחלוף השנים בחר לוותר על הטענות שהיו לו כלפי החוב ולפנות לאפיק פשיטת הרגל, על מנת לקבל הפטר מהחוב.

...

אמנם נציג החברה אמר לי שהוא זוכר את החייב, שהוא היה אצלו והוא נסע להיפגש איתו והחתים אותו, אבל בסופו של דבר מדובר באירועים מלפני עשרים שנה והמשקל שניתן לתת לעדויות הוא מצומצם.

נוכח המפורט לעיל, הערעור נדחה.

(ב) לגבי הקבל תתחיל התקופה האמורה מחָלוּתו של השטר, זולת אם – (1) צריך הצגה לפירעון כדי לחייב את הקבל, כי אז תתחיל התקופה האמורה מתאריך ההצגה; (2) קוּבּל השטר לאחר חלותו, כי אז תתחיל התקופה האמורה מתאריך הקיבול.

הויתור על טענת ההתיישנות בשטרי החוב מופיע כחלק מההצהרה הנמסרת על ידי הערבים ומפיהם והיא מופיעה לאחר חתימת הנתבע בתור עושה השטר, ועל כן אין לייחס לחתימת הנתבע כעושה השטר הסכמה גם לאמור בהצהרה המיועדת לערבים (למען שלמות התמונה יצוין כי על שטרי החוב אין חתימות ערבים כלשהם).

...

המסקנה היא שהתביעה השטרית התיישנה והתובע לא הראה כי במקרה שלנו מתקיים חריג לפי חוק ההתיישנות המשעה או מאריך או מאתחל תקופת ההתיישנות.

על כן, התוצאה היא שאני מקבל טענת הנתבע בדבר התיישנות התביעה וכנגזרת מכך אני מורה על דחיית התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 8,000 ₪, שישולם בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין במשרד ב"כ התובע, שאם לא כן – הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.