ויתור על חסיון עו"ד לקוח דרישה לגילוי חומר חסוי

סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן – "החוק") קובע: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם". חסיון עו"ד-לקוח מכח סעיף 90 לחוק הוא חסיון סטוטורי מוחלט.

"הלכה פסוקה היא כי מיסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון בפני גילוי [ע"א 327/86 זינגר נ' ביינון, פד"י כב(2) 602; להלן: פרשת זינגר]. הטעם לכלל זה נעוץ בערך ההגנה על האוטונומיה הנתונה לצד למחלוקת להכין את קוי עמדתו במשפט בלא הפרעה. במתח הקיים בין חובת הגילוי לצורך חשיפת האמת במשפט, לבין ההגנה על זכותו של בעל דין להערך כראוי להציג את עמדתו במחלוקת עם יריבו בלא שיאלץ לחשוף את חומר ההכנה שהכין לצורך כך, גובר הערך האחרון."חיסיון מיסמך שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה זכותו של בעל דין שכנגד לגילוי תוכנו של המסמך ולעיון בו" [פרשת זינגר, שם].

חומר הכנה כאמור שייך לפרטיותו של האדם, ול"רשות היחיד" שלו המובן הרחב והכולל של מושג זה. לחיסיון זה קשר עינייני הדוק וזיקה תכליתית לחיסיון הסטאטוטורי הפרוש על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין ללקוח [סעיף 48 לפקודת הראיות].

אולם על פי כלל החיסיון, נידרש כי גם טרם משפט, המסמך הוכן לצורך המשפט [פרשת גלעד, פיסקה 6 לפסק הדין].

התנאים לתחולת החיסיון על חומר הכנה למשפט הם, אפוא, קיום צפי לניהול משפט, והימצאות זיקה דומינאנטית בין המסמך הנערך לבין המשפט הצפוי".

...

אף דין טענתה של התובעת כי הנתבעים 6-2 ערבו להתחייבויות החברה ויש לראות בהם כמי שמשמשים כחליפיה, להדחות, משנטענה בעלמא וללא כל הסבר או ביסוס.

בע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ (פ"ד נט(3) 66, 76-75 (2004)), נדון ענינו של עובד שנפגע בעבודה ותבע את בעל המניות העיקרי בחברה בה עבד וביקש כי בית המשפט יקבע, שבעל המניות והמעסיקה הם מעוולים במשותף ואחראים ביחד ולחוד לנזק שנגרם לו. וכך נכתב על ידי כב' הנשיאה, דאז, השופטת דורית בייניש: "שאלת אחריותם האישית בנזיקין של נושאי משרה בחברה נידונה בהרחבה על-ידי בית-משפט זה בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ (להלן – עניין צוק אור). יצוין כי אמנם בעניין צוק אור דובר בשאלת אחריותם האישית בנזיקין של נושאי משרה בחברה ביחס לנושים חיצוניים לחברה, בעוד בענייננו אנו מדובר בעובד החברה, עם זאת אני סבורה כי הגיונם של דברים ראוי שיחול אף בענייננו.

אף לאחר שביקשתי לקרוא בין השורות את טענותיה המשפטיות של התובעת מצאתי כי יש לדחות את תביעתה של התובעת כנגד הנתבעים 6-2.

סבורני, בהתאם להלכה הפסוקה, כי אין בפרטים שהועברו לתובעים משום וויתור על חסיון עורך-דין לקוח בינו לבין עו"ד רקלין, שכן הם אינם מצויים בלבו של השרות המשפטי, כפי שטענו ב"כ הנתבע וממילא לא ויתר הנתבע באופן מפורש על החיסיון [ראה רע"פ 751/15 יצחק אברג'יל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 09.12.2015) פסקה 21,2; כן ראה דנ"פ 545/16 לישכת עורכי הדין - ועדת האתיקה הארצית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.02.2016(, פסקה 7; כן ראה רע"א 6701/17 שקל סוכנות לביטוח (2008) בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 25.10.2017)].

טבלה מסכמת לעניין דרישות גילוי ועיון במסמכים מטעם התובעים סעיף 9 –מקובלת עלי עמדת הנתבע, בשל חסיון עו"ד לקוח.

יפים אף הדברים שלהלן: "במתח הקיים בין חובת הגילוי לצורך חשיפת האמת במשפט, לבין ההגנה על זכותו של בעל דין להערך כראוי להציג את עמדתו במחלוקת עם יריבו בלא שיאלץ לחשוף את חומר ההכנה שהכין לצורך כך, גובר הערך האחרון" [רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי, פ"ד סא (2) 634 (2006), פסקה 13 לפסק דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה)].

...

עם זאת הואיל ובמסגרת החלטתי מצאתי לדחות אף את גילוי טיבם של המסמכים הרי שאף מהנימוקים שפורטו שם, ישיבו התובעים לעניין זה, ככל שיהיה בכך צורך, 7 ימים לאחר הגשת תצהירי הנתבע.

שאלה 6.3 – ביחס לחלקה הראשון של השאלה מקובלת עליי עמדת התובעים כי ניתן מענה מקיף והולם מצדם ולכן אין הם נדרשים להוסיף ולהשיב לשאלות אלה.

בעניין זה מקובלת עלי עמדת הנתבע כי על התובעים לערוך תצהיר גילוי מסמכים ספציפי במענה לדרישות הנתבע.

בהקשר זה, הפניתה המבקשת לעל"ע 17/86 פלונית נ' לישכת עורכי הדין, שם נקבע כי סיכסוך בנוגע לשכ"ט חורג מהחיסיון, אולם נקבעו תנאים לשימוש בחומר המצוי בידי עורך הדין: יש לגלות רק מידע הכרחי, המידע ההכרחי נוגע לעילת התביעה, יש למצות כל דרך לפני גילוי החומר החסוי.

העיון בכתב התביעה על נספחיו מעלה שהמבקשת בחרה, במודע ותוך מתן הסבר, לצרף לכתב התביעה תצהיר, רשימת מסמכים שנכללה בסע' 5 לתצהיר, וכן יפוי כח. בסע' 5(ב) לתצהיר נאמר: "מסמכים שקבלתי במהלך הטיפול המשפטי עבור הנתבעת. בשל חיסיון עורך דין- לקוח, אמציא מסמכים אלו באם הנתבעת תוותר על זכותה בדין;". אין חולק כי הבקשה דנא הוגשה לאחר שנדחתה הבקשה לסילוק התביעה על הסף, ולאחר שלפי הצעתי לצדדים והגשת עמדת הנתבעת הוריתי על ביטול הישיבה המקדמית וקביעת מועד להוכחות.

לצד כל אלה, תקנה 114א לתקנות הנ"ל קובעת: "114א. בעל דין שאינו מגלה מיסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או 113 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים". מכאן כי השאלה שיש להכריע בה היא – האם קיים הצדק סביר למחדל המבקשת.

...

לא שוכנעתי, בהינתן שכבר מראשית הדרך צוין בתביעה שיש בידי המבקשת מסמכים הקשורים לשירות שניתן ובגינו מוגשת תביעת שכר הטרחה, אולם הם אינם מגולים עד אשר ייפתר נושא החיסיון, כי המבקשת ביקשה להתחמק מגילוי המסמכים או ביקשה לסרבל ולהכביד במכוון על ההליך, או שביקשה "לקנות זמן" על מנת שתוכל "לפברק, מסמכים כנטען. לו היה הדבר נכון לא הייתי מצפה כי המבקשת תנמק מראש את מחדל אי צירוף המסמכים.

לכן, אני סבורה כי חקר האמת ביחס לטענותיה של המבקשת ביחס לשכר טרחה עבור השירותים שניתנו למשיבה, גובר על אינטרס הנתבעת שלא להתמודד עם ראיות אלה או עם פירוט זה, בשלב זה של ההליך, או מטעמים דיוניים אחרים.

מן הטעמים הנ"ל ובהתאם לתנאים הנ"ל, הבקשה מתקבלת.

לטענת פימי, בעצם ההפנייה להתייעצות ופירוט תוכן ההתייעצות בכתב התשובה, כל שכן גילוי הפניה לקבלת ייעוץ משפטי והחומרים שהועברו ליועצים החיצוניים לשם מתן ייעוץ משפטי, ובפרט גילוי תוצרי העבודה הפנימיים של עורכי הדין החיצוניים של נורסטאר, יש לראות בנורסטאר כמי שויתרה באופן גורף על טענת חיסיון עו"ד-לקוח באותו עניין.

למעשה, השאלות העיקריות שבמחלוקת בין הצדדים בעיניין התכתובות הפנימיות המבוקשות במסגרת סעיף 2.1 למכתב הדרישה ששלחה פימי לנורסטאר הנן האם תיכתובות אלה חוסות תחת חיסיון עו"ד-לקוח, והאם בהתנהגותה ויתרה נורסטאר על חיסיון זה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כמו גם את כתבי הטענות והנספחים שצורפו אליהם, סבורתני כי התכתובות המבוקשות אכן חוסות תחת חיסיון עו"ד-לקוח, וכי לא ניתן לקבוע כי נורסטאר ויתרה על חיסיון זה בהתנהגותה, ואנמק.

...

לעניין זה, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי בטרם תוכרע בקשתה של פימי יש להמציא המסמך לעיון בית המשפט, וזאת בהתאם להוראות תקנה 119 לתקנות.

סוף דבר נורסטאר תמציא לבית המשפט, במעטפה חסויה, את ה-balance sheet לשנת 2014 במלואו, תוך 14 יום.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

חיסיון זה מעוגן בסעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן- פקודת הראיות), הקובע בסעיף קטן (א) כך: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין" (לחובה המוטלת על עורך הדין בהקשר זה ראו סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961; לעניין היחס שבין שתי הוראות חוק אלו ראו י. קדמי , על הראיות, חלק שלישי, 2009, עמ' 1070).

זאת ועוד, בנידון, בנגוד לעניין אבוחצירא, עסקינן במסמך הניתן לפרשנויות רבות ולא ניתן לומר באופן פשוט וברור כי האמור בו מכוון להדחת עד או להסתרת ראיות וכיוצ"ב. אין מדובר במסמך או באמירה ברורים שכל תכליתם לעבור עבירה פלילית אלא בהערכת סיכון מפורטת אשר מעצם טיבה מפרטת אף את הפן הפחות נוח לבעל הדין, גילויו של מיסמך זה יהא בו משום פגיעה קשה בחסיון עורך דין - לקוח, פגיעה אשר אין לה כל הצדקה בנסיבות דנן.

הגישה השלישית, אשר על פי האמור במאמרה של ד"ר זר-גוטמן, היא הגישה הדומינאנטית במשפט האמריקאי, אינה רואה בחשיפת חומר חסוי בשוגג משום ויתור הלקוח על החיסיון.

ראיה לדבר – מקום בו נכפית על הלקוח נוכחות אדם זר בשעה שהוא מקיים תיקשורת עם חברו, הרי שכל עוד הנוכחות אינה מוסכמת על הלקוח תעמוד לו זכות החסיון אף כנגד אותו זר ואולם אם מדובר בנוכחות מוסכמת לא תעמוד לו זכות החסיון כלפיו - הרי לנו שהסכמה מדעת מצד הלקוח היא התנאי הנידרש לבטלות החסיון (והשווה לענין זה ת"פ (ת"א) 949/68 משה ראובן נ. מד"י (1970) אל מול ע"א 44/61 אהרון רובינשטיין נ. מפעלי טכסטיל נצרת בע"מ (1961)), ובדומה נפסק בעיניין אתנה הנ"ל – "לא נעלמו מעיני האסמכתאות אותן צירף המשיב לתמיכה בטענתו, אלא שאין הנידון דומה לראיה... בעיניין בן צדוק (תא (ת"א) 74932/04 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד הניה בן צדוק (25.5.08) נדון מיסמך אשר בטעות הגיע לידי הצד שכנגד ולתיק בית משפט. באותו עניין נקבע כי הרציונל העומד בבסיס חסיון עו"ד לקוח מאבד מכוחו במקרים שבהם המסמך נימסר לצד שכנגד. בעניינינו, המבקשת לא מסרה את המסמכים הללו כי אם המשיב פעל באופן אקטיבי על מנת להשיגם, באמצעות החיטוט בפח, ללא קבלת הסכמתה" (וכן ראה לעניין זה ת"א 53966-09-11 הנ"ל בו דוחה כב' הש' גרסטל את עמדתה של כב' הש' אביגיא) מתוך כלל הדברים שהבאנו עד פה, אני סבור כי על המסמך נשוא הכתבה חל חסיון עורך דין - לקוח ואין מקום להתיר הגשתו על ידי עד זה או אחר.

...

על אף כל האמור לעיל ועל אף שמצאנו כי אין מקום להתיר הגשת המסמך נושא הכתבה כראיה נוכח חסיון עורך החל עליו והמהווה חסיון מוחלט, הרי שעדיין, וכפי שרמזנו לעיל, יש בעולה מן הבקשה בכדי להצדיק זימון עדים מסוימים ושמיעתם גם בשלב זה אחר שנחקרו עדי הצדדים ואף הוגשו סיכומיהם, וזאת על מנת לברר עימם עניינים מסוימים אשר עלו מן הכתבה נשוא הבקשה ועל מנת שיתברר הפן העובדתי הנוגע לתובענה באופן מלא ושלם, מבלי שיוותרו ספקות ותהיות.

ודוק, אין אנו מקבלים המסמך כראיה ולכל ציטוט ממנו גופו לא יהא כל ערך, אלא שכאמור מבקשים אנו לברר עד תום את התהיות והספקות העולות מתוך הבקשה הנסמכת על הכתבה הנזכרת על מנת שדברים יצאו מבוררים כדבעי, והדרך הראויה לכך הינה זימון נוסף של מספר עדים שנחקרו על מנת לברר את הטעון בירור.

סוף דבר הריני קובע מועד נוסף ביום 20.7.17 בשעה 12:00 אליו יזומנו הגב' ורה יגוטקין פר' אוהל גונן לצורך חקירתם הנוספת, כמפורט לעיל.