בני הזוג התגרשו ביום 22.4.02 ובהסכם הגירושין הסכים הבעל לוותר על זכויותיו בדירת עמידר לטובת האשה.
אין רבותא בטענת הנתבע כי שימש "כאפוטרופוס בפועל" של המנוחה, טענה שאף היא לא הוכחה, הואיל והחוק מכיר במקרה הפוך: "מי שהזכאי היה אפוטרופסו," קרי אם המנוחה הייתה אפוטרופוס של הנתבע היה נימנה הוא בין מעגל הזכאים, אולם במקרה הפוך בו מי שמבקש לקבל מעמד של דייר ממשיך היה אפוטרופוס של הדייר החוזי, אינו נימנה על הזכאים.
החוק עדיין מגדיר דייר ממשיך כמי שהתגורר עם הזכאי שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירתו, אולם בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, תשס"ט – 2009, לא יהיה דייר ממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה ציבורית עם קרוביו ועליו לפנות את הדירה תוך 9 חודשים מהמועד שבו נימסרה לו הודעה ממשרד הבינוי והשיכון כי אינו זכאי לדירה ציבורית לפי הכללים.
...
מכל האמור לעיל עולה כי התובעת הוכיחה כי הנתבע לא עמד בתנאים המאפשרים להכיר בו כדייר ממשיך, לרבות בנוגע להעדר רצף מגורים נדרש.
סוף דבר
אחותו של הנתבע שימשה כדיירת החוזית לאחר גירושיה בשנת 2002.
על כן. התביעה מתקבלת.
