ויזה כניסה לטורקיה לבעלי דרכונים זרים

בית משפט השלום בחיפה ת"א 40060-05-13 פסיפיק אטלנטיק ליין (ישראל) בע"מ ואח' נ' Hellenic Seaways Ltd ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת סיגלית מצא התובעות: .1 פסיפיק אטלנטיק ליין (ישראל) בע"מ, ח.פ. 513084178 .2 טירן שיפינג (1997) בע"מ, ח.פ. 512454281 על-ידי ב"כ עו"ד יואב הריס ואח' הנתבעים: .1 Hellenic Seaways Ltd על-ידי ב"כ עו"ד אילן אורלי, עו"ד ערן שלח ואח' .2 Sisa shipping lines חברה זרה מתורכיה על-ידי ב"כ עו"ד ירון שגיא ואח' החלטה

ההסכם הסדיר את זכויות וחובות הצדדים לו בכל הנוגע להפעלת קו ספנות סדיר בין הנמלים איסקנדרון (טורקיה) ופורת' סעיד (מצריים) (כאשר לאחר מכן הוספה חיפה) באמצעות האנייה Nissos Rodos שבבעלות Hellenic (להלן: "האנייה").

הבקשות בקשה מספר 33: בקשה להמצאת מסמכים בבקשה מספר 33 עותרות התובעות כי בית המשפט יורה למשרד החוץ / הקונסוליה באיסטנבול להמציא כתב הזמנה או כל תעוד או רישום או רשומה המעידים על זהות המזמין, מכוחה הונפקה בקונסוליה באיסטנבול אשרת כניסה למר Burak Srikaya, נושא דרכון תורכי מספר 4635265 UO לתאריכים 2.9.2013 – 4.9.2013.

...

מהטעמים המפורטים בהחלטתי בבקשה מספר 34, אני דוחה את הבקשה.

בקשה מספר 40: דיון והכרעה דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה.

ואולם, סעיף 17(א) לחוק קובע פטור סטאטוטורי מהוראות החוק על כניסתם וישיבתם של נציגים דיפלומטים (כמפורט בסעיף), וכן כי שר הפנים רשאי להוסיף ולפטור בצו סוגים נוספים של נציגים זרים בעלי מעמד דיפלומאטי.

הצוו קובע בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים כי "אזרח בעל דרכון של מדינה ששמה נקוב בתוספת הראשונה [...] פטור מהוראות החוק בדבר חובה של אשרת מעבר או אשרת ביקור מסוג ב/2 עד שלושה חודשים". מדובר בכלל מפורש שמקנה פטור מאשרת כניסה לאזרחי המדינה שבתוספת הראשונה לפרק זמן של עד שלושה חודשים.

אני חושבת שברגע שנסיר את הנושא של הויזות, זה ישוה אותנו, לפחות ברמה הזאת, לנסיעה למצרים, תורכיה וירדן" (פרוטוקול 274 של ועדת הפנים והגנת הסביבה, הכנסת ה-18, 6 (3.11.2010)).

...

סוף דבר הנה כי כן, יישום עקרונות תורת הפרשנות התכליתית במקרה שלפנינו, מוביל למסקנה כי צו הכניסה לישראל חל גם על אזרחי אוקראינה שמבקשים להיכנס לישראל לתקופה של שלושה חודשים, אף בנסיבות של המלחמה שמתחוללת באוקראינה.

כללי הפרשנות הנהוגים עמנו מובילים למסקנה כי פרשנותם המוצעת של המשיבים אינה יכולה לעמוד.

אך אף אם אניח כי בפנינו שתי פרשנויות אפשריות מבחינת לשון הצו – הפרשנות שעליה עמד העותר והפרשנות שעליה עמדו המשיבים – מקובלת עליי מסקנתו של חברי המשנה לנשיאה ומטעמיו, כי פרשנותו של העותר מגשימה באופן המיטבי את תכליותיו של צו הכניסה לישראל ומשכך יש להעדיפה (ראו והשוו: דנ"פ 1062/21 אוריך נ' מדינת ישראל, פסקה 36 לחוות דעתי (11.1.2022)).

בסמוך לכך, עובר ליום 12.8.21 כשהמשיבה ראתה שתוכנית לא יוצאת לפועל, היא פנתה למתלונן והציעה לו להוציא דרכון בריטי באמצעותו יוכל להכנס לארה"ב ללא ויזה.

בחלוף זמן, משראה המתלונן שטרם קיבל את הדרכון פנה למשיבה לקבלת הסברים, והמשיבה טענה בפניו שבישראל קיימת בעיה לקבל דרכונים זרים, והציעה למתלונן לנסוע לתורכיה ולקבל שם את הדרכון באמצעות שליח שיגיע למלון מסוים ומסרה לו את פרטי המלון ואת מועד הגעת השליח עם הדרכון.

בתאריך 16.6.2021, המשיבה חזרה למשרד הפנים בכתובת הנ"ל שוב, הפעם בפני הפקידה תמר עם צלום דרכון בריטי בשחור לבן, אך הפעם בעל מספר 7712083 אך עם אותם פרטים של הדרכון הקודם.

...

עוד מסרה שהציגה עצמה בפני יוסף כמי שיודעת לרפא אנשים חולי סרטן "באמצעות טיפולים בלתי קונבנציונליים. יכול להיות שאמרתי לו ואני עשיתי כמה קורסים בנושא הזה ויש לי את הידע. בהמשך, טענה שלמדה רפואה בארצות הברית משך שבע שנים אך לא סיימה את התואר (ש' 202). סבורני, שלאור העובדה שהמשיבה הזדהתה בשם אחותה, העובדה שהמשיב העביר לה כספים, המשיבה שאישרה שהיא יודעת לרפא באמצעות טיפולים לא קונבנציונליים חולי סרטן, העובדה שהמשיבה אישרה שלכאורה למדה רפואה אך לא סיימה את לימודיה, שאף המשיבה הציגה עצמה בפני המתלונן כבעלת תואר M.D.

בשים לב למסוכנות הרבה, ועוצמתה, כפי שהיא משתקפת מחומר הראיות, ונוכח מאפייני אישיותה של המשיבה, כפי שמשתקפים מהמעשים ומעברה הפלילי, סבורני כי אין להיזקק לתסקיר מעצר.

בעניין זה ראו בש"פ 4214/21 יחיא אבו ג'אבר נ' מדינת ישראל (21.06.2021) בו נקבע כי : " שירות המבחן עמוס לעייפה ואין טעם להעמיס עליו עריכת תסקירי מעצר מקום שבו עולה בבירור כי חלופת מעצר לא תסכון. כאשר מסוכנותו של הנאשם כה רבה עד שלא ניתן לאיין אותה בשום צורה – לא נדרש ביהמ"ש לבקש תסקיר מעצר. תסקיר המעצר נועד להיות אך כלי מסייע בידי ביהמ"ש ואינו בבחינת תסקיר-חובה". לאור כל האמור לעיל, מורה על מעצרה של המשיבה עד תום הליכים.

העותרות מוסיפות וטוענות כי עם הגיעם של העובדים לישראל נלקחים מהם דרכוניהם; כי בחודשיים הראשונים לעבודתם חברת יילמזלר אינה משלמת להם את שכרם; כי הם עובדים שעות רבות מדי יום ובמקרים נדירים הם אף נדרשים לעבוד קרוב ליממה ברציפות; כי אין משלמים לעובדים עבור שעות נוספות; כי בחלק מן המקרים נאסר על העובדים לצאת מן האתר לאחר שעות העבודה ללא אישור מנהל העבודה או שנידרש מהם לחזור למגורים לא יאוחר מן השעה 22:00; כי בחלק מן האתרים נאסר על העובדים להחזיק טלפון סלולרי; כי במקרים של תלונה מצד עובדים, הם נקנסים על ידי החברה ומאוימים כי יפוטרו וישלחו לתורכיה; וכי החברה נוהגת לקיים מדי פעם "כנסי איומים". העותרות טוענות כי מדיניות המשיבים, לפיה אין מאפשרים לעובדי יילמזלר לעבור למעסיק אחר, נותנת בידי יילמזלר כוח מוחלט כלפי עובדיה ואלה נאלצים לסבול כל תנאי וכל גזירה שמוטלים עליהם.

כל מדינה, כך ניטען, רשאית להתנות את עצם נכונותה להתיר לאזרח זר להכנס ולעבוד בתחומיה, בכך שעבוד רק אצל מעביד מסוים שלטובתו הונפקה אשרה עבור העובד.

יילמזלר טוענת כי העותרות בתמימותן נפלו קורבן לבעלי אינטרסים כלכליים - מעבידים וקבלני כוח אדם - המבקשים לייצר נתיב כניסה של עובדים זרים למדינת ישראל, שיפעל ללא פקוח ותוך עקיפת מדיניות "השמיים הסגורים" של ממשלת ישראל.

לפי נתונים רישמיים של משרד העבודה הטורקי, בחודש יוני 2005 חיו במדינות העולם למעלה משלושה מיליון וחצי בעלי אזרחות טורקית (כחמשה אחוזים מאוכלוסיית המדינה באותה עת), ומתוכם לקחו חלק בשוק העבודה הזרים קרוב למיליון וחצי איש (http://www.csgb.gov.tr/birimler/yih/bulten/ingilizce/ing2005_2.

...

מסקנה נוספת הינה, שהכבילה פוגענית יותר מאמצעים אחרים שנקיטתם אפשרית לצורך הגשמתה של התכלית בה דובר, ובראשם הבטחת זכויות הוגנות לעובדים.

איני סבור, כי המסקנה הצומחת מכך היא שעלינו להכיר בכבילה כרע הכרחי או, גרוע מכך, כתופעה רצויה ומקובלת.

אך אם יתממש החשש שמעלה חברי השופט א' לוי ודחיית העתירה דנן "תוליד החלטות דומות בעתיד", כי אז יהיה צורך לשוב ולבחון את חוקיותן של החלטות אלה ולא מן הנמנע כי תידרש לגביהן מסקנה שונה.

העותרות מוסיפות וטוענות כי עם הגיעם של העובדים לישראל נלקחים מהם דרכוניהם; כי בחודשיים הראשונים לעבודתם חברת יילמזלר אינה משלמת להם את שכרם; כי הם עובדים שעות רבות מדי יום ובמקרים נדירים הם אף נדרשים לעבוד קרוב ליממה ברציפות; כי אין משלמים לעובדים עבור שעות נוספות; כי בחלק מן המקרים נאסר על העובדים לצאת מן האתר לאחר שעות העבודה ללא אישור מנהל העבודה או שנידרש מהם לחזור למגורים לא יאוחר מן השעה 22:00; כי בחלק מן האתרים נאסר על העובדים להחזיק טלפון סלולרי; כי במקרים של תלונה מצד עובדים, הם נקנסים על ידי החברה ומאוימים כי יפוטרו וישלחו לתורכיה; וכי החברה נוהגת לקיים מדי פעם "כנסי איומים". העותרות טוענות כי מדיניות המשיבים, לפיה אין מאפשרים לעובדי יילמזלר לעבור למעסיק אחר, נותנת בידי יילמזלר כוח מוחלט כלפי עובדיה ואלה נאלצים לסבול כל תנאי וכל גזירה שמוטלים עליהם.

כל מדינה, כך ניטען, רשאית להתנות את עצם נכונותה להתיר לאזרח זר להכנס ולעבוד בתחומיה, בכך שעבוד רק אצל מעביד מסוים שלטובתו הונפקה אשרה עבור העובד.

יילמזלר טוענת כי העותרות בתמימותן נפלו קורבן לבעלי אינטרסים כלכליים - מעבידים וקבלני כוח אדם - המבקשים לייצר נתיב כניסה של עובדים זרים למדינת ישראל, שיפעל ללא פקוח ותוך עקיפת מדיניות "השמיים הסגורים" של ממשלת ישראל.

לפי נתונים רישמיים של משרד העבודה הטורקי, בחודש יוני 2005 חיו במדינות העולם למעלה משלושה מיליון וחצי בעלי אזרחות טורקית (כחמשה אחוזים מאוכלוסיית המדינה באותה עת), ומתוכם לקחו חלק בשוק העבודה הזרים קרוב למיליון וחצי איש (http://www.csgb.gov.tr/birimler/yih/bulten/ingilizce/ing2005_2.

...

מסקנה נוספת הינה, שהכבילה פוגענית יותר מאמצעים אחרים שנקיטתם אפשרית לצורך הגשמתה של התכלית בה דובר, ובראשם הבטחת זכויות הוגנות לעובדים.

איני סבור, כי המסקנה הצומחת מכך היא שעלינו להכיר בכבילה כרע הכרחי או, גרוע מכך, כתופעה רצויה ומקובלת.

אך אם יתממש החשש שמעלה חברי השופט א' לוי ודחיית העתירה דנן "תוליד החלטות דומות בעתיד", כי אז יהיה צורך לשוב ולבחון את חוקיותן של החלטות אלה ולא מן הנמנע כי תידרש לגביהן מסקנה שונה.