התובעים תמכו תביעתם בשלוש חוות דעת: הראשונה ערוכה על ידי פרופ' אפלמן – מומחה ברפואת נשים ומיילדות וגנטיקה רפואית (לעניין ההתרשלות והקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין אי גילוי המום); לעניין נכותו של הקטין הוגשו חוות דעת מטעם פרופ' רוגין מומחה בקרדיולוגיה וחוות דעת מטעם פרופ' להט, מומחה בנוירולוגית ילדים.
בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת נטען כי לא היתה כל התרשלות רפואית מטעם הצוות הרפואי בייעוץ הגנטי או במעקב ההיריון, שכן כבר במסגרת הייעוץ הגנטי שנערך, הוסברו לתובעים הסיכונים המוגברים לשורה של בעיות רפואיות מולדות, מומים קשים, בעיות מילדותיות שונות, תמותה תוך רחמית או סב לידתית ותסמונות גנטיות רבות.
הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח עדותה הברורה של הגב' הררי כי משכלל לא שקלה את הממצא של ציסטיק היגרומה גדולה אף לא הביאה בחשבון חשד לתיסמונת NOONAN, ומסיכום הייעוץ הגנטי בו ציינה גב' הררי כי ככל ותוצאות בדיקת ה-CMA תצא תקינה, ניתן לבצע מספר בדיקות, ביניהן "בדיקת ריצוף גנים המוכרים כקשורים לתסמונות גנטיות בהם בעיות רפואיות המדווחות בהיריון..". פועל יוצא מן האמור ולנוכח אי הבהירות שנבעה מהעדר מודעות למימצא של ציסטיק היגרומה גדולה סביר להניח שהגב' הררי בחרה לערפל את הדברים בהמלצה בלתי ספיציפית של "אפשרויות הנוגעות לתיכנון המשפחה" ולא כללה המלצה מפורשת לתובעים בדבר האפשרות לפנות לועודה להפסקת היריון על המשמעויות הנובעות מכך.
...
על רקע האמור אך סביר כי התפתחה אצל התובעים ציפיה כי ככל ובדיקתה העלתה ממצאים חמורים משמעותיים ו/או חשד לתסמונת קשה אצל העובר הייתה ד"ר גולדברג מיידעת אותם על כך במפורש במעמד הבדיקה ואף מסבירה להם אודות הממצאים, כפי שעשתה במעמד הבדיקה בהיריון הקודם.
כל שצוין ברשומה הרפואית היה "בסונר מצג ראש פרופיל תקין 1814 גרם".
המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא כי הצוות הרפואי של הנתבעת התרשל עת לא התייחס תחילה במעמד הייעוץ הגנטי לממצא של ציסטיק היגרומה גדולה אשר הודגמה בבדיקות שבוצעו במהלך ההיריון, וכאשר לא ניתן הסבר לתובעים אודות משמעות וחומרת ממצא זה במסגרת הייעוץ הגנטי.
סוף דבר:
מן המקובץ עולה כי הנתבעת התרשלה ועל כן חייבת היא בפיצוי התובעים בגין נזקיהם כתוצאה מהולדת הקטין.
