התרשלות רפואית בבדיקת קולונוסקופיה

לאור כל האמור לעיל, עדיפה בעיני חוות הדעת מטעם הנתבעים לפיה ההתנקבות לא התרחשה בזמן הבדיקה עצמה אלא התפתחה לאחר מכן מנזק תרמי, ולפיה גרימת הנזק התרמי תוך כדי הקולונוסקופיה לא היתה בגדר התרשלות, על פני חוות הדעת מטעם התובעת לפיה ההתנקבות ארעה תוך כדי הקולונוסקופיה עצמה עקב התרשלות הצוות הרפואי.

...

הכרעה אקדים מסקנה להנמקה: דין התביעה להידחות, שכן הוטה מאזן ההסתברויות למסקנות כדלקמן: ההתנקבות במעי התובעת לא התרחשה במהלך בדיקת הקולונוסקופיה אלא אחריה; ההתנקבות במעי התובעת התפתחה לאחר סיום בדיקת הקולונוסקופיה עצמה, כתוצאה מנזק תרמי לדופן המעי שלה שהתרחש במהלך בדיקת הקולונוסקופיה, אולם נזק תרמי זה אינו תוצאה של התרשלות; משהתרחשה ההתנקבות, לא היה בהקדמת הניתוח הראשון כדי לשנות את הנזק שנגרם לתובעת; לאור כל זאת, אף בהנחה שהנתבעים או מי מהם התרשל באופנים הנוספים הנטענים (כגון ההתעלמות הנטענת של הצוות הרפואי מבקשת התובעת לפני השחרור מהקולונוסקופיה להתייחס לכאביה הנטענים, פגמים נטענים בתרשומת רפואית, הוראה שניתנה לתובעת לאכול לאחר השחרור מהקולונוסקופיה וכד'), אין לאותה התרשלות קשר סיבתי לגרימת הנזק בגוף התובעת או להחמרתו.

בהחלטה מיום 19.1.2022 נקבע: "הצדדים יהיו רשאים להעביר לידי המומחה שימונה את חוות הדעת מטעם הצדדים, וכן תיעוד רפואי ותוצאות בדיקות של התובעת אף אם התיעוד והתוצאות טרם הוגשו בהליך זה (להבדיל מחוות דעת), אולם אני דוחה את בקשת התובעת להעביר לידי המומחה שימונה את חוות הדעת של ד"ר בדר סלבה [מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד – ד"ק] או את תשובותיו לשאלות הבהרה. על מנת להסיר כל ספק, הנני אוסר על התובעת ליידע בכל דרך את המומחה שימונה בדבר התוכן של חוות הדעת של ד"ר ברד ו/או של התשובות שלו לשאלות הבהרה, במישרין או בעקיפין, ולו ברמיזה. חשוב שחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בשאלת האחריות לא תתבסס על תוכן שנטען לגביו שהוא מהווה חריגה מסמכות.

על כן, אף בהנחה שהצוות הרפואי לקה בהתרשלות כטענת התובעת (למעט בנוגע לטענת ההתנקבות תוך כדי הבדיקה, טענה שנדחתה), אין קשר סיבתי עובדתי (כך שממילא אין קשר סיבתי משפטי) בין ההתרשלות לבין הנזק בגופה של התובעת או חלקו, ודין התביעה, להידחות.

[1: אציין, בענין טענות התובעת בענין החלפת מכתב השחרור מבדיקת הקולונוסקופיה, ומבלי שיש בכך הכרעה לגבי יתר הטענות לגבי התרשלות הצוות הרפואי לאחר סיום ביצוע בדיקת הקולונוסקופיה ועד לשחרור התובעת לביתה מן הבדיקה, כי השינויים שנעשו בין שני הנוסחים של מכתב השחרור מהקולונוסקופיה (נ/12, נ/ 2) מתמצים בתיקון שגיאת כתיב "פוליחפיפ" ל"פוליפים", וכן הוספת המלים "סעיפים מרובים בקולונן היורד", כאשר בשני הנוסחים כתוב "ללא סיכובים". ] [2: בהתאם גם נדחית הטענה לפיה התרשלות נטענת בהוראה לתובעת לקראת שחרורה לאחר הקולונוסקופיה לאכול ארוחה, הביאה להחמרת הנזק.

התובעת תשלם לנתבעים יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ והוצאות (בגין חוות דעת הנתבעים, חוות דעת המשלימה של הנתבעים, מחצית שכר טרחת מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד, מחצית שכר טרחת מומחה בית המשפט לשאלת האחריות, והוצאות העדות של מומחה הנתבעים), סך של 12,000 ₪.

כן, בעיניו, פעולת הוצאת אבני הצואה לא הייתה פעולה חריגה באופן מיוחד והיא התבצעה ללא כל דופי נראה לעין, על ידי הרופא הכונן, על פי הנתונים שעיניו של העד ראו, באותה עת. טענת התביעה, שקיים פרוטוקול רפואי מקובל, על פיו יש לבצע בדיקת קולונוסקופיה לאחר כל פעולה של הוצאת אבני צואה מפי הטבעת של חולה, בכדי לוודא שלא נוצרה פגיעה בדופן של הרקטום אינה מעוגנת.

לו ביקשו התובעים לטעון שקיום בעיה זמנית, שהוגדר כטכנית (כזו או אחרת), במחלקת הצנתורים, המונעת ביצוע בדיקת אנגיאוגרפיה מידית, מהוה, בעצם התהוותה, רשלנות רפואית, גם אז היה על התובעים לפעול ולהציג ראיות, כולל חוות דעת רפואית, המתייחסת באופן ספציפי לטענות אלה ולקשר הסיבתי הנטען בינן לבין פטירת המנוחה, כל זאת, מראשית הדרך.

...

סיכום: משנדחו טענות התובעים וככל שלא הוכחו העילות אשר נטענו כנגד הנתבעת, דין התביעה להידחות, והנני מורה כך. ציינתי כי ניתן להבין את כאב המשפחה, שעל אף האשפוז הארוך וניסיונות מורכבים, הם איבדו את בת משפחתם היקרה.

התביעה על כן נדחית.

מבלי למצות בהטלת מלוא ההוצאות הריאליות הסבירות של הנתבעת בניהול תיק זה, הנני מחייבת את התובעים בהוצאות הנתבעת, כולל שכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 30,000 ₪.

ערעור על פסק הדין נדחה (ע"א (מחוזי באר שבע) 26398-03-13 (1.7.2013); תא (אשד') 1243-07 נורה גולובוקי נ' שירותי בריאות כללית – מרכז רפואי קפלן (21.3.2010)) כן ראו דברי בית המשפט בע"א 8693/08 לעיל: "המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת התקיימותו של התנאי השלישי – קרי זה הדורש כי 'ארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה'. כפי שהוסבר, התנקבות המעי הגס הנה סיכון טבעי – גם אם בלתי שכיח – של בדיקת הקולונוסקופיה ושל כריתת פוליפ. עמדנו גם על היתנהלות המשיב, שלא סטה מסטאנדארט ההיתנהגות הסביר בבצוע הבדיקה. אפילו קיימת עמימות בנוגע לגורם הסיבתי הישיר אשר גרם לנזק, וניתן להצביע על מספר גורמים אפשריים, עמימות זו אינה נוגעת לשאלת ההתרשלות ונימצא בנסיבות המקרה כי הגורמים הסיבתיים הפוטנציאליים אינם עוולתיים." גם בהחלטת בית המשפט בעיניין יוספוף אין בכדי לסייע לתובע.

...

כב' השופט א' רובינשטיין דן בטענת התובעת כי נסיבות העניין מצדיקות העברת נטל הראייה לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין וקבע כי השאלה האם התקיימו בנסיבות העניין התנאי השלישי לתחולת הסעיף (נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה) הנה שאלה עובדתית ולא ניתן מראש לשלול את אפשרות התובעת להביא ראיות התומכות בטענתה, ולפיכך הורה על מחיקת הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

משטוען התובע לרשלנות רפואית מטעם הנתבעת ומשלא נתמכת טענתו זו בחוות דעת, דין התביעה להימחק (לעניין זה ראו החלטות בתי המשפט בתא (נצ') 58988-05-13‏ ‏ שירותי בריאות כללית מחוז דן נ' א.א (13.11.2014); תא (חי') 10207/04 פיטוסי חגית נ' ד"ר מוסקונה רוני (24.8.2005); בר"ע 6098/92 נטלי זכאי נגד מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 651; תא (אשד') 443-09 מלכה נ' שירותי בריאות כללית בע"מ-המרכז הרפואי (1.10.2010)).

בנסיבות העניין אני סבורה כי יש לאפשר לתובע לתקן את מחדלו.

עניינה של התביעה בטענות של התובע כי ניתן היה לגלות בשלב מוקדם יותר גידול סרטני שפשט בגופו לו היתה נערכת לו בדיקת קולונוסקופיה בגיל מוקדם יותר.

קופת החולים טענה בבקשתה לסילוק על הסף כי מאחר ומדובר בתובענה שעניינה ברשלנות רפואית הרי שלא ניתן להוכיח את עילתה ללא חוות-דעת בעניינים שברפואה.

...

לעניין זה יש להזכיר כי על פי הוראת סעיף 1(א) לחוק חסינות חברי הכנסת "חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת". מכאן שלנתבעים אלה קמה חסינות מהותית כנגד התביעה ולפיכך דין התביעה כנגדם להידחות על הסף.

לנוכח כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 4-1 ו- 8-7.

בהקשר לכך טוענת התובעת כי בהפניית המנוח לבצוע בדיקת קולונוסקופיה היה צריך לקחת בחשבון את מצבו הרפואי המורכב ולצפות אפשרות של היתממשות הסיכונים ובכלל זה הסיכון להתנקבות, שהוא סיכון נדיר אך קיים והמשמעות של היתממשות הסיכון במקרה של חולה הסובל ממחלת ריאות חסימתית דוגמאת המנוח, שעלול שלא לחזור לנשום באופן עצמאי עקב חוסר יכולת להיגמל מהנשמה.

לאחר בחינת טענות הצדדים, עיון בחוות דעת המומחים והתרשמות מחקירותיהם – השתכנעתי כי מיתקיים קשר סיבתי לפיו אילמלא ההתרשלות, סביר כי המנוח היה מקבל טפול אחר וההחלטה על ביצוע בדיקת הקולונוסקופיה לא היתה עומדת על פרק והיה נימנע הסיכון אליו נקלע במהלך הבדיקה שהביא בסופו של דבר לסיבוך שגרם לפטירתו.

...

לסיכום שאלת האחריות, הנני קובע כי לבית החולים אחריות של 20% בגרימת הנזק.

בהקשר לפגיעה באוטונומיה מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי כאשר נפסק פיצוי בגין כאב וסבל הפיצוי כולל את כלל הפיצוי על נזק לא ממוני לרבות פגיעה באוטונומיה ולא מצאתי מקום לפסוק פיצוי נפרד בגין פגיעה באוטונומיה (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.03.18).

סוף דבר התביעה מתקבלת כאמור לעיל.