התרשלות בהמצאת התראה לפני הטלת עיקולים

להבדיל ממכתב ההתראה של חברת "מילגם" אשר הושב לשלוח באותו היום על פי אישור עובד רשות הדואר, הרי שמכתב זה נשלח בחזרה לאחר 15 ימים, כך שחזקה אין מדובר בהשבה באותו יום בשל ליקוי – ובנוגע למכתב זה, לא המציא התובע כל ראיה דומה לזאת אשר הומצאה בהקשר של מכתבה של חב' מילגם, ולפיכך אני רואה בתובע כמי שלא הרים את הנטל (תקנה 44 א' לתק' סד"פ מטילה את הנטל על המבקש לסתור את החזקה), ובהתאם – הודעת תשלום הקנס אינה בטלה.

לאחר שקבעתי כי אכן הנתבעת התרשלה במשלוח ההתראות בטרם הטלת העיקול, הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, נותר לבדוק האם נגרמו לתובע נזקים; הפצוי הסטאטוטורי בגין הנזק הנכלל בכתב התביעה רלוואנטי לעילת לשון הרע, ואינו רלוואנטי לרשלנות, ובהתאם נותרתי עם הפצוי בגין נזק לא ממוני, כאמור בסעיף 36 ג' לכתב התביעה, אשר הועמד לצרכי התביעה ע"ס 10,000 ש"ח. מקום שאין פיצוי סטאטוטורי, לגישתי מן הראוי שתהא הלימה כלשהי בין פיצוי בגין נזק לא ממוני, להקף העיקול אשר הוטל; והרי, הנזק הנוגע לאי נוחות, טירדה והטרחה, קשור קשר ישיר ואמיץ עם הקף העיקול; אין דינו של עיקול ע"ס 600 ש"ח, כעיקול על סך 60,000 ש"ח. גם הפגיעה בשם הטוב, ההזקקות לעו"ד ולניהול הליכים משפטיים, נגזרים מהקף העיקול, ובהתאם, איני סבור כי ישנה הלימה בין עיקול ע"ס מאות ש"ח, לנזק לא ממוני בהקף של 10,000 ש"ח. אני מוצא כי התובע מפריז קמעא בדרישתו בסכום כאמור (אותו כינה – פיצוי חינוכי עונשי), מהטעם כי על בית המשפט להזהר עד מאוד כאשר פוסק הוא פיצוי בגין נזק שאינו ממוני.

...

האם יש לראות בהתנהלות הנתבעת כהפרת חובת הזהירות, המהווה מעשה רשלנות בגינו עליה לחוב בנזקי התובע? ייאמר כי בכל מקרה, גם אם דינה של התובענה להידחות בכל הנוגע לעילת לשון הרע, אין הדבר אומר שהנתבעת נהגה בזהירות המתבקשת בטרם הטלת העיקול.

להגדרת החובה, אפנה לפסק דינה של כב' הש' אגמון-גונן בת"א (ת"א) מיכקשוילי נ' עירית תל אביב יפו (ניתן ביום 29.10.2012) : "הליכי הגבייה המינהליים אמנם מעוגנים בדין ואין ספק כי הליכים אלו נועדו ליתן בידי הרשויות שלהן הוענקה מכשיר יעיל וחשוב לגביית חובות מחייבים סרבנים, אשר מגיעים לקופה הציבורית. עם זאת, בדומה לגבי הפעלה של כל סמכות מינהלית, אשר מוסרת בידי הרשות כוח לבצע פעולות פוגעניות ללא הליך משפטי, שומה על הרשות להפעיל סמכות זו בזהירות, תוך הקפדה בבדיקת קיומם של כל התנאים להפעלתה. על העירייה, בעלת הסמכות לנקיטת הליכי גבייה מינהליים, חלה חובה מוגברת לדקדק בקלה כבחמורה, בכל הנוגע להליכי הגבייה המינהליים. מוטלת עליה החובה לשמור על האיזון הנכון בין ההכרח לגבות מחייבים סרבנים לבין הקפדה דווקנית על הוראות הדין ועל נוהלי הגבייה, על מנת שהפגיעה בזכויות הפרט, באמצעות הליכי גבייה מינהליים, אמנם תושתת על אדנים מוצקים." ולגופם של הליכי גבייה מנהלית במסגרת אכיפת הודעות תשלום קנס, אפנה אל רע"א 5255/11 עירית הרצליה ואח' נ' כרם (ניתן ביום 11.6.2013): "תנאי לקיומו של הליך הוגן הוא שאדם שהליך נפתח נגדו ידע על כך. מטרת היידוע היא לאפשר למי שההליך נפתח נגדו לממש את זכות הטיעון במטרה להגן על זכויותיו (לתכליות זכות הטיעון ראו דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 500-498 (2010)); כשמדובר בהליך גבייה, היידוע נועד להתריע בפני החייב כי הוא חשוף להליכי גבייה שעלולים להיות פוגעניים ולהסב לו הוצאות, במטרה לגרום לו לשלם את החוב ולהימנע מכך, או לפעול באפיקים המתאימים לביטולו. נטל היידוע מוטל על הצד שפותח בהליך, והיקפו משתנה בהתאם לאופי ההליך ולמידת הפגיעה הפוטנציאלית שההליך עלול להסב לצד שכנגד. ככל שהפגיעה שעלולה להיגרם גדולה יותר, כך מוצדק להטיל על הפותח בהליך נטל גדול יותר לוודא כי מי שההליך ינוהל נגדו מודע להשלכותיו, וכי נמסר לו מידע מספיק כדי לכלכל את צעדיו. אופן היידוע נדרש לשקף איזון מיטבי בין האינטרס למסור את מירב המידע לבין היקף המשאבים ששני הצדדים להליך נדרשים להשקיע בכך." ובנסיבות המקרה דנן, סבורני כי הנתבעת אכן הפרה את חובת הזהירות שיש לה כלפי התובע; אין חולק, כי מכתבי ההתראה של חברת הגבייה, נשלחו לתובע ללא ציון מספר תא דואר, והובהר די הצורך, כי מכתב אשר נתקבל ביום 29.3.2011 ביחידת הדואר, הושב באותו יום לשולח (לא מצאתי להתעלם לחלוטין מאישור עובד הדואר, כדרישת הנתבעת, וכשם שנתקבלו רישומי הדואר של הנתבעת ללא קיום כל הדרישות הטכניות מן הבחינה הראייתית, מצאתי לנכון להתייחס לנתונים העובדתיים באותו מסמך) בשל אי ציון תא דואר; במסגרת ההליכים אשר נתקיימו בפני הוגש באמצעות תעודת עובד ציבור, "תדפיס שינויי כתובת" המעיד על כך כי ברישומי משרד התחבורה, רשומים פרטי בעלות התובע בכלי הרכב שבבעלותו הרלוונטי למועד התאונה, כאשר מספר תא הדואר הינו חלק מפרטיו האישיים.

משנשלחו מכתבי דרישה והתראה ללא ציון פרטים מלאים, שהינם הכרח בנסיבות העניין, אני קובע כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה, באופן משלוח מכתבי ההתראה; אמנם, אין הדבר מביא לבטלות החיוב, אולם אופן נקיטת הליכי הגבייה, והיעדר משלוח התראה, היו רשלניים.

ביום 23.12.15 יצא מכתב התראה, למרות שעד הנתבע העיד כי אינו מכיר מכתב התראה, הוכח כי המכתב נשלח בדואר רגיל ללא עותק למייצגת (על אף שנשלחו אליה הודעות בדבר חובות נטענים), וכי עוד בטרם הגיע אליו תוך 48 שעות מרגע הדפסתו הוטל עיקול שנשלח ל-14 גופים שונים ויש בהתנהלות זו חוסר תום לב ורשלנות רבתי.

סעיף 4 לפקודת המסים גבייה קובע כדלקמן: "הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר לאיזה מס שהוא, ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך חמישה עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו, יתן פקיד גביה כתב הרשאה לגובה מסים ובו יצטווה לידרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו, אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המטלטלים של החייב באופן המותנה להלן." סעיף 7 לפקודת המסים גביה קובע כי: "פקיד הגביה רשאי ליתן צו עיקול על נכס פלוני, או על כל הנכסים, של הסרבן הנמצאים בידי צד שלישי, והצו יחול על המעוקל, בין שהוא נמצא בידי הצד השלישי ביום המצאת הצוו ובין שיגיע לידיו תוך שלושה חדשים מאותו יום." סעיף 12ב לפקודת המסים גבייה קובע כדלקמן: "הודעה, דרישה, צו או כל מיסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נימסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר, ובילבד שצו עיקול לצד שלישי שהוא בנק וכן הודעה על מכירת מיטלטלין יישלחו בדואר רשום." מהוראות סעיף 12 ב' עולה שאת דרישת התשלום אין חובה לשלוח בדואר רשום, אלא אך ורק את ההודעה על מכירת מיטלטלין, ודי בכך שהוכח שדרישת התשלום נשלחה בדואר.

...

שאלת האחריות: לאור כל האמור, סבור אני שהנתבע פעל כדין ועל פי סמכותו בדין, לא התרשל, לא הפר חובה חקוקה, לא גרם להפרת חוזה ולא הוציא לשון הרע על התובע, ודין תביעתו להידחות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבע.

התובע ישלם לנתבעת כדלקמן: 1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

יש לשים לב לכך שהתובע לא היתייחס לדרישת התשלום והתראה הראשונה שנשלחה אליו ביום 2.4.2014, ולהתראה השנייה, שהומצאה לו ביום 13.5.2014, כשבועיים לפני הטלת העיקולים על חשבונותיו.

לקראת סיום התובע טען בכתב התביעה שהתנהלותן של הנתבעות עולה לכדי רשלנות, וכן להפרת חובה חוקית (סעיף 19 לתביעה).

...

מהמקובץ לעיל, ובנסיבות העניין, נראה לי שיש מקום להעמיד את הפיצוי הכספי לתובע, בגין הוצאת לשון הרע, והפגיעה בשמו הטוב, על דרך האומדנה, בסכום כולל של 4,500 ₪, ולא יותר מכך.

מעבר לכך, ולגופו של עניין, סבורני שאין בטענות אלה ממש, בשים לב לנסיבות העניין.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע, כדלקמן- סכום של 4,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

רואה החשבון הוסיף שהאישורים לא התבקשו על ידי הנתבע טרם הטלת העיקולים ושב והדגיש שהנתבע לא השיב לפניותיו טרם הטלת העיקולים ולא ביקש ממנו להמציא אישורים כלשהם וגם לא התריע שלולא ימציא את האישורים יוטלו העיקולים.

בעיניינו הפר הנתבע את חובתו לנהוג בזהירות ובהגינות כלפי התובע והתרשל כלפיו כאשר היתעלם מפניות רואה החשבון לרבות מן הפנייה האחרונה טרם הטלת העיקול מתאריך 12/17/18 ואפשר להליך הגבייה להמשך כסדרו.

...

המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל, שהוכח על ידי התובע ברמה הנדרשת בהליך האזרחי שהמוסד לביטוח לאומי כשל בהתנהלותו שעה שלא פעל להבהיר מה נדרש מן התובע, התעלם מבקשות חוזרות של בא-כוח התובע להסדיר את החוב ולהבין מה נדרש ממנו, ושיגר את התובע לגורלו למול החלטות המחשב ופעולתו האוטומטית בהטלת עיקולים נרחבים על שורת נכסים כספיים ועל מכוניתו של התובע.

בית המשפט הוסיף שגם אם הייתה מתקבלת המסקנה שהטלת עיקולים היוותה במקרה דנן פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע אז רכיב הפיצוי הוא למעשה חופף לרכיבי הנזק בעוולת הרשלנות וממילא לא היה נפסק פיצוי כפול.

בשקילת מכלול הנסיבות, ובכלל זה היקף העיקולים שהוטל ובעיקר עוגמת הנפש שנגרמו לתובע ולקרוביו, באתי לידי מסקנה שסכום של 25,000 ₪ מהווה פיצוי ראוי, המתיישב עם אמות המידה שנקבעו בפסיקה בהקשר זה. לסכום זה יתווסף שכר טרחה בשיעור כולל של 6,000 ₪ והחזר אגרה.

עניינה של התביעה, התרשלות הנתבעת בהמצאת התראה, טרם הטלת עיקולים על התובעת.

...

עוד טוענת הנתבעת, כי מאחר ועסקינן בגביית חוב חלוט, כהגדרתו של מונח זה בחוק כביש אגרה, חל סעיף 12ב לחוק כביש אגרה, המעניק סמכות ייחודית לדון בטענות כלפי חיובים ו/או הפעלת סמכויות בעל הזיכיון, לוועדת ערר אשר הוקמה על פי החוק, ועל כן, דין התביעה להידחות על הסף.

עוד הוסיף מר בהג'את, והדברים תומכים במסקנה כי עדותו כנה, כי הוא לא זוכר בדיוק את האירוע, וזאת מכיוון שהוא מבצע מסירות רבות, אבל כאשר רוענן זכרונו, ציין כי הגיע למקום ושוחח עם אישה באינטרקום, אשר הציגה את עצמה כתובעת, והוא השאיר את דבר הדואר בתיבת הדואר.

התוצאה המתחייבת ממסקנה זו, היא שלא ניתן לקבל את התביעה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.