התראה לפני עיקול שנשלחה בדואר רגיל או בדואר רשום

ביום 23.12.15 יצא מכתב התראה, למרות שעד הנתבע העיד כי אינו מכיר מכתב התראה, הוכח כי המכתב נשלח בדואר רגיל ללא עותק למייצגת (על אף שנשלחו אליה הודעות בדבר חובות נטענים), וכי עוד בטרם הגיע אליו תוך 48 שעות מרגע הדפסתו הוטל עיקול שנשלח ל-14 גופים שונים ויש בהתנהלות זו חוסר תום לב ורשלנות רבתי.

סעיף 4 לפקודת המסים גבייה קובע כדלקמן: "הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר לאיזה מס שהוא, ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך חמישה עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו, יתן פקיד גביה כתב הרשאה לגובה מסים ובו יצטווה לידרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו, אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המטלטלים של החייב באופן המותנה להלן." סעיף 7 לפקודת המסים גביה קובע כי: "פקיד הגביה רשאי ליתן צו עיקול על נכס פלוני, או על כל הנכסים, של הסרבן הנמצאים בידי צד שלישי, והצו יחול על המעוקל, בין שהוא נמצא בידי הצד השלישי ביום המצאת הצוו ובין שיגיע לידיו תוך שלושה חדשים מאותו יום." סעיף 12ב לפקודת המסים גבייה קובע כדלקמן: "הודעה, דרישה, צו או כל מיסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נימסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר, ובילבד שצו עיקול לצד שלישי שהוא בנק וכן הודעה על מכירת מיטלטלין יישלחו בדואר רשום." מהוראות סעיף 12 ב' עולה שאת דרישת התשלום אין חובה לשלוח בדואר רשום, אלא אך ורק את ההודעה על מכירת מיטלטלין, ודי בכך שהוכח שדרישת התשלום נשלחה בדואר.

...

שאלת האחריות: לאור כל האמור, סבור אני שהנתבע פעל כדין ועל פי סמכותו בדין, לא התרשל, לא הפר חובה חקוקה, לא גרם להפרת חוזה ולא הוציא לשון הרע על התובע, ודין תביעתו להידחות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבע.

התובע ישלם לנתבעת כדלקמן: 1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

הקבוצה הוגדרה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית באופן הבא: "כל מי שחויב ע"י המשיבה בתשלום עבור משלוח הודעות דרישה בדואר רגיל ו/או בדואר רשום בגובה הסכום המירבי הקבוע בתקנות הגבייה וזאת במקום גובה ההוצאה הישירה הנובעת ממשלוח הודעת הדרישה. כל זאת בגין התקופה של 24 חודשים קודם למועד הגשת הבקשה והתובענה- ועד למועד מתן ההחלטה לאישור הבקשה כייצוגית." 1.6.

בהודעתה טענה כי גבתה הוצאות גבייה רק בגין משלוח מכתב בדואר רשום בסך של 23 ₪, וכלל לא גבתה הוצאות גבייה בגין משלוח מכתב בדואר רגיל, על אף שנשלחו למבקש מכתבים גם בדואר רגיל כהתראה לפני עיקול.

...

התובע ביקש לייצג "כל אדם ו/או אישיות משפטית אחרת אשר שילמה לעיריה הוצאות אכיפה בסכומים המירביים הקבועים בתקנות (ואף מעבר אליהם ע"י הוספת מע"מ וחיובים אחרים נוספים) במקום בעלות ההוצאות הישירות שנדרשו לצורך ביצוע פעולות אלו במהלך 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה דנן, בנוסף כל מי שנירשם לחובתו בספרי העיריה הוצאות אכיפה בגובה הסכומים המירביים הקבועים בתקנות (ואף מעבר אליהם ע"י הוספת מע"מ וחיובים אחרים נוספים) במקום בעלות ההוצאות הישירות ובמועד הגשת הבקשה דנן טרם פרע את החיוב האמור". ברקע להודעת החדילה המוסכמת, שני פסקי דין של בית המשפט העליון אשר ניתנו בסוגיית גביית עלויות אכיפה: עע"מ 6192/13 שרה אברהם נ' עריית טבריה (פורסם בנבו, 26.2.17) (להלן: "פס"ד שרה אברהם"), שניתן קודם להגשת התובענה שבפניי, ולפיו הרשות אינה רשאית לגבות אוטומאטית את הסכומים המקסימאליים בגין הוצאות הגביה והאכיפה הקבועים בתקנות המסים (גביה) (קביעת הוצאות מרביות), תשע"א-2011, אלא עליה לבחון מהם ההוצאות הישירות, העלויות בפועל, הכרוכות בהפעלת פעולת הגביה והאכיפה; עע"מ 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' ליבוביץ (פורסם בנבו, 1.9.19) (להלן: "פס"ד ליבוביץ"), שניתן לאחר הגשת התובענה שבפניי, ולפיו נקבע, כי במסגרת העלויות הישירות ניתן לכלול גם את שכר העובד ששולם לו בזיקה ישירה לבצוע הפעולה הכרוכה בהפעלת אמצעי האכיפה.

בעקבות פסקי דין אלו, בהמלצת בית המשפט, וברוח הסדרים דומים שאושרו בעיניין ואומצו בפסיקה, ובתוך כך הסדר פשרה בת"צ 25462-01-13 שרוני נ' עריית נהריה (פורסם בנבו, 6.6.16), במסגרתו העמידו הצדדים את תעריפי העלות הישירה, כולל שכר עובדים, של שליחת מכתבי התראה על סך של 13.31 למכתב רגיל ו-19.7 למכתב רשום, הגיעו הצדדים לשורה של הסכמות.

עקרי הודעת החדילה והסכמות הצדדים: הנתבעת הודיעה על חדילה רטרואקטיבית, בהתאם לתקופה המוגדרת בחוק, מגביית הוצאות אכיפה בסכומים המקסימאליים, וכי תיחתם תיגבה בעקבות הודעת החדילה את הסכומים המופחתים כדלקמן: בגין משלוח דרישה בדואר רגיל תיגבה סך של 13.31 ₪ (במקום הסכום המאקסימאלי של 16 ₪); בגין דרישה בדואר רשום תיגבה סך של 19.70 ₪ (במקום הסכום המאקסימאלי של 23 ₪); בגין עיקול ברשום תיגבה סך של 150 ₪ (במקום הסכום המאקסימאלי של 167 ₪); בגין עיקול בפועל תיגבה סך של 335 ₪ (במקום הסכום המאקסימאלי של 345 ₪); בגין עיקול אלקטרוני תיגבה סך של 7 ₪ (במקום הסכום המאקסימאלי של 8 ₪).

ככל והחייב לא שילם החוב במועד, יישלח מכתב דרישה שני, בדואר רגיל או בדואר רשום, על פי בחירת הנתבעת.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הודעת החדילה ונותנת לה תוקף של פסק דין.

התובענה האישית של התובע ובקשת האישור - נדחות.

אני מאשרת את סכום הגמול ושכר הטרחה המוסכם, כמפורט לעיל.

תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובע: לטענת התובע: ההחלטה על ההפחתה לא הומצאה לו במסירה אישית או בדואר רשום עם אישור מסירה כמתחייב בסעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי ולא הובאה לידיעתו.

גם את ההתראה על נקיטת הליכי ההוצאה לפועל שלחה לו הנתבעת בדואר רגיל בנגוד לדין, וזו הגיעה לידיו לאחר שחלף מועד פרעון החוב הנקוב בה. עובדה זו העמידה אותו בסכנה להטלת עיקולים ובלחץ כבד שהוביל אותו לשלם את הקנס המוגדל.

את מכתב ההתראה לפני נקיטת הליכי גביה שלחה לתובע מכוח פקודת המיסים (גביה) המתירה משלוח מכתב בדואר רגיל, לפיכך יש לדחות את טענת התובע כי היה עליה לשלוח לו את המכתב בדואר רשום על פי חוק סדר הדין הפלילי.

...

הסתמכותו של התובע על פסק דין אלאלוף (תא 1942-08-15) אינה מתאימה שכן שם בוטלה תחילה ההרשעה בהליך הפלילי, שלא כמו במקרה זה. השגה על פעולותיה המנהליות צריכה להיעשות בבית המשפט לעניינים מנהליים ואין לאפשר לתובע לתקוף החלטות מנהליות בתקיפה עקיפה במסגרת ההליך אזרחי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לדחות התביעה, למעט לעניין תשלום סך של 301.5 ש"ח - ההפרש שבין סכום הקנס המופחת לסכום ששילם התובע, אותו הסכימה הנתבעת לשלם, לטענתה לפנים משורת הדין.

לעניין זה אציין, כי זכותו של התובע לנהל את ההליך, גם אם דומה כי תוחלתו הכלכלית אינה גבוה, אולם משנדחית תביעתו עליו לשאת בהוצאות ההליך.

שנית, לעניין מסירת מכתב ההתראה לפני העיקולים, בסעיף 12ב לפקודה, אליו הפנה התובע, נקבעה חזקת מסירה לגבי משלוח דרישת חוב בדואר רגיל: "הודעה, דרישה, צו או כל מיסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נימסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר, ובילבד שצו עיקול לצד שלישי שהוא בנק וכן הודעה על מכירת מיטלטלין יישלחו בדואר רשום." ודוק: משלוח הודעת הדרישה, אף שהיא מתריעה לפני עיקול, ובין היתר עיקול חשבון בנק, איננה בגדר משלוח צו עיקול, ועל כן איננה מחייבת משלוח בדואר רשום.

...

אני סבור כי במקרה שלפניי יהא זה צודק לעשות כן. אמנם, התובע לא פירט נזקים ספציפיים שנגרמו לו עקב העיקול, והעיקול אף הוסר בתוך תקופה קצרה של 3 שבועות.

אין בידי לקבל דרישה זו, שכן בחירת התובע להתגורר בחו"ל אין בה כדי לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות העולות על הסכום שנפסק לתובע.

עם זאת, אני רואה לנכון לחייב את הנתבע בהוצאות על הצד הגבוה, וזאת בשל העובדה שבתגובה מיום 14.6.2023, במסגרתה היה על הנתבע להודיע אך ורק אם הוא מסכים או אינו מסכים להצעת פשרה שעלתה במסגרת הדיון, בחר הנתבע להוסיף טענות ואסמכתאות משפטיות, וזאת ללא נטילת רשות מבית המשפט לעשות כן. התוצאה היא כי אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סכומים כדלקמן: סך של 3,500 ₪ בגין לשון הרע, ללא הוכחת נזק.