התקשרות עם קבלן ניקיון ללא רישיון והיעדר פיקוח

על פי כתב האישום, נאשמת 1 היתקשרה עם קבלן בשם ע.מ. אנה שירות כלליים, לצורך קבלת שירותי ניקיון, כאשר לקבלן לא היה רישיון כנדרש.

מיתחם הענישה הראוי ביחס לנאשמת 2 נאשמת 2 הורשעה בעבירה של העדר פקוח בהתייחס לאיסור היתקשרות עם מי שאינו בעל רישיון קבלן שירות כקבוע בסעיף 10ב לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם.

...

במקרה זה שוכנעתי כי מדובר במעידה חד פעמית של הנאשמת וכי תכלית ההרתעה הושגה בעצם הגשת כתב האישום, בניהול ההליך ובהשתת קנס גבוה על הנאשמת 2.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני קובעת כי בנסיבות העניין מתקיימים טעמים המצדיקים הטלת קנס נמוך, בסך 3,000 ₪.

בהתאם לאמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמות את העונשים כדלקמן: נאשמת 1 - קנס בסך 9,500 ₪, אשר ישולם ב- 12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, הראשון תוך 30 יום מהיום.

טענות המשיב המשיב טוען כי המבקשת מודה כי היתקשרה עם הקבלן והקבלן מודה כי עבד בחצרי המבקשת וכי היתקשר עם הנתבעת 2 לצורך קבלת שירותי כוח אדם, ומשכך תמוהה טענת המבקשת כי אינה מכירה את המשיב.

על כן ככל שיתברר כי לנתבעת 2 לא היה רישיון לאספקת שירותי כוח אדם אזי הקבלן יישא באחריות כלפי המשיב מתחילת מועד ההעסקה.

המבקשת לא הציגה כל אסמכתא לכך שביצעה בדיקות לקבלן עמו היתקשרה ודי בהעדר הפיקוח כדי לדחות את הבקשה להפקדת ערובה לאור הוראות החוק להגברת אכיפה בדיני עבודה המטילות על המבקשת חובה לפקח על הקבלן.

אציין כי בנספח שצורף להסכם ההיתקשרות נכתב: "כל פועל זר המועסק באתר/ים של קבוצת אשטרום חייב להיות מועסק באמצעות תאגיד מורשה ויש הסכם המאשר זאת. חתימת קבלן המשנה/החברה ע"ג אישור זה מהוה התחייבות לקיום סעיף זה". כאן המקום להבהיר כי בנגוד לטענת המשיב כי חלה על המבקשת חובה לפקח על תנאי העסקתו, הרי שאין כל תחולה להוראות החוק להגברת אכיפת החוק להגברת האכיפה של חוקי האכיפה, התשע"ב – 2011 וזאת משעה שחוק זה חל רק ביחס לקבלני שירותים כהגדרתם בתוספת הראשונה לחוק (אבטחה ושמירה, ניקיון, הסעדה).

...

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי אין בתמונות אשר צורפו על ידי המשיב בכדי להוות ראשית ראייה הנדרשת להוכחת קיומם של יחסי עבודה בין המשיב למבקשת בתקופה המנויה בכתב התביעה או לכך שהמבקשת חבה למשיב כספים כלשהם בגין תקופת עבודתו הנטענת.

לסיכום, משלא הראה המשיב שמתקיימים התנאים לפטור אותו מהפקדת ערובה בהתייחס לתביעה כנגד המבקשת, הרי שככל שמבקש הוא להמשיך בניהול ההליך המשפטי נגדה, יש לחייבו בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיה.

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפני ביום 19.01.22, הורשע הנאשם על פי הודאתו, בעבירות שבכתב האישום – בכך שבתקופה מחודש 12/19 ועד חודש 3/20 סיפק למזמינות שירות, 26 עובדים, לשם אספקת שירותי ניקיון, בהתאם להסכמי היתקשרות ופעל כקבלן שירותי ניקיון כהגדרתו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם – תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק קבלני כוח אדם ו/או החוק").

עם זאת, מדובר בצבר של אירועים, בתקופת זמן מוגבלת, שלמעשה נגזרים מהיעדר אותו הרישיון, שנידרש בתקופה הרלבנטית.

באשר למדיניות הענישה הנהוגה, מסקירת פסיקת בתי הדין לעבודה ביחס לעבירות בהן הורשעו הנאשמים - כנגד המעסיק עצמו בגין עיסוק כקבלן כח אדם ללא רישיון והן כנגד נושאי משרה, בגין הפרת חובת הפיקוח - שם, נקבעו מיתחמי ענישה בשיעור הנע בין 30% לבין 60% מהקנס המירבי הקבוע בדין, ביחס לכל עבירה (בין השאר בת"פ (ב"ש) 74389-01-19 מדינת ישראל נ' ה.ל.ל. - ע.ס בנייה פיתוח ויזמות בע"מ ואח' (2.2.20), שם נקבע כי מיתחם הענישה נע בין 30% - 60% מהקנס המקסימלי; ת"פ (נצ') 24976-02-19 מדינת ישראל - משרד הרווחה, העבודה, והשירותים החברתיים - א.ע.מ.ח בע"מ (9.1.20) שם נקבע כי מיתחם הענישה נע בין 20% - 60% ת"פ (ת"א) 35528-12-16 מדינת ישראל - "פרח ירוק"- לניהול כ"א הדרכות ושירותים בע"מ, שם נקבע כי מיתחם הענישה נע בין 30% ל- 60%)".

...

מן הכלל אל הפרט נקדים ונביא את הפסיקה הרלבנטית בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין כפי שסוכמה בע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13): "בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40 יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)." במקרה דנן אכן מדובר בהעסקת 26 עובדים בתקופה שהתפרסה לה על כארבעה חודשים, שבה התקשר הנאשם עם 12 עסקים.

אני סבור כי מתקיים צידוק לחרוג ממתחם הענישה שהוזכר קודם לכן בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם.

סוף דבר לנוכח כל האמור אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי כולל בסך 24,000 ₪ שישולם ב 12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 2,000 ₪ כל אחד.

סה"כ הקף משרתה עמד על כ- 170 שעות חודשיות והיא הועסקה בעבודות ניקיון וכמטפלת בשכר שעתי של 30 ₪ לשעה.

לכן, יש לראות בהן אחראיות, "בין אם מכוח החוק להגברת אכיפה, ובין אם מכוח היתקשרות בחוזה הפסד והעדר פקוח" (סעיף 25 לכתב התביעה המתוקן); אחריותן נובעת גם מהעובדה ששלמו את שכרה במזומן, ולחילופין, בשל העובדה שהתקשרו עם קבלן כוח אדם או שירותים שאינו בעל רישיון, הוסיפה וטענה.

...

איננו מקבלים את החישוב שערכו הצדדים, שכן מחד גיסא, צודקת התובעת, כי במניין ימי החופשה, יש לקחת בחשבון גם את התקופה המוגנת, בעוד שנתבעת 2 ספרה את מספר חודשי העבודה רק עד מועד הלידה.

מאידך גיסא, מצאנו כי בהתאם לחומר הראיות, התובעת החלה לעבוד ביום 19.09.18 ולא ביום 01.08.18, כפי שטענה התובעת, ועל כן, היא זכאית ל- 14 ימי חופשה ובסה"כ ל- 2,755 ₪.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אנו פוסקים כדלקמן: התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית.

עיקר טענות הצדדים בכתב התביעה טענה התובעת כי יש להטיל על הנתבעת אחריות כמעסיקה במשותף מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב – 2011 (להלן – החוק להגברת האכיפה) ו/או העדר פקוח נאות ו/או היתקשרות בחוזה הפסד.

הנתבעת היתקשרה עם הקבלן לצורך קבלת עובדי ניקיון שאינם קבועים אלא מתחלפים בהתאם לכמות האירועים המתקיימים באולם האירועים, כאשר בהסכם נקבע מפורשות כי לא מתקיימים יחסי עבודה בין הנתבעת לבין עובדי הקבלן.

הכרעה אין חולק כי הנתבעת היתקשרה עם הקבלן בהסכם למתן שירותי כוח אדם וכי לקבלן היה רישיון כוח אדם (ראו סע' 23 לכתב התביעה וסע' 43 לסיכומי התובעת).

...

כמו כן, לא מצאנו להידרש לבקשת התובעת להוצאת מסמכים מסיכומי הנתבעת.

התביעה נדחית בזאת.

בהתחשב במהות ההליך שעיקרו בתשלום זכויות קוגנטיות ובסכום התביעה, החלטנו לחייב את התובעת בהוצאות על הרף הנמוך, בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום.