התקף לב בעקבות זימון לחקירה משטרתית

המנוח נפטר ביום 11/8/15 בשל אוטם שריר הלב.

בחקירתו במישטרה העיד אויכמן כי מצאו את המנוח לאחר ארוחת הבוקר: "ובשעה 11:30 לאחר ארוחת בוקר חפשתי אותו לתת לו משימת המשך, וראיתי טרקטור באיזור המשרדים שלנו שלחתי פועל בשם אימן פועל שטחים עם רישיון לחפש אותו והוא ראה את משה מתקן את המזגן מתחת לטרקטור וקרא לי לבוא מהר כי משה לא מרגיש טוב. באתי יחד עם כמה פועלים הכנסנו אותו למשרד שלי..." (שורות 8-3 להודעה למישטרה) כשנמצא המנוח הוא היה עדיין בחיים: "ראיתי שהוא מתחת לטרקטור והיה מטפל ... ופתאום התחיל להתעלף "תביא לי מגן דוד, תביא לי מגן דוד" זרק את החלקים של הטרקטור, אני קראתי לפועל שהיה קרוב, הכנסתי אותו למשרד שלי כי יש מזגן ומיד הזמנתי מגן דוד, נתתי לו לשתות, הוא היה בהכרה קצת, באו מגן דוד עשו את כל הניסיונות 40 דקות, הוא נפטר במשרד שלי.

מעבר לצורך נציין, כי מציר הזמן שתואר עולה כי חבריו של המנוח לעבודה לא הזמינו את מד"א מיד אלא תחילה פינו אותו למשרד, נתנו לו לשתות ולכן, זמן רב בוזבז בשל כך והזמנת האמבולנס נעשתה לאחר פחות משעה.

...

סבורים אנו כי הגרסה הראשונה שנמסרה בפני המשטרה היא הגרסה האותנטית.

הנתבע טוען כי אויכמן אמר בהודעה לחוקר המל"ל כי המנוח עסק בבדיקה שגרתית (עמ' 4 שורות 12-10 להודעה) אולם רק בשל כך לדחות את התביעה נראה לנו כצעד מרחיק לכת כיוון שאיש אינו יודע מה עשה המנוח בטרם התמוטט.

נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הונחה תשתית עובדתית לקרות אירוע חריג למנוח.

שמחי מצא להדגיש כי היזדמן לו להתרשם מאיריס בעקבות זימון בנה לחקירה במישטרה, לאחריו שבה לעבודה כשהיא "כולה שבורה, ממש סמרטוט", כפי תאורו.

צוין כי ההיתקלויות עם גורמי המישטרה הן שהביאו לפרוץ ההפרעה ממנה סובלת איריס, המתבטאים כאמור בסימפטומים של דיכאון וחרדה, מצב רוח ירוד, פגיעה בשמחת החיים והחברותיות, התקפי חרדה ודאגנות כללית.

בתאריך 06.11.2011 ערכה ד"ר שלמון חוות דעת נוספת, במסגרתה ציינה כי מאז בדיקתה את איריס ביום 19.11.2010 חלה החרפה במצבה הנפשי המתבטא במספר רב של היבטים, ביניהם: ריבוי בכי; דאגה וחרדה לבני משפחתה; התקפי פאניקה המתבטאים בקשיי נשימה, רעד, כאבי ראש, סחרחורות, דפיקות לב, כאבי בטן, חולשה, תחושת עלפון ופחד; פחדים לצאת מהבית ללא לווי בשעות הערב; תחושות של השפלה וחוסר שמחת חיים; תחושת חוסר אמון באנשים; קשיי שינה ללא כדורי הרגעה; תיאבון לא סדיר; אכילת מתוק והשמנה; ירידה בריכוז עם בלבול, מתקשה לקרוא ספר ולצפות בסרט; חוסר אנרגיה עם ריבוי שינה; עצבנות; חוסר חשק וירידה בהנאה; ירידה בדאגה להופעה חיצונית וריבוי תלונות סומטיות.

...

אף ביחס לכינוייה של איריס כ"מלשינה" שוכנעתי כי נקודת האיזון בין הזכויות המתנגשות נוטה יותר לעבר חופש הביטוי, בנסיבות המקרה.

בהתחשב בכל הנתונים שפרטתי לעיל החלטתי לחייב את בריג'יט לפצות את איריס, על דרך האומדנה, בסכום של 6,500 ₪.

יתר על כן, ולו למעלה מהצורך, יש לציין כי גם אם בוצעה חקירה שכזו, הרי שיש לזכור שבריג'יט משרתת כשוטרת במשטרת ישראל וככל שסברה כי מתעורר חשד לפלילים, הרי שמחובתה להביא את הדברים לגורמים המוסמכים בקרב משטרת ישראל לצורך פתיחת חקירה, אלא אם כן מדובר בחקירת סרק שכל מטרתה להטיל אימה, דבר שכאמור כלל לא הוכח במקרה זה. התוצאה אשר על כן, הנני מחייב את בריג'יט לפצות את איריס בסכום של 6,500 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד שהגישה בריג'יט - נדחית.

במוקד ההליך דנן עומד ארוע משנת 2004 שבמהלכו נפטר המערער 1 (להלן: המנוח) עקב ארוע לב במסגרת חופשה משפחתית בכפר הנופש "האון" (להלן: כפר הנופש).

על רקע זה הגישו המערערים בחודש יולי 2015 את ההליך נושא העירעור דנן נגד המדינה שבו הם טוענים כי אובדן תיק החקירה המשטרתי הנוגע לנסיבות מותו של המנוח, פגע ביכולתם להוכיח את טענותיהם בתביעה הראשונה באופן שהסב להם נזקים ראייתיים ואחרים.

כחודש לפני מועד הדיון, ולאחר שהמערערים הגישו את תצהיריהם, הודיעה המשיבה כי בנוסף למסמכים שהציגה בכתב ההגנה ברצונה לזמן לעדות את כל העדים אשר העידו בפני בית המשפט במסגרת התביעה הראשונה.

...

לשיטתם, העובדה כי בית המשפט לא עמד על נסיבות אלו גם במסגרת החלטת הפסלות מחזקת את טענתם כי הוא מוטה נגדם באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים ולחלופין הם סבורים כי דין הערעור להתקבל מטעמים של מראית פני הצדק.

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בהמשך שינה התובע מהסברו הקודם וטען, כי כאיש צבא לשעבר הוא התקשה להגיש תביעה נגד המישטרה ורק אחרי שראה שמצבו הרפואי היתדרדר ובשים לב להשפלה הקשה שבכבילתו הוא החליט להגיש את התביעה, אך שוב אין הסבר ממשי מדוע לקח לו שנים רבות לעשות כן. התובע אישר שלא הגיש כל תלונה למח"ש או למישטרה כנגד היתנהלות מי מהשוטרים בארוע, בטענה שלא היה לו זמן והוא לא מאמין במח"ש. התובע נישאל אם פנה למישטרה לקבלת מסמכים בסמוך לארוע והשיב שהוא זומן לחקירה, אליה התייצב אך איש לא ידע במה המדובר ולא היה בפיו הסבר מדוע לא העלה זאת בתצהיר מטעמו או בכתב התביעה.

כך טענה הנתבעת, כי בת"א 45797-11-17 טען התובע שארוע הלב החל בשל מעצרו וזאת בנגוד לחוות הדעת הרפואיות שהוא הגיש בהליך נגד המל"ל שם טען שחש בתסמיני התקף לב בגלל עומס התנועה בכבידה והלחץ לאחר לפגישה חשובה בת"א. לטענת הנתבעת, משמסר התובע גרסה לא נכונה בהליך קודם, הרי שזו פועלת לחובתו בהליך זה ומטילה צל על מהימנות גירסתו.

...

עוד טענה הנתבעת להשתק ומניעות, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט, וזאת בשים לב לכך שהתובע הגיש בעבר תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מבלי שהזכיר את האירוע הנטען בתביעה זו. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לכתבי טענות הצדדים, ראיותיהם וסיכומיהם אני קובעת, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו ולכן דין התביעה להידחות.

מעצר כדין אין בו לגבש את עילת לשון הרע, כך גם דין הטענה לכליאת שווא להידחות, שכן מעצרו היה כדין.

נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו.

משכך אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 14,426 ₪.

גרסת המתלונן בעדותו בפניי, לפיה לקה בהתקף לב בעקבות הארוע שבגינו התלונן במישטרה וכתוצאה מכך פונה לבית החולים (ש' 4-8 בעמ' 60; ש' 10 וש' 22 בעמ' 56) לפרוטוקול) אף היא אינה עולה בקנה אחד עם דבריו במישטרה, שם ציין כי לא פנה לקבלת טפול רפואי לאחר המקרה מאחר והיה בסערת רגשות.

טענתו של הנאשם כי אינו זוכר שהשתמש במילה "מפחיד" וכי החוקר "הכניס לו מילים לפה", לא שיכנעה אותי, בפרט כאשר החוקר כלל לא נחקר בעיניין זה. אוסיף, כי אף העובדה שהנאשם שמר על זכות השתיקה לכל אורך חקירתו השניה במישטרה, נזקפת לחובתו.

נוכח הצהרתו של המתלונן כי נסע פעם אחת לתל אביב על מנת למסור לנאשם מסמכים משפטיים, מתעורר ספק באם מסר בתל אביב את העתק צו ההגנה לבנו כפי שהעיד בפניי או שמא מסר לו את הזימון לדיון שהתקיים בבית משפט השלום בחדרה, כפי שהעיד שם. לאור ספק זה, העולה מגירסתו של המתלונן עצמו, לא ניתן לקבוע בודאות הנדרשת בפלילים כי הנאשם קיבל לידיו את צו ההגנה.

...

סיכומו של דבר, אני מזכה את הנאשם מעבירת הפרת הוראה חוקית.

יחד עם זאת, מתקיימים כל יסודות העבירה של סחיטה בכוח שהביאה לידי מעשה לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק וסחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה לפי סעיף 428 סיפא לחוק, וזאת ביחס למתלוננת בלבד, ובהן אני מרשיע את הנאשם.

כמו כן אני מרשיע את הנאשם בתקיפת אחיו הקטין בנסיבות מחמירות.