התקנת צלחות לקליטת שידורי טלוויזיה באמצעות לוויין

המשיבה גם ציינה כי ההחלטה להתקין בבניין צלחת לויין משותפת לאותו מפעיל תיקשורת ולא צלחת לויין לכל דייר מתיישבת עם האנטרס הצבורי בנושא תיכנון ובנייה כפי שראה המחוקק להורות בפרק התקנת מתקנים לקליטת שידורי טלביזיה בסעיף 10.14(2) לתקנות התיכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאי ואגרות), התש"ל-1970.

טופס התקנה הנחתם על ידי קבלן הבניה במסגרת ההליך הציגה המשיבה טופס נוסף וממנו ביקשה ללמוד על העידר חובה לשאת בתשלומי צריכת החשמל הצבורי בבניין והכוונה לטופס "אישור התקנת תשתית לקליטת שידורי לויין בפרויקט חדש טרם איכלוסו" עליו חותם קבלן בטרם ניבנה או אוכלס הבניין; הטופס כולל אישור הקבלן להתקין בבניין צלחת וכל תשתית הדרושה לקליטת שידורי הלוויין, לרבות חיבור הצלחת לחשמל הצבורי בבניין.

...

בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות, אני מורה לצדדים להגיש לעיוני נוסח מודעה על אישור התובענה הייצוגית תוך 30 ימים.

בשלב זה תשלם המשיבה שכ"ט והוצאות לב"כ המבקשים בשיעור 40,000 ₪.

כפי שציינתי לעיל - אני סבורה כי לאור היקף התובענה הייצוגית המאושרת שבצידה קשיים בכימות הנזק והבדיקות שיש לערוך בגינו טוב יעשו הצדדים אם יראו להגיע להסדר פשרה מוסכם ביניהם שייתר את הצורך בדיון לגופה של התובענה.

יורוקום די.בי.אס החזיקה, עד חודש יוני 2015 במניות חברת די.בי.אס. שירותי לווין (1998) בע"מ, אשר מחזיקה ברישיון ממשרד התיקשורת לשידורי טלויזיה באמצעות לווין שתוקפו עד שנת 2023.

כדי לשדר באמצעות לויין, היה על חברת יס להיתקשר עם מפעילי לויין ולחכור מהם רצועות שידור, וכן להתקין בבתי המנויים צלחות לקליטת השידורים.

...

בע"פ 385/89 אמנון אבנת נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 1, 12 (1991), עמד על כך בית המשפט בהקשר של רשלנות: "אדם המורשע בפלילים, בשונה ממי שנתחייב בנזיקין, מוכתם מעצם ההרשעה בתדמית השלילית המיוחדת לעבריין. בטרם תוטבע באדם סטיגמה כזו, המייחסת לו התנהגות נמהרת או רשלנית, נזהיר את עצמנו שלא להרחיב את היריעה הפלילית יתר על המידה, ונשאל את עצמנו, אם העובדות מחייבות זאת. אין לגלוש מתחום האחריות האזרחית אלי מישור האחריות הפלילית על השלכותיה הקשות, אלא אם כן טובת החברה ושלום הציבור מחייבים זאת, בשל רמת האחריות הגבוהה." בע"פ 6790/18 משה טטרו נ' מדינת ישראל (נבו 29.07.2020), נדונה עבירת הפרת האמונים בתאגיד, עבירה בה מואשמים הנאשמים באישומים 2 ו-3 (אם כי פסק הדין עוסק בחבר ועד עובדים של בנק).

בית המשפט הדגיש כי בשני המקרים דנקנר פעל בניגוד עניינים תוך שהוא מסתיר מבנק הפועלים את ניגוד העניינים שהיה מצוי בו. המשנה לנשיאה א' רובינשטיין נימק את הצורך בעבירות פליליות בהקשר של האמון התאגידי (בהקשר של העבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד), אך גם תחם את גבולותיה (פסקה נה' לפסק דינו): " כשלעצמי סבורני, כי המציאות של "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד', ז') מצדיקה להגן בחוק, באמצעות עבירה פלילית, על האמון הנדרש בתאגידים, ובמיוחד בתאגידים ציבוריים.

משכתב האישום נעדר עובדות בסיסיות להרשעה בעבירות אלו, יש מקום לבטלו מכוח סעיף 150 לחסד"פ. לפני סיום אדגיש, כי אין בהחלטה זו כדי להשליך באופן כלשהו על הפן האזרחי, וההליכים התלויים ועומדים בהקשר זה. סוף דבר אני מבטלת את האישומים השני והשלישי בכתב האישום נגד כל הנאשמים באישומים אלו: שאול אלוביץ', אור אלוביץ', עמיקם שורר ולינור יוכלמן, וכן נגד החברות הנאשמות באותם אישומים.

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 11904-11-11 רשות השידור/ המשרד הראשי נ' בלומנפלד בפני כב' השופטת נסרין עדוי התובעת רשות השידור ע"י ב"כ עו"ד שלמה פרנקל ו/או מחמוד מסארוה ואח' הנתבע מריו בלומנפלד, ע"י ב"כ עו"ד בנימין קצוב פסק דין

הנתבע מוסיף וטוען, כי בהתאם לסעיף 28א לחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק רשות השידור) האגרה מוטלת על המחזיק במקלט טלויזיה, וב- ע"א 935/00 נקבע כי האגרה מוטלת רק על מי שמחזיק במקלט טלויזיה. לטענת הנתבע, בכל התקופות שהתגורר באילת לא החזיק בטלויזיה, כך שלא חלה עליו החובה לתשלום האגרה. לטענתו, יחדות הדיור שהתגורר בהן בשתי התקופות הראשונות היו קטנות מאוד ולא היה בהן מקום לשים טלויזיה בכלל. לא זו אף זו, במשך כל שנות שהייתו באילת הנתבע עבד במשך 12 שעות מידי יום, לא היה לו פנאי לראות טלויזיה ולא החזיק טלויזיה כלל וכלל. הנתבע הוסיף וטען, כי במשך כל שנות שהותו באילת, לא היה מחובר לרשת כבלים כלשהיא ולא הייתה לו צלחת לויין לקליטת שידורי טלויזיה.

דיון והכרעה תקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלויזיה), התשמ"א-1981, קובעת כדלקמן: "אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלויזיה לאדם אחר, יודיע על כך בכתב למנהל, תוך 30 ימים ממכירת המקלט או העברתו, ויציין בהודעתו את השם המלא, המען ומספר הזהות של הקונה או מקבל ההעברה". לנוכח נוסח התקנה, הרי שמקובלת עלי טענת הנתבע, לפיה החובה שנקבעה בסעיף 6 לעיל, אינה מוטלת על מי שזורק טלויזיה.

...

טענה זו, אין בידי לקבלה הן לנוכח העלאתה לראשונה רק במהלך הדיון, והן לנוכח העובדה כי הנתבע, אשר ניתנה לו אפשרות להשלים את תצהיר עדותו הראשית, לא הצהיר על שיחותיו לתובעת והודעותיו אודות אי החזקתו במכשיר טלוויזיה ואודות העדר חובתו לשלם את האגרה בשל כך, אף במסגרת התצהיר המשלים.

מכל המקובץ לעיל, ברי כי הנתבע לא הצליח לסתור את טענת התובעת, לפיה הנתבע החזיק במקלט טלוויזיה בכל התקופה נשוא התביעה.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,803 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 07.11.11 (מועד הגשת התביעה) ועד היום, ובצירוף סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

ואכן, מהמידע שנמסר לנו עולה, שהמשיב אכן נוהג לפי עיקרון זה. ביישובים, שלהם אין אפשרות להיתחבר למערכת טלויזיה בכבלים, התקין המשיב מתקציב משרדו תורן איזורי למערכת קליטת שידור משותפת שעלותו כאמור 250 דולר לבית אב, והתושבים נדרשו להשתתף רק בסכום השווה לעלות אנטנה שנחסך מהם ואשר היה עליהם להוציאו, אילו ישבו באזור שבו ניתן היה לשפר את הקליטה באמצעותה.

איפה מקומם של העותרים בסולם העדיפות? מהנימוקים שהועלו על-ידי המשיב, שכבר הובהרו לעיל, מקובל עלי שאין לחייב את המשיב להקים תחנות קרקע נוספות, וכי הפתרונות המעשיים והזולים ביותר הם שניים: התקנת אנטנת צלחת משותפת לקליטה משידורי לויין, שעלותה הממוצעת היא סכום חד פעמי של 280 דולר לבית אב, או היתחברות למערכת כבלים שהמועצה המקומית כבר קיבלה רישיון להנחתה וכבר היתקשרה בחוזה לכך, בעלות 30 ש"ח לחודש לקליטת הערוצים הראשון והשני.

...

שוויון מקובלת עלי טענתו של עורך דין רומנוב, בא כוחו המלומד של המשיב, כי מלכתחילה אין שוויון, ולא ייתכן שוויון, בקליטה של שידורי טלוויזיה מתחנות קרקע.

הובאה דוגמא של צלחת לקליטת שידורי טלוויזיה באמצעות לווין אשר מותקנת על גג ביניין ואשר גם היא קיבלה פטור מהיתר בניה על פי סעיף 266א לחוק התיכנון והבניה, למרות שקיים ציוד קליטה נוסף וכבלים אשר מצוי במקום אחר בתוך הבניין.

...

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי המונח "מתקן גישה אלחוטית" הקבוע בסעיפים 266ג לחוק התכנון והבניה וסעיף 27א לחוק הבזק, כנוסחם כיום, יכול להתייחס גם למתקן הפועל במערכת אלחוטית ניידת ולא רק במערכת אלחוטית נייחת.

אני מקבלת את הבקשות.

דין הצו להתבטל וכך אני מורה.