התקנת מזגן בדירה שכורה ללא אישור

בשיחה נודע לו כי נתבע 2 עשה במושכר השקעות, שינויים ותוספות בנייה (הקמת משטח בטון, קונסטרוקציה בהגבהה, בניית משטח עץ, הקמת בריכת שחייה, הקמת סככה, הנחת 3 מכולות, הקמת פרגולה מתכת בחזית הבית, תיקון דוד שמש, התקנת מזגן בסלון, שינויים בלוח החשמל, התקנת מצלמות) כל ההשקעות הנ"ל נעשו ללא אישורם של התובעים, בנגוד לחוק שכן התוספות ניבנו ללא היתרים הדרושים לבנייה, תוך גרימת נזקים לבית, ולפיכך אינן חוקיות.

ראה למשל תא"ח (ירושלים) 25339-05-10 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' שירותי בריאות (פורסם במאגרים משפטיים), שם נדונה בסדר דין מהיר תביעה לפינוי של 2 דירות אותן שכרה הנתבעת מעל 28 שנים, טרם הגשת התביעה.

...

גם הטענה לפיה אין הסכם שכירות בכתב תקף בין הצדדים אינה מביאה למסקנה שאין מקום לדון בתביעה בדר דין מהיר.

וראו מה שנקבע שם בסעיף 16 להחלטה מיום 28.08.11: "....כפי שכבר עמדנו לעיל, אחת המחלוקות הנטושות בין הצדדים בהליך זה נוגעת לניהול התביעה בהליך מהיר של פינוי מושכר, בהתאם לתקנה 215ז לתקנות סדר הדין האזרחי. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהונח בפניי, הגעתי למסקנה כי על היחסים בין הצדדים בהליך דנן חל חוק הגנת הדייר, וככזו יש מקום להורות על העברת התובענה לבירור בהליך של תובענה רגילה בהתאם לתקנה 214 יב' ו- 215 יב' (א) לתקנות..." בתא"ח 51628-11-19 ביטאר נ' אוטו מוטר (פורסם במאגרים משפטיים), המוזכר אף הוא בסיכומי הנתבע העביר בית המשפט את התיק לסדר דין רגיל, בין היתר, בשל העובדה, שאף זכותו של המשכיר בנכס נשוא התביעה, היינו זכותו של התובע שם, הייתה שנויה במחלוקת.

לסיכום בשל כל האמור לעיל הבקשה להעברת התיק לסדר דין רגיל – נדחית.

אני קובעת דיון הוכחות בתיק ליום 07.07.21 שעה 10:30 בסיום הדיון ישמעו סיכומים בעל פה הנתבעים ישלמו לתובעים את הוצאות הבקשה בסך של 4,095 ש"ח וזאת תוך 30 יום מהיום.

דמי השכירות החודשיים על פי חוזה השכירות שנחתם מיום 22.8.2011 היו 3,200 ש"ח. לאחר כשנה, ביום 14.8.2012, התובע התקין בדירה מזגנים והוסכם שבגינם יופחתו 300 ש"ח מדמי השכירות החודשיים למשך שנה.

באשר לטענותיו, לפיהן המתין למכתב שבושש להגיע, ולכן, במהלך חודש פברואר 2018 יצר קשר עם נתבעת 1 שאמרה לו שמכתב הפינוי בטל וכעת מר סעידי הוא מיופה הכוח החדש שייצור עמו קשר - נתבעת 1 כלל לא נחקרה על אותה שיחה נטענת, שמהוה לטענת התובע את ההיתר להמשיך בשכירות הדירה.

ד(3)(ב) פיצוי חוזי מוסכם רכיב הפצוי החוזי המוסכם הועמד על הסך של 35,000 ש"ח בהסתמך על סעיף 13 לחוזה השכירות הראשון שכותרתו "פינוי המושכר" בו נקבע: "... אם השוכר לא ימלא אחר ההיתחייבות האמורה בסעיף זה הינו מתחייב בזאת לשלם סך 250 שקלים חדשים עבור כל יום של איחור בפנוי המושכר [כ]דמי פיצויים קבועים ומוסכמים מראש." אין מחלוקת שחוזה השכירות התחדש בעל פה. אין במחלוקת בשאלה אם חוזה השכירות השני הוא החוזה התקף האחרון כדי לשנות לעניין הפצוי החוזי המוסכם, משום שתניית הפצוי החוזי המוסכם בחוזה השכירות השני זהה לזו בחוזה השכירות הראשון (בשני החוזים סעיף 13).

...

על מנת לפנות את התובע היה על נתבעת 1 להגיש תביעת פינוי, כפי שעשתה בסופו של דבר.

לכן, דין רכיבים אלה להידחות.

לאחר ששקלתי מחד את הפגיעה בפרטיות התובע, ומאידך את העובדה שכוונת הנתבעים הייתה לפנות את המושכר ולא לפגוע בפרטיות התובע, הפיצוי יועמד על 10,000 ש"ח. סוף דבר התביעה התביעה נגד נתבע 2 נדחית.

התובעת ידעה שהנתבעת טענה בתחשיב הנזק כי אינה זכאית לפצוי בשל ההפסד הנטען בגין ניצול ימי מחלה (אפנה לסעיף 21 לתחשיב הנתבעת, שם טענה הנתבעת כי יש להוכיח אובדן פידיון ימי מחלה "באמצעות אישור מפורש מצה"ל המלמד על שווי פדיון ימי המחלה שנוצלו עקב התאונה ושהתובעת הפסידה עקב התאונה").

אציין כי התקנת מזגן נוסף בדירה בודאי העלתה את שווי הדירה, ולא ברור מהו הנתון הרלוואנטי, מה עוד שלא הובהרה עלות המזגן או התקנתו.

האחות נישאלה אם התובעת חסכה את הצורך להתגורר בדירה משלה כאשר גרה אצל אחותה, והשיבה (עמ' 17 שורות 1-2), כי "...באותו זמן היא המשיכה לשלם שכירות, היתה תקופה שהיא שילמה שכירות בלי שגרה בדירה, אז היא לא חסכה, ולפני כן היתה בצבא ולא נראה לי שחסכה משהו." מכאן עולה, כי בחלק מהתקופה בה התגוררה התובעת בבית אחותה, לא שילמה דמי שכירות, ויש צורך להיתחשב בכך בחישוב שווי העזרה וההוצאות העודפות שניתנו לה. בת"א (שלום ת"א) 19466-10-14 ח' י' נ' ד' ש' (28.01.2018) העריך כב' השופט שי מזרחי את "ההוצאות הנחסכות" בגין אשפוזו של ניזוק, בסכום של 4,500 ₪ לחודש.

...

לא ברור מהן המטלות אשר העוזרת מבצעת, ולא שוכנעתי כי התובעת אינה מסוגלת לבצע בעצמה את עבודות משק הבית.

בשים לב לאלה, אני קובעת שיש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הצורך בעזרה, בעבר (מאז עזבה את דירת אחותה) ולעתיד, בסכום של 15,000 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה) 150,000 ₪ עזרה – עבר ועתיד 15,000 ₪ הוצאות – עבר ועתיד 10,000 ₪ כאב וסבל 20,000 ₪ סה"כ 195,000 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל 124,586 ₪ ניכוי תשלום תכוף 15,000 ₪ יתרת הפיצוי 55,414 ₪ סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 55,414 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% מסכום הפיצוי ואגרת בית משפט ששולמה (כשהיא משוערכת להיום).

לדבריה התובעת הותירה את הדירה במצב שאינו תקין, כאשר על הקירות והארונות היו קשקושים, הרשא לא היה מכוסח וכי התובעת סירבה לשלם את מלוא חובה כי לטעמה שילמה די והותר והפנתה לשיפוצים שערכה התובעת, אולם טענה כי שיפוצים אלה נערכו על ידי התובעת מרצונה החופשי ע"מ להתאים הדירה לטעמה האישי ולא בשל צורך אמיתי.

עם זאת ידע לציין כי התובעת התקינה מזגנים בדירה ושיפצה את חדר האמבטיה בדירה.

דיון ומסקנות- הוראות ס' 22 לחוק השכירות והשאילה עוסקות באפשרות לחילופי שוכרים בנכס וקובעות- "השוכר אינו רשאי להעביר לאחר את הזכות להחזיק ולהשתמש במושכר וכן את חיוביו האחרים על פי חוזה השכירות או להשכיר את המושכר בשכירות משנה, אלא בהסכמת המשכיר; אולם אם לא הסכים המשכיר לעסקה מטעמים בלתי סבירים או היתנה את הסכמתו בתנאים בלתי סבירים, יהיה-

...

לפיכך אני קובעת כי הנתבע ביקש לסכל שלא כדין את העברת השכירות לדייר חלופי.

סיכומם של דברים, חיובי הצדדים אלה כלפי אלה מתקזזים הדדית ובהתאם, דין התביעות ההדדיות- לדחייה.

בעמוד 27 שורות 1-3 לפרוטוקול השיב: "בגלל שאנשים ניכנסו אחרי שהדלקנו כ-20 דקות לפני שנכנסו, היה להם חם. פשוט עשו ככה ובקשו אם יש טישו במטבח. היה טישו, ניגש למטבח, והם ניגבו את הזיעה שהיא התחילה מהמצח עד הסנטר". נוסיף לכך שהדירה עמדה ריקה בחודשי הקיץ והנתבע הצליח להשכיר את הדירה בעונת החורף ולכן אין בעובדה שהנתבע בסופו של יום הצליח להשכיר את הנכס בכדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הליקויים במזגן לאי השכרת הנכס.

הנתבע כותב לנציג התובעת כדלקמן: "רועי שלום, יום שלם ניסיתי להשיג את אור ולתאם מועד תיקון. כרגע תפסתי אותו בטלפון ולמרות שאתמול אמרת לו בנוכחותי לתקן את כל הליקויים הוא כרגע מסרב לעשות כן ללא אישור נוסף ממך". מפנה להודעה מיום 21.7.21 בשעה 21:59: "רועי ערב טוב, אם לסכם דבריך בקצרה, הכל אתמול היה הצגה: לא באמת התכוונת לתקן את כל התקלות. התנצלת ואמרת מולי למתקין המזגנים ולאיש הגבס לתקן הכל ואח"כ הורת להם מאחורי גבי אחרת. אף אחד מהם לא חזר אלי היום וכשאני ניסיתי להשיגם הם שלחו אותי אליך בחזרה. הדברים שאתה כותב, חלקם מומצאים וחלקם לצערי שקרים מכוונים שאין בהם שמץ של אמת. כל המילים שאתה טוען בשמי שכאילו אמרתי הם טענות סרק שלא היו ולא נאמרו מעולם. אתה מתמם וטוען שלא ידעת על נזקים למרות שנכתבו ונאמרו לך פעמים רבות. מי שמיתנהג כך איננו איש ישר שמתכוון לבצע עבודתו אלא פשוט נוכל. הבטחת שתשלח תכנית מפורטת לתיקון ולא שלחת, ככה לא בונים אמון וככה לא מתקדמים לפיתרון. אתה מושך אותי זמן רב ללא מענה ורק אתמול אתה ומישהו מטעמך טרח להגיע לראשונה לדירה מאז שהפועל שלך יצא מהדירה. אני בנתיים נפגע מהנזקים שמוסבים לי בשל". מפנה גם להודעה מיום 27.7.21 בשעה 14:46 כותב הנתבע לנציג התובעת כדלקמן: "מחר אתם באים לבצע את התיקונים כפי שאור הציע בפגישה?". נציג התובעת משיב בשעה 15:35 כדלקמן: "צלצלתי לשירות לתדיראן על מנת לוודא שהם מגיעים מחר כפי שתיאמנו לבקשתך אנחנו נגיע ב-11. תדיראן יגיעו מחר בין 11:00-13:00 כפי שנקבע עמם. לידיעה ההתקנה תקינה ובוצעה תקינה. יחד עם תדיראן נבדוק מדוע המזגן איננו מספיק מקרר על פי הרגשתך ייתכן וקיימת תקלה במזגן עצמו שהוא באחריות ובכל מקרה לא נעזוב אותך עד שתהיה מרוצה". כמו כן, בסעיף 14 לכתב התביעה, נטען כי הנתבע הלין על כך שהמזגן לא מקרר ומסרב לשלם.

...

באשר ליתר הרכיבים, אני מקבל את טענת הנתבע כי יש לחייב את התובעת בהוצאות שכ"ט של המומחה מטעמו בסך של 4,500 ₪.

לא שוכנעתי שיש לפסוק לטובת הנתבע אובדן ימי עבודה בסך של 11,695 ₪ וכן עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה העיקרית נדחית.