מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

התקבלה התנגדות לצוואה משום שהמנוחה לא הייתה כשירה לחתום עליה

בהליך ת"ע (ת"ע) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

יש להקדים ולהבהיר כבר עתה, כי מהעדויות הרבות שנשמעו לפניי, עולה כי הנתבעות לא הוכיחו שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה או כי התובע היה מעורב בעריכת הצוואה, לגבי הטענות בעיניין השפעה בלתי הוגנת התעורר לפניי ספק, שכן מהעובדות שהוכחו, בהחלט ניתן היה להתרשם כי מערכת היחסים בין הבן לבין המנוחה הייתה בעייתית וכללה תלות של ממש, אולם זאת הוכח באופן חד משמעי רק ביחס למועדים מאוחרים יותר למועד הרלוואנטי וביחס למועד עריכת הצוואה לא ניתן היה לקבוע בודאות כי היתקיימו התנאים הנדרשים, להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
ואולם, גם בעיניין זה, יש לזכור כי המועדים ביחס אליהם הוכחה אותה היתנהגות מדאיגה, היו לאחר חתימת הצוואה וספק אם די בהם, לבדם, כדי לקבוע שהאם חתמה על צוואתה בשל השפעה בלתי הוגנת מצד בנה.
יותר מכך, מעדותו של עו"ד טייב, שערך את הצוואה המוקדמת, עולה כי האב המנוח בקש ממנו לערוך בשנת 2010 צוואה שמחלקת את רכושו בין כל ילדיו בחלוקה שווה, אלא שבסופו של דבר, המנוח לא חתם על הצוואה (ויתכן שהבן הוא שמנע חתימה זאת).
זאת ועוד, מעיון בהמשך סעיף 3 לצוואה, עולה כי המנוחה העלתה טענות באשר ליחס של בנותיה וציינה כי נאלצה לפנות לבית המשפט בעקבות "היתנהגות לא טובה של הבנות... בפרט כשהם יודעים כי כל חיי עבדתי בעסק ודאגתי לגידולם, גם לבית וגם לטפול בבעלי ז"ל" אלא שכאמור לעיל, בתביעה שהגישה לבית המשפט, לא עלו מצד האם המנוחה טענות כלשהן באשר ל'היתנהגות לא טובה' מצד בנותיה, כלפיה וכל טענתה הייתה כי היא זכאית להרשם כבעלת מחצית הזכויות הרשומות על שם בעלה המנוח.
לאחר שצרפתי את כלל הנתונים שפורטו לעיל ובהיתחשב בכלל הנסיבות, מצאתי כי אין לתת תוקף לצוואה שנחתמה ביום 15.1.15 ואני מורה על דחיית תביעתו של הבן א' בעיניין זה וקבלת היתנגדות הבנות.
...
אינני מקבלת טענת התובע כי אימו המנוחה נהגה לעשות "הצגה" כשהגיע נציג מהמל"ל, כדי לקבל סיוע ולהציג עצמה כמי שמתפקדת פחות טוב (פרוטוקול עמ' 82 שורות 23-24) וזאת משני טעמים: 23.1 הטענה כי האם, בהיותה בעשור התשיעי לחייה, עשתה עצמה כמי שאינה מתפקדת כדי לזכות בטובות הנאה מהמדינה, לא יכולה להישמע עתה, על ידי הבן שהתגורר בצמוד אליה, לכל אורך השנים.
יותר מכך, מעדותו של עו"ד טייב, שערך את הצוואה המוקדמת, עולה כי האב המנוח בקש ממנו לערוך בשנת 2010 צוואה שמחלקת את רכושו בין כל ילדיו בחלוקה שווה, אלא שבסופו של דבר, המנוח לא חתם על הצוואה (ויתכן שהבן הוא שמנע חתימה זאת).
ואולם, שילוב הטענות כולן, בצירוף ההשפעה שהייתה לבן א' על אמו המנוחה, כפי שהוכח גם ביחס לתקופה שלאחר עריכת הצוואה, מחזקות מסקנתי כי יש לדחות את בקשתו לקיום הצוואה.
לאחר שצרפתי את כלל הנתונים שפורטו לעיל ובהתחשב בכלל הנסיבות, מצאתי כי אין לתת תוקף לצוואה שנחתמה ביום 15.1.15 ואני מורה על דחיית תביעתו של הבן א' בעניין זה וקבלת התנגדות הבנות.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

במהלך הדיון עלתה טענה מטעם הנתבע שהאם לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה, התובעת טוענת שיש לדחות טענה זו, שכן הנתבע הוא שיזם את עריכת הצוואה ולא הרים את הנטל להוכחת טענתו זו. בסעיף 19 לכתב הגנתו, טען הנתבע שהציע להורים "חזור ושוב" שיערכו צוואה לצורך עגון זכויותיה של התובעת בכך שתקבל לאחר מותם את הכספים שיותירו אחריהם ומדובר רק במיטלטלין.
בהתנגדות שהגיש הנתבע לרשם לעינייני ירושה טען כי הוא זה שפנה לעוה"ד שערך את הצוואה והדבר נעשה ביוזמתו, על מנת להגן על התובעת וכדי שתקבל את כספי הוריו לאחר מותם, אך לא הייתה כוונה להוריש לה את המשק.
המבחן הראשון: התלות והעצמאות של המנוח במסגרת מבחן זה יש להכריע בשאלה האם המנוחים היו עצמאיים מבחינה פיזית ומבחינה הכרתית? בעניינינו, לא נטען כי המנוחים לא היו כשירים לחתום על הצוואות ולא הונח בפני בית המשפט חומר רפואי המעיד על כך והנתבע לא עתר למינוי מומחה.
ועל כן הנחלה אינה מהוה חלק מעזבון ההורים המנוחים והצוואה אינה חלה עליה.
...
סוף דבר התביעה לביטול מינוי הנתבע כבן ממשיך נדחית.
תביעת הנתבע לסילוק ידה של התובעת נדחית.
ההתנגדויות שהוגשו לצוואות ההורים נדחות.

בהליך ת"ע (ת"ע) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

המבקשים היתנגדו לבקשה, בין השאר בטענה, שהצוואה נעשתה בעת שהמנוחה לא 8 .
ביום 26.5.2021 נסרקה לתיק חוות דעתו של המומחה (חוות דעת מיום 27.4.2021 , להלן: חוות הדעת), בה נקבע, שהמנוחה לא הייתה כשירה לחתום על צוואה בשנת 2000 .
המשיבה מעלה על נס את זכות הגישה לערכאות, וטוענת שאין מקום לחייב בערובה להוצאות אלא במקרה של הליך סרק, בעוד התובענה דנא איננה כזו.
...
ברם, ככל שבתחילתו של הליך נוהג בית המשפט זהירות מרבית, על מנת לא להכריע את דין התביעה לשבט בטרם הונחה ראייה כלשהי, שונים פני הדברים שעה שמונחת בפני בית המשפט חוות דעת כגון דא הקובעת ממצא של ממש.
סופו של דבר אני מחייב את המשיבה להפקיד, עד ליום 1.9.2021 ערבות בנקאית להבטחת הוצאות המבקשים בסכום של 50,000 ₪, המשקף, במתינות הראויה לבקשה זו, את סכום ההוצאות הצפוי.
בהתאם לתקנה 53 לתקסד"א, אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשים את הוצאות הבקשה .

בהליך ת"ע שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

ביחס לממצאיו על פי החומר הרפואי נכתב בחוות הדעת: "ע"פ החומר הרפואי שבפני סבלה המנוחה מזה שנים רבות ממספר מחלות כרוניות. עם זאת היתייחסות ראשונה לבעיה קוגניטיבית ניתן לראות רק בתחילת 2013 אז צוין כי מופנית להערכה גריאטרית עקב ירידה בזכרון. ההערכה בוצעה באפריל 2013 ובה צוין כי בתה מתלוננת שבשנתיים האחרונות סובלת מירידת זכרון שהחמירה לאחרונה. הבודק ציין כי סובלת מירידה קוגניטיבית משמעותית, המתבטאת בחוסר היתמצאות בזמן ובמקום. הפרעה קשה בזכרון לטווח קצר. שיפוט לקוי. צוין כי מבחן MMSE הדגים תוצאה של 11/30 וכאמור תוצאה זו מעידה על חסר קוגניטיבי בדרגת חומרה מיתקדמת. עוד צוין כי המטופלת לא מסוגלת לקבל החלטות ולדאוג לעצמה. אובחנה כסובלת מדמנציה מסוג אלצהיימר. הומלץ על ביצוע אפוטרופסות. באוגוסט 2013 צוין על ידי רופאת המשפחה כי זקוקה לעזרה ביתית צמודה ל- 24 שעות ואפוטרופוס. לאור זאת ניתן לקבוע כי ע"פ בדיקת הרופא הגריאטר החל משנת 2013 המנוחה לא הייתה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות. ניתן להניח כי מצבה הקוגניטיבי הירוד החל להתפתח עוד קודם לבדיקה זו אולם בשנת 2010 יש רישום ממיון בי"ח וולפסון בו צוין בדוח הסיעודי כי היא בהכרה מלאה, מצב ריגשי תקין. לא צוינה בעיה קוגניטיבית. לאור כל זאת ניתן לקבוע כי אכן התדרדרותה הקוגניטיבית החלה עוד קודם לשנת 2013 אך לגבי שנת 2010 הרושם הוא שעדיין הייתה המנוחה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות.
החתימה על מיסמכי ניתוח בשנת 2015: בהמשך לעדותו של המומחה פרופ' נוי ועל מנת לתקוף את מסקנתו בחוות הדעת ובעדותו שהמנוחה לא הייתה כשירה בעת החתימה על הצוואה המאוחרת ביקש בא כוחו של המתנגד לזמן לעדות 3 רופאים מבית החולים וולפסון.
) עו"ד בכר לא זכר את תנאי הרקע מדוע נסע לבית המנוחה לצורך הצוואה הראשונה והכיצד תואמה אצלו הפגישה לצורך הצוואה המאוחרת "... יכול להיות שהיא הייתה חולה אז או משהו כזה אבל לא יכול לזכור את זה" .
בקשר לצוואה המאוחרת גם לא זכר עו"ד בכר פרטים ביחס להכנתה והחתימה עליה: העד נישאל "בוא נגיד שסיכמנו שבריאותית, פיזית, היה שם איזושהי בעיה, מי הביא אותה? היא גם לא ניידת, היא לא נוסעת, היא לא ניידת, זו עובדה שהיא לא היתה ניידת, מישהו היה צריך להביא אותה. אתה זוכר מי? אתה לא זוכר מי הביא אותה?
...
מי מהצדדים לא ביקש לזמן מומחה לכתבי יד בהקשר לחתימה זו. ביטוי דומה לגישתו של פרופ' נוי מצאנו בהתייחסותו להחתמה על נ/1-נ/3.
איני מקבל את ההסבר שדי לו לעו"ד להזהיר את המצווה והאחריות נופלת לפתחו.
אחרית דבר: לאור האמור ועל בסיס החומר שלפני אני קובע שהמנוחה לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה המאוחרת.

בהליך ת"ע שהוגש בשנת 2023 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

הפסיקה הוסיפה וקבעה כי מבחינת נטל ההוכחה, על המתנגד לקיום צוואה להוכיח שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", או שחתם עליה תת השפעה בלתי הוגנת.
" הבן טוען כי יש לפסול את הצוואה מאחר והמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה ונוכח השפעה בלתי הוגנת של הבת על המנוחה.
כשירותה של המנוחה בעת עריכת הצוואה חוות דעת המומחה- ד"ר דרנל בחוות דעת המומחה מיום 27.6.21 קבע המומחה שהמנוחה הייתה כשירה בעת עריכת הצוואה: "המנוחה סבלה מדכאון, ומליקויים פיזיים קשים, אך כפי שעולה מהחומר הרפואי מבחינה קוגניטיבית בזמן החתימה על הצוואה הייתה המנוחה כשירה לחתום על צוואה" חוות דעתו של המומחה התבססה על המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו ושפורטו בעמוד 1 לחוות דעתו; סיכומים מאשפוזים בבית החולים, סיכומים ממרפאות קופת חולים, חומר רפואי מבית האבות מיולי ואוגוסט 2020, סיכומים מביטוח לאומי וסיכום מהמרפאה לבריאות הנפש.
המומחה הבהיר שבעניינינו המנוחה הייתה כשירה ביום עריכת הצוואה והסתמך בין היתר על קביעתו של ד"ר בוריס שבדק את המנוחה ביום 16.7.20, 4 ימים לפני עריכת הצוואה, בדיקה שיטתית הכוללת תיפקוד קוגניטיבי, וקבע שהמנוחה יכולה לקבל החלטות לגבי מצבה.
...
בסעיף 3 לצוואה הבהירה המנוחה מדוע היא מדירה את בנה (להלן: "הבן") מצוואתה: "בצער רב בלב כבד בתום התלבטות ולאחר שיקול דעת החלטתי להדיר מצוואתי אחרונה זו את בני אלמוני הנושא ת.ז ..... הנימוקים להחלטתי זו, הינם כדלקמן: הפקרתי ממועד פטירת בעלי, אביו. אי מתן סיוע, אי נוכחות והתעלמות מוחלטת בטיפול בצרכיי במהלך התקופה הארוכה והקשה שעוברת עלי שגורמים לי לשברון לב" טענותיו המרכזיות של הבן הן כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה לאור מצבה הבריאותי וכן טוען להשפעה בלתי הוגנת מצד הבת.
רצון המנוחה שוכנעתי כי הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה וכלל בסיסי הוא שיש לקיים את רצון המת.
לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה.
סוף דבר לאור האמור לעיל, ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה ט.ב מיום 20.7.20 נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו