יש להקדים ולהבהיר כבר עתה, כי מהעדויות הרבות שנשמעו לפניי, עולה כי הנתבעות לא הוכיחו שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה או כי התובע היה מעורב בעריכת הצוואה, לגבי הטענות בעיניין השפעה בלתי הוגנת התעורר לפניי ספק, שכן מהעובדות שהוכחו, בהחלט ניתן היה להתרשם כי מערכת היחסים בין הבן לבין המנוחה הייתה בעייתית וכללה תלות של ממש, אולם זאת הוכח באופן חד משמעי רק ביחס למועדים מאוחרים יותר למועד הרלוואנטי וביחס למועד עריכת הצוואה לא ניתן היה לקבוע בודאות כי היתקיימו התנאים הנדרשים, להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
ואולם, גם בעיניין זה, יש לזכור כי המועדים ביחס אליהם הוכחה אותה היתנהגות מדאיגה, היו לאחר חתימת הצוואה וספק אם די בהם, לבדם, כדי לקבוע שהאם חתמה על צוואתה בשל השפעה בלתי הוגנת מצד בנה.
יותר מכך, מעדותו של עו"ד טייב, שערך את הצוואה המוקדמת, עולה כי האב המנוח בקש ממנו לערוך בשנת 2010 צוואה שמחלקת את רכושו בין כל ילדיו בחלוקה שווה, אלא שבסופו של דבר, המנוח לא חתם על הצוואה (ויתכן שהבן הוא שמנע חתימה זאת).
זאת ועוד, מעיון בהמשך סעיף 3 לצוואה, עולה כי המנוחה העלתה טענות באשר ליחס של בנותיה וציינה כי נאלצה לפנות לבית המשפט בעקבות "היתנהגות לא טובה של הבנות... בפרט כשהם יודעים כי כל חיי עבדתי בעסק ודאגתי לגידולם, גם לבית וגם לטפול בבעלי ז"ל" אלא שכאמור לעיל, בתביעה שהגישה לבית המשפט, לא עלו מצד האם המנוחה טענות כלשהן באשר ל'היתנהגות לא טובה' מצד בנותיה, כלפיה וכל טענתה הייתה כי היא זכאית להרשם כבעלת מחצית הזכויות הרשומות על שם בעלה המנוח.
לאחר שצרפתי את כלל הנתונים שפורטו לעיל ובהיתחשב בכלל הנסיבות, מצאתי כי אין לתת תוקף לצוואה שנחתמה ביום 15.1.15 ואני מורה על דחיית תביעתו של הבן א' בעיניין זה וקבלת היתנגדות הבנות.
...
אינני מקבלת טענת התובע כי אימו המנוחה נהגה לעשות "הצגה" כשהגיע נציג מהמל"ל, כדי לקבל סיוע ולהציג עצמה כמי שמתפקדת פחות טוב (פרוטוקול עמ' 82 שורות 23-24) וזאת משני טעמים:
23.1 הטענה כי האם, בהיותה בעשור התשיעי לחייה, עשתה עצמה כמי שאינה מתפקדת כדי לזכות בטובות הנאה מהמדינה, לא יכולה להישמע עתה, על ידי הבן שהתגורר בצמוד אליה, לכל אורך השנים.
יותר מכך, מעדותו של עו"ד טייב, שערך את הצוואה המוקדמת, עולה כי האב המנוח בקש ממנו לערוך בשנת 2010 צוואה שמחלקת את רכושו בין כל ילדיו בחלוקה שווה, אלא שבסופו של דבר, המנוח לא חתם על הצוואה (ויתכן שהבן הוא שמנע חתימה זאת).
ואולם, שילוב הטענות כולן, בצירוף ההשפעה שהייתה לבן א' על אמו המנוחה, כפי שהוכח גם ביחס לתקופה שלאחר עריכת הצוואה, מחזקות מסקנתי כי יש לדחות את בקשתו לקיום הצוואה.
לאחר שצרפתי את כלל הנתונים שפורטו לעיל ובהתחשב בכלל הנסיבות, מצאתי כי אין לתת תוקף לצוואה שנחתמה ביום 15.1.15 ואני מורה על דחיית תביעתו של הבן א' בעניין זה וקבלת התנגדות הבנות.
