התפרצות מחלת נפש במהלך שירות צבאי: תביעת פיצויים

לא הגיש תביעה לפיצויים.

כך היה אף בעיניינה של חיילת אשר נאנסה במהלך שרותה הצבאי וכתוצאה מכך התפרצה בגופה מחלת נפש (פרשת פלונית).

אוסיף ואזכיר כי בפרשת רוחמה עזרא – שבה נדחתה תביעתה של החיילת לאחר שבית-המשפט לא מצא קשר סיבתי בין השרות לבין פרוץ המחלה – קבע בית-המשפט כי "...מאומה לא הוכח בנידון זה... [בנידון הקשר הסיבתי – מ' ח']" (שם, בעמ' 642).

...

גם אם היינו מקבלים את טענותיו העובדתיות של המערער בכל הנוגע לדחק הנפשי שחווה עקב תנאי שירותו, קרי הפן הסובייקטיבי הדרוש הוכחה, הרי שלאחר ששמענו את עדותו של עד המשיב אל"מ א.מ., נדחה דעתנו לקבוע כי לא הוכח הפן האובייקטיבי בלעדיו-אין, קרי, לא שוכנענו כי תנאי שירותו של המערער היו בעלי גורמי דחק קיצוניים, "לא שכיחים" או מיוחדים, במידה כזו אשר ניתן לומר עליהם כי הם ייחודיים לשירות הצבאי.

בענייננו לא שוכנענו כי תפקידו של המערער היה שונה מהותית מתפקיד אזרחי דומה ואין בכך כדי להקל ראש כהוא זה מעצם חשיבות התפקיד.

לאחר שסקרנו את הראיות לפנינו נחה דעתנו לקבוע כי גם החמרה לא הוכחה כאן, חרף העובדה כי המחלה פרצה לאחר מעברו לוועדה, זאת בראי העובדה כי המערער כבר היה נתון למצב נפשי לא פשוט עוד קודם מעברו לוועדה ולא ניכר כל שינוי קיצוני במצבו זה לאחר המעבר שניתן לקשור אותו לשירות.

הוא הובא לטפול אצל פסיכולוג ילדים והפסיכולוג מצא כי התובע סובל מתגובה לחשיפה לתאונה מלווה בעוררות־יתר, חרדה, התפרצויות זעם, קשיי רכוז, תגובה דיכאונית וירידה במשקל.

בסופו של דבר במהלך שרותו הצבאי שב התובע לשחק כשוער שלישי בקבוצת בוגרים במכבי נתניה והוא מקבל מהם 1,000 ש"ח לחודש.

התובע ביקש להכיר בהוצאות בגין טפול פסיכולוגי ורכישת תרופות פסיכיאטריות שבוצעו באופן פרטי או בהישתתפות קופת החולים גם מעבר לקבלות שהוגשו, וזאת נוכח הזמינות הנמוכה של הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי דרך קופות החולים.

התובע טען כי נכויותיו התפקודיות בתחום הנפשי מקשות עליו להתרכז לאורך זמן, הן בלימודים והן בעבודה, לתפקד במצבי לחץ וכן ביחסים הבין־אישיים עם בני מישפחה או בת־זוג והכל כמוכח בתפקודו הממוצע בבגרויות, ירידתו בלימודים והפרופיל הפסיכיאטרי שנקבע לו בצה"ל. בעיניין נזק בלתי־ממוני תבע התובע על־פי סמכות בית־המשפט להגדלת הפצוי עד ל־10% מהסכום הקבוע בתקנות.

...

המסקנה העולה מחוות־דעת המומחה היא שלמעשה לא סובל התובע מתסמינים נפשיים ולא צפוי לסבול מהם, אלא בהקשר של הצורך לטפל באביו ולסייע לו. רק צורך זה עלול, לפי גישת המומחה, לגרום להחמרה נפשית אצל התובע, ומכאן גם הקביעה של 5% נכות.

משכך, נעתר בית־המשפט לתביעת התובע ופוסק כהוצאות רפואיות לעבר את הסכומים הבאים: 8,000 ש"ח בגין טיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים לעבר; 12,420 ש"ח בגין התרופה ציפרלקס לעבר ולעתיד.

סיכום נזקי התובע העולה מן המקובץ הוא כי התובע הוכיח נזקים כדלקמן: נזק בלתי־ממוני בסך 9,610 ש"ח; הפסדי השתכרות בסך של 15,000 ש"ח; עזרת צד ג' בסך של 2,000 ש"ח; הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, לרבות נסיעות, בסך של 71,918 ש"ח. אשר על כן, תשלם הנתבעת 2 לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בסך כולל של 94,528 ש"ח; החזר אגרה בסך 1,410 ש"ח; שכ"ט עו"ד בסך של 13% בתוספת מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 90 יום, ולאחר יום זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המבקש, יליד 1975, הגיש בקשה להכרה בנכותו על פי חוק הנכים, בגין מחלת הסכיזופרניה בה לקה במהלך שרותו הצבאי.

המשיב דחה את הבקשה, ואילו ועדת הערעורים קיבלה את העירעור באופן חלקי בקובעה כי קיים קשר סיבתי מסוג החמרה בין תנאי השרות להתפרצות המחלה, בשיעור של 33.33%.

המבקש תמך את בקשתו בשתי ראיות חדשות: הראשונה – חוות דעת רפואית; והשנייה – תצהירים המצביעים על העידר בעיות נפשיות אצל המבקש עובר לגיוס.

לפיכך אישר המשיב מתן תגמול נצרך למערער, אך קבע כי התגמול ישולם החל מיום הגשת התביעה, 23.4.2015, ולא לפני כן. בעירעור שהופנה כנגד ועדת הערעורים חזר המבקש על דרישתו להכיר בזכותו לקבל תגמול נצרך באופן רטרואקטיבי, החל ממועד הגשת הבקשה לראיות חדשות (ביום 19.7.2005), או כשנה קודם לכן לפי הוראת סעיף 35 לחוק הנכים (ביום 1.8.2004).

ברע"א 7222/10 פלוני נ' קצין התגמולים (30.8.2012) אמר זאת השופט ג'ובראן כך: "עולה, כי תגמולי הקיום ותט"ר בכללם נועדו למחייה שוטפת לאחר שצרכי הנכה נבדקו בזמן אמת והזכאות להם נבחנת מעת לעת. לכן, המועד ממנו משולמים תגמולי הקיום הנו מועד פניית הנכה בבקשה לקבלת התגמול. נראה, כי מאחר ואין מדובר בפצוי נזיקי, גם אין מקום לשלמו רטרואקטיבית מאחר ואין מדובר ב"תכנית חיסכון"." (שם, עמ' 10 לחוות דעתו)

...

חשוב מכך, גם אם נניח כי הבקשה הוגשה במועד זה הרי שדינה היה להידחות, למרבה הצער, מהסיבה שבאותה העת לא נתקיימו במבקש התנאים לקבלת תגמול נצרך (ראו גם: סעיף 35 לתשובה לבקשה למתן רשות ערעור).

כידוע, תגמול נצרך יוענק לנכה ששיעור הנכות המוכר לו אינו פחות מ-50%; אשר אינו מסוגל להשתכר למחייתו עקב הנכות ואין סיכוי נראה לעין לשיקומו בעתיד; ואשר הוכיח כי אין לו הכנסה מספקת למחייתו (ראו, למשל, החלטתי ברע"א 4406/15 פלוני נ' קצין התגמולים (3.8.2015)).

" (שם, פס' י' לחוות דעתו) אשר על כן, עם כל ההבנה למצבו המורכב של המבקש; וחרף ההשלכות המצערות של משך הטיפול בבקשתו על תקופת זכאותו לתגמול נצרך, בקשת רשות הערעור נדחית.

חזקה זו נובעת מתוך שיקול סוצאלי, שלא להותיר את קרובי משפחתו של נספה ללא כל פיצוי, רק בשל הקושי להוכיח את קיומו של הקשר הסיבתי לשירותו, בשל הקשיים הראייתיים הניצבים בפני בני מישפחה של נספה אשר מטבע הדברים יתקשו להצביע על גורמים או אירועים מיוחדים שארעו לנספה במהלך השרות.

ממכלול הנתונים אשר הובאו בפנינו עולה כי לא הוצגו בפנינו ראיות לכך שהמנוח, אשר אובחן כמי שחלה במחלת השחפת במהלך חודש פברואר 2007, לקה במחלת השחפת במהלך תפקידו כרכז מודיעין במשטרת ראש פינה, שבה שירת עד לשנת 2005, בשל החשפות למכור לסמים ו/או לאדם אחר אשר נימנה על סוגי האוכלוסיות שאותן פירט במסגרת תביעתו/בקשה להכרת זכות.

הסוג השני עניינו במקרים שבהם המחלה התפרצה בעקבות ארוע או רצף אירועים שאינם בהכרח ייחודיים ומובהקים לשירות הצבאי אולם, מדובר בארוע חריג ויוצא-דופן אשר ארע לחייל במהלך שרותו ובקשר עם שרותו (כגון : התפרצות מחלת סוכרת בעקבות ריב עם מפקד ; התפרצות מחלה נפשית עקב ארועי הטרדה מינית וכו').

...

הננו להודיעך כי לאחר בחינת הבקשה לעיון חוזר, המסמכים שצורפו לה לרבות חוות הדעת של ד"ר מנחם נהיר וד"ר האשם בשארה, החלטנו כי אין בבקשתך ובמסמכים שצורפו לה כדי לשנות את החלטתנו לפיה אין קשר בין נסיבות פטירתו של בעלך היקר ז"ל לבין שירותו ותנאי שירותו במשטרת ישראל.

בחוות דעתו המשלימה מציין פרופ' שפירא כדלקמן : "דר' נהיר מנסה לקשור בין אופי השירות ובין התפתחות טרשת העורקים אך אין לכך ראיות של ממש. מדובר על איש צעיר עם גורמי סיכון רבים אשר הביאו להתפתחות טרשת עורקים מפושטת וצורך בטיפול של מעקפים לעורקים הכליליים. נראה לי שבחוו"ד הקודמת התייחסתי בפירוט לסוגיית אי קיום קשר בין טרשת עורקים ובין דחק או מתח מתמשכים ובין התפתחות מחלת טרשת העורקים הכליליים או להחמרת מהלכה. סיבוכי טרשת כזאת, כגון אוטם שריר הלב או הפרעת קצב הלב, עד כדי פגיעה תפקודית קשה או מוות פתאומי, לא היו כאן. למרבה הצער, דווקא הטיפול המניעתי לאוטם שריר הלב או לאירוע לב קטלני אחר, אשר ניתן ע"י המערכת הרפואית עפ"י הסטנדרטים המקובלים, הביאו באופן טרגי למוות. החלטה על הניתוח וגם הפעולה עצמה לא היו בהם כל רשלנות רפואית.

לפיכך, כל אימת שקצין התגמולים מגיע למסקנה כי מותו של החייל או מותו של איש כוחות הביטחון לא נגרם עקב השירות הרי שמוטל עליו הנטל להוכיח היפוכו של דבר.

סוף דבר : הערעור על החלטת המשיב מיום 6.9.2020 נדחה.

עוד נטען כי לו הניתוח לייצוב מפרק קרסול ימין היה מבוצע בטכניקה ניתוחית מתאימה למצב של גמישות יתר – ע"י שימוש בחיזוק למפרק ע"יGrafts (שתלים), Suture Tape או Internal Bracing או ע"י ביצוע ניתוח בטכניקה ניתוחית מסוג טנודסיס ((Tenodesis Stablization, סכויי הצלחת הניתוח היו גבוהים הרבה יותר ובסבירות גבוהה היה נימנע הצורך בבצוע ניתוח ריוויזיה (הניתוח השני), אשר היוה את הטריגר להתפרצות מחלת הפיברומיאלגיה אצל תובעת.

טענות הצדדים בבקשה שלפניי לטענת הנתבע 1, הואיל בזמנים הרלוואנטיים לתביעה היתה התובעת חיילת בצה"ל והופנתה לניתוח בקרסול רגל ימין על ידי הצבא במסגרת שרותה הצבאי הסדיר (אשר גם הסדיר את תשלום ההליך הניתוחי), ונוכח טענתה כי לאחר ביצוע הניתוח הנ"ל מצבה הוחמר והיא נותרה עם נכות, על התובעת להפנות את תביעתה לקצין התגמולים, שכן הוא האחראי לפצותה בגין נזקיה ולא הנתבע 1.

בתגובה לבקשה, טענה התובעת כי לאחר שהניתוח הראשון לא הסתיים בתוצאה מיטבית, אותו המנתח (הנתבע 1) ביצע ניתוח נוסף (להלן – "הניתוח השני"), אשר לא היה כל מקום לבצעו, כאשר בסופו של יום הותיר את התובעת עם נזק עיצבי והתפתחות תסמינים נוספים וחדשים בתחומי הראומטולוגיה והנפשי.

סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 (להלן – חוק הנזיקים האזרחיים) מעניק למדינה פטור מאחריות בנזיקין בגין נזקים שנגרמו לאדם במהלך שרותו הצבאי ועקב שרותו זה. ביסוד הוראת חסינות זו טמון הרעיון כי על חבלות או מחלות שנגרמו לחייל בתקופת שרותו הצבאי ועקב שרותו זה, וכן על חבלות או מחלות שהוחמרו במהלך ועקב השרות הצבאי, נושאת המדינה באחריות כלפי הנפגע במסגרת חוק הנכים.

...

לאחר עיון ובחינה של מכלול טענות הצדדים, בהוראות החוק והפסיקה הרלוונטית, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, שכן עומדת לתובעת עילת תביעה לפי חוק הנכים ודינה להתברר במסגרת חוק זה בלבד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה על סילוק התביעה, כנגד שלושת הנתבעים על הסף מחמת ייחוד העילה.