התפטרות עקב הפחתת שעות עבודה: זכויות העובד

לאור האמור, אין לקבל את טענת התובע כי מדובר באותה חברה וכי יש לחייב את הנתבעת בחובות החברה הנ"ל. סיכום – שעות נוספות זכאותו של התובע תיבחן עבור התקופה מרץ 2014 עד נובמבר 2016 שבה עבד עבור הנתבעת, ועבור שכר בסך 24 ₪ לשעה ולאחר מכן – 25 ₪ לשעה.

ואולם - בכל מקרה מדובר על הקף שעות העולה על משרה מליאה, כאשר הלכה היא כי לא ניתן לחייב את המעסיק לספק לעובד עבודה בשעות נוספות וכי הפחתת מיכסת השעות הנוספות, אינה מצדיקה התפטרות בגין פיטורים.

...

לאור האמור, הטענה להרמת מסך נגד הנתבע 2 - נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעים כלדקמן.

בחודש 9/19 סיכם התובע עם הנתבע והאב שישתכר 10,000 ₪ נטו לחודש בגין שעות העבודה בהקף שבוצע באותו שלב, אלא שההסכמות לא יצאו לפועל שכן העסק היתנה זאת בחתימה על חוזה עבודה ובו תנאים לא סבירים לרבות הודעה מוקדמת ממושכת טרם התפטרות והגדלת הקף העבודה בשעה נוספת מדי יום.

לתובע נימסרה הודעה על תאי עבודתו מיד ובסמוך לאחר תחילת תקופת העסקה ובהמשך נימסרה לו הודעה על שינוי תנאי העבודה (עם הפחתת שעות העבודה היומיות מ- 9 ל-8), אלא שהוא סירב לחתום על הודעת השינוי.

הלכה היא כי אי תשלום תנאים סוצאליים יהוו נסיבות ביחסי עבודה שבהן אין לידרוש מהעובד שימשיך בעבודתו (ע"ע (ארצי) 24/99 יוסף עתרי – ז.ג. ריהוט עילית בע"מ (2000), כך שככל שהעובד מתפטר עקב כך, וניתנה התראה למעסיק, העובד יהיה זכאי לפצויי פיטורים (עניין שבתאי).

...

לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנה בגין רכיב זה. זכות התביעה לתשלום פיצויי הלנה בגין אי תשלום לקופת הפנסיה נתונה לקופה בלבד, ולא לעובד (דב"ע נא/3-2   צח - דחף ] פד"ע כ"ד 462; דב"ע נו 5-62   תע"ש – קרן השתלמות למהנדסים, פד"ע לא 449), וזאת במובחן מזכות התביעה לפיצויי הלנה בגין סכומים שנוכו מהשכר ולא הועברו לקופה.

בשאלה זו אנו מקבלים את גרסת התובע.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים, את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים סך 18,006 ₪; ב. כפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים סך 4,000 ₪; כפיצוי חלף הפקדות המעסיק לקופת גמל סך 12,595; ד. פיצוי בגין אי מסירת הודעה כדין בדבר תנאי עבודה סך 5,000 ₪; ה. כפיצוי חלף הפקדות המעסיק לקרן השתלמות סך 5,777.3 ₪.

בכל הנוגע לזכאות לפצויי פיטורים, קובע סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים לעניין "התפטרות בדין מפוטר" - "11. (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שעובד יוכר כמי שהתפטר בדין מפוטר לפי סעיף 11(א) לעיל, עליו לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: "... עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

בעניינינו, בנגוד לגירסתה בכתב התביעה ובתצהיר, בחקירתה הנגדית סיפקה התובעת גרסה חדשה ולא קוהרנטית לעניין נסיבות סיום העסקתה, ממנה אף לא ברור אם פוטרה או התפטרה: "ש. את אומרת שאחרי שעבדת בנתבעת 2, היה קבלן שבקש להפחית את שעות העבודה שלך, סעיף 11 לתצהירך. מי זה, מי ביקש?

אבל את אמרת בתצהירך שהעדת שבקש להתפטר בגלל שהפחיתו את שעות העבודה שלך? לא, הם טענו שמשלמים לנו יותר מדי משכורת.

...

בענייננו, לא הובאו ראיות כי טופס ההודעה לעובד שצורף לכתב ההגנה של אופוס תורגם לתובעת וממילא גם בנוגע לתקופת זרוע הזהב אין בפנינו ראיות לפיהן הודעה לעובד כלל נמסרה לה. נוכח האמור, מצאנו לקבל את התביעה ברכיב זה ולפסוק לתובעת פיצוי בסך 2,000 ₪.

משכך, דין התביעה ברכיב זה, להידחות.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

] החברה טענה בכתב ההגנה שהעובד אינו זכאי להפרשים ולגמול בגין עבודה בשעות נוספות וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, העובד הועסק כ-45 שעות שבועיות כנגד תשלום משכורת חודשית גלובלית בהתאם לאמור בהסכם ההעסקה; שנית, העובד הועסק במשרת אמון והוסכם שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחולו; שלישית, החל ממועד כניסת צו ההרחבה 2018 ביום 15.3.18 הופחתו שעות העבודה השבועיות במקום העבודה והועמדו על 42 שעות, והדבר התבטא בכך שבימי חמישי העובדים סיימו את עבודתם בשעה 16:00; בדיון המוקדם ובתצהיר המנהל[footnoteRef:13] הוסבר כי הגם שבכתב ההגנה צוין שהעובד הועסק 45 שבועיות, הכוונה היתה ל- 43 שעות שבועיות, וכי עם קיצור שבוע העבודה הופחתו שעות העבודה של כלל העובדים ל- 42 שעות שבועיות.

העובד טען שהתפטר בשל שתי העילות הבאות: ראשית, היתנכלות תעסוקתית מצד המנהל שהשרה אוירה עוינת במשרדי החברה; ושנית, בשל הפרת הסכם העבודה כפי שהתבטא בפיצול השכר באופן מלאכותי באופן שפגע בזכויות העובד.

...

] על יסוד האמור, נדחות הטענות בדבר התעמרות והתנכלות תעסוקתית.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים:             1.

בגין פרסום לשון הרע ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, סך 15,000 ₪.

להלן מעשי ההתעמרות שפרטה התובעת: מחיקת שעת כניסה ויציאה מכרטיסי הנוכחות; קזוז שעות עבודה ותשלום שכר מופחת כדי "לחנך"; צעקות והשפלות מצד ד"ר פרידמן ואישתו (שעובדת בעסק), בנוכחות עובדים; שדול עובדים לצעוק ולקלל אותה, לרבות באמצעות שתי בנותיו שיעבדו בעסק; הוראה מד"ר פרידמן לא להגיב לצעקות וקללות שהתובעת קיבלה על בסיס יומי; הבאת אדם בשם "יוחאי" להחליפה מספר חודשים טרם סיום העסקתה; אי חתימה על חוזה עבודה חדש ומשיכת זמן עד להחלפתה; איסור יציאה להפסקה, לרבות הפסקת אוכל; מעקב באמצעות עובדים אחר יציאותיה לשירותים ומתן הערות על משך הזמן בשירותים בסיום ההפסקה; הצבת 2 מצלמות ב-7/17, מאחורי התובעת ומלפניה.

דיון והכרעה התובעת זכאית להשלמת פצויי פיטורים לאחר שמיעת טענות וראיות הצדדים, דעתנו היא שדי בגירסת הנתבעים – שהתובעת התפטרה על רקע הצבת המצלמות – כדי לבסס בנסיבות העניין עילה להתפטרות בדין פיטורים, ונבהיר.

כך למשל, ייתכן מצב בו מעסיק יחליט על הפחתה רוחבית של שכר עובדיו בשיעור מסוים כדי להציל עסק שנקלע לקשיים ומתוך כוונה אמתית להציל את מקום פרנסתם של העובדים – מטרה שהיא לגיטימית כשלעצמה – ואף על פי כן, תהא החלטתו של עובד מסוים להתפטר עקב הפחתת השכר חוסה תחת הכלל בדבר התפטרות בדין מפוטר.

...

סופו של דבר, כך נקבע שם, יש לבחון כל מקרה ומקרה "על פי מכלול שיקולים לרבות התנהלות המעסיק בהתייחס להתנכלות (כגון, ומבלי למצות, אילו אמצעים נקט המעסיק למניעתה או למניעת הישנותה מעת שנודע לו עליה ומידת הנמרצות בה טיפל בתלונה) ויש להכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו". ומן הכלל אל הפרט התובעת העידה בחקירתה הנגדית שהיא לא מצאה פערים בין שינויים שד"ר פרידמן ביצע לטענתה בדוחות הנוכחות לבין השכר שהיה צריך לשלם לה על פי רישומיה, במידה כזו שהיא מצאה לנכון לפרטם ולבסס עילת תביעה עליהם (ר' חקירת התובעת בעמ' 8, ש' 28-33 לפרוטוקול).

לפיכך, התביעה לתשלום בונוס נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

לאור התוצאה אליה הגענו, הנתבעים ישלמו לתובעת השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום.