לשיטת התובע, התביעה שכנגד היא סתמית וקנטרנית, חסרת כל בסיס עובדתי או משפטי, שמוגשת תוך כדי שימוש לרעה בהליכי משפט וכאמצעי לחץ על התובע, ובתגובה לתביעה העיקרית.
]
"פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום המשכורת או בסמוך להתפטרות מהוים הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות בהן אין לידרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו, אך אין לראות איחור חד פעמי בתשלום המשכורת כסיבה המצדיקה התפטרות עם זכאות לפצויי פיטורים. בעיניין זה יש חשיבות למכלול נסיבות העניין, למידת האיחור בתשלום המשכורת והקשר הסיבתי בין האיחור בתשלום לבין ההתפטרות."
אשר לעמדתנו – במקרה שלפנינו, ואשר לתנאי הראשון הנידרש בסעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים – הוכחת "הרעה מוחשית" בתנאי העבודה, או "נסיבה אחרת" שבשלה אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, הרי שהתובע הוכיח היטב כי שכרו הולן בשיטתיות במהלך השנים האחרונות לעבודתו.
"
לבסוף, גם בעיניין אגרון הדגיש כב' הנשיא אדלר, כי "חייבים עורכי הדין הותיקים לכבד את עמיתים ואת מיקצוע עריכת הדין, ולפעול בהתאם לחוקי המגן לעניין תנאי העסקתם ותשלום שכרם של עורכי הדין השכירים"[footnoteRef:25].
התובע פירט שלמרות שהיה לו תיק עצמאי מאז הסמכתו כעורך-דין לפני כ-17 שנים, בפועל הוא מעולם לא עבד כעצמאי, ועבד כעורך-דין שכיר בלבד – גם לאחר עזיבת העבודה אצל הנתבע, וכך גם לגבי אישתו.
"
אולם בפועל, גירסתו של הנתבע כי לאחר כניסתו לתוקף של צו ההרחבה בשנת 2008 'לא היה שינוי בתנאי העבודה', היתה מקובלת על התובע בעת עדותו:
"אני משיב שלפני חוק פנסיה לא דיברנו על פנסיה ולא היו כל הפרשות לפנסיה. כשזה התחיל, כאשר או רו"ח או סוכן ביטוח שלו היתקשר לעניין איזה חברת ביטוח לעשות את הפנסיה, והמליצו לי על חברה שהתחילו הפקדות אליה וזהו. לא דיברנו על זה שמפחיתים לי מהנטו", וכן "גם אחרי שהיה החוק, איך שפעלנו בפועל, לא היה בינינו הסכם בכתב, שאני ממשיך לקבל את הסכום בנטו והוא עושה את ההפרשות וכך היה בפועל, וזה לא התגלה רק אחרי 10 שנים."
נסכם אפוא – בעת כניסתו לתוקף של צו ההרחבה, הצדדים לא שוחחו ולא סיכמו מחדש את תנאי ההעסקה.
...
נסכם איפוא ונציין, כי דין התביעה שכנגד להידחות במלואה.
סוף דבר
לאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל במלואה (לעניין העילות) וברובה המוחלט, ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים, כדלקמן:
השלמת פיצויי פיטורים בסך של 127,314 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 30.11.2018 ועד למועד התשלום בפועל;
פיצויי הלנה בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל;
הפרשות על חשבון תגמולים בסך של 12,359 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15.6.2015 ועד למועד התשלום בפועל;
פדיון דמי חופשה בסך של 16,142 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 30.11.2018 ועד למועד התשלום בפועל.
אשר לתביעה שכנגד, הרי שזו נדחית על כל חלקיה וביחס לכל טענותיה.
