לטענתה, עובדה זו עמדה ביסוד החלטתה להתפטר מעבודתה והיא מזכה אותה בפיצויי פיטורים מלאים "בדין מפוטרת".
בנוסף עותרת התובעת לתשלום שכר עבודה על השבתות בהן עבדה ללא שכר, בתוספת פצויי הלנה, לחלק הנתבע בהפרשות לקרן פנסיה, לדמי הבראה, פדיון חופשה שנתית ותשלום עבור עבודה בימי חג.
הנתבע טוען שהוא לא היורש של אחותו המנוחה ועל אף שהוא לא חולק על כך שהתובעת זכאית לזכויותיה, לא הוא צריך לשלמן, אלא המוסד לביטוח לאומי.
על כן ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, על הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה (ע"ע 137/08 מטין אילינדז – פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין (22.08.2010), בר"ע (ארצי) 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ - Hitam Abaker 26.02.2015(.
אולם, התובעת לא טענה שהיא בוטחה בביטוח פנסיוני כאשר התקבלה לעבודה אצל הנתבע, אלא טענה שקמה לה זכאות לפצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה מיום עבודתה הראשון מאחר והנתבע לא היה מעסיקה הראשון (סעיף 12 לכתב התביעה).
...
לאחר שקילת טענות הצדדים, שמיעת העדויות ובחינת מכלול הראיות המונחות בפניי אני סבורה כי דין התביעה להתקבל ברובה.
על כן התביעה לפיצויי הלנה נדחית מחמת התיישנותה, בהתאם להוראות סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר תשי"ח - 1958.
אשר על כן אני קובעת שהתובעת התפטרה מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה והתפטרותה תיחשב כפיטורים לעניין חוק פיצויי פיטורים.
על כן אני קובעת שהתובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן הפנסיה (תגמולי מעסיק) לפי החישוב הבא: 5,300 X 6.03 (חודשי עבודה) X 6.5% X 52% (חלק הנתבע בהעסקת התובעת) = 1,080.21 ₪.