התפטרות לפי סעיף 11א לחוק פיצויי פיטורין: תנאים וזכויות

 התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים הנו קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה.

...

טענות הנתבעים 3.1 יש לדחות את התביעה נגד הנתבע בהעדר עילה.

משטענה התובעת להרעת תנאים (תנאי עבודה) הגם שטרם עבדה בתנאים השונים מתנאיה שטרם הלידה והגם שממכלול הראיות לא ממש עולה כי עסקינן בפגיעה בתנאים(הפיזיים) והגם שודאי לא היתה פגיעה בתנאי השכר ואף לא ברמת/בכירות תפקידה – מצאנו בשל ה"כתם" שמצאנו בהתנהלות הנתבעת, לקבוע פיצוי מוערך בסך 10,000₪.

(לא מצאנו להזקק לטענות בדבר קבילות תמלול ההקלטות הואיל ושני הצדדים הגישו תמלול שיחות ללא קלטות).

11.6 בשים לב לעובדה כי בתקופה שבה התובעת עבדה בנתבעת שכרה היה בסך 8,000 ₪ לחודש, ומששקלנו כל האמור, סבורים אנו כי יש לחייב הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני (לפי חוק שיווין הזדמנויות בעבודה), בשל אותן אמירות, בסכום של 10,000 ₪.

כידוע, עובד חודשי איננו נפגע בשכרו בשל העדרות ביום החג והעדרות כאמור אינה באה על חשבון ימי החופשה השנתית מכוח חוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951 (סעיף 5 (א) (2) לחוק זה (להלן: "חוק חופשה שנתית"); עם זאת בעניינינו, אין טענה לפיה נוכה שכר על העדרות ביום החג משטענת התובעת שלפנינו מתייחסת לניכויי שכר משלא התייצבה לעבודה בערב החג ובימי חול המועד בהם היו משרדי המועצה סגורים.

התביעה לפצויי פיטורים: סעיף 11א' לחוק פצויי הפיטורים, תשכ"ח-1963 (להלן: "חוק פצויי פיטורים") ולפיו: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". הנטל להוכחת טענת ההתפטרות בנסיבות המזכות בתשלום פצויי פיטורים, כאמור בסעיף 11א' לחוק פצויי פיטורים, היא על העובד הטוען לזכאות פצויי פיטורים מכוחו (ראה: דב"ע לג/ 3-58 אוניברסיטה העברית ירושלים נ' בתיה מינטל, פד"ע ח' 65).

...

מסקנה שמקבלת חיזוק נוסף מהעובדה כי לא ניתנה לנתבעת האפשרות לתקן את הסיבה בגינה התפטרה התובעת (לטענתה), קודם למימוש כוונת ההתפטרות.

אשר על כן, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בסך של 2,056 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2011; ודמי פדיון חופשה בסך של 1,609 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2011; וזאת בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת.

התובע עותר לקבל פצויי פיטורים לפי סעיף 11א' לחוק פצויי פיטורים בסך של 374,032 ₪ (16 משכורות במכפלת שכרו האחרון שלטענתו היה בסך של 23,377 ₪) בנוסף תבע 150,000 ₪ בשל עוגמת נפש ופגיעה בכבודו ושמו הטוב, ותבע פיצוי נזיקי בגין נזקים בריאותיים ונפשיים שלטענתו נגרמו לו בגין ההתעמרות בסך של 4,000 ₪ לחודש עד גיל 67, ופצוי בגין אבדן ימי מחלה בסך של 95,508 ₪, לטענתו בשל תאונת הדרכים, נאלץ להיעדר מהעבודה ארבעה חודשים.

עובד המבקש פצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק, צריך להוכיח שלושה תנאים מצטברים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל אותה 'הרעת תנאים' ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו, ושלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון.

לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת (ראו סעיף 26 לפסק דינה של השופטת לאה גליקסמן בע"ע (ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי - טכנובר בע"מ (ניתן ביום 10.6.13)).

...

לא מצאנו שיש להתייחס לאותן תעודות והמלצות מאחר שאין בהן כדי לסייע לבירור התביעה.

סופו של דבר תביעת התובע נדחית, למעט תביעתו לפיצויי נזיקין שהחלטנו על מחיקתה.

התובע לא הוכיח כי משרד החינוך פגע בשמו או בכבודו ולא הוכיח שנגרמה לו עגמת נפש, כמו כן גם התביעה לדמי מחלה כאמור- נדחית.

על פי יעוץ משפטי שקבלתי, על פי סעיף 11א' לחוק פצויי פיטורין, מצב של הרעת תנאים ופגיעה בזכויות אשר המעסיק אינו פועל לתקן אותו, חרף התראות רבת שניתנו לו, מהוים עילה להתפטרות בדין מפוטר.

בנוסף, נטען שהתובעת זכאית לפצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים), בשל הפגיעה המתמשכת בזכויות הסוציאליות של התובעת ופגיעה ביכולתה לעבור טפולי פוריות.

"בהתאם לפסיקה, ככלל, עובד המבקש להוכיח זכאותו לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים תשכ"ג – 1963 צריך לעמוד בשלושה נטלים שונים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לידרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או הנסיבות, ככל שהן ניתנות לתיקון [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238].

...

רכיב התביעה היחיד שבו יש לקבל את התביעה הוא בנושא הודעה בכתב על תנאי עבודה, לפי חוק הודעה לעובד.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה, בסך 5,000 ₪.

לסיכום הדברים - בקיזוז הסכום שנפסק לזכות התובעת, התובעת תשלם לנתבע את הוצאותיו בסך 15,000 ש"ח שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

נדון להלן בכל אחד מרכיבי התביעה: פצויי פיטורים: בכתב התביעה נטען: "התפטרות שדינה כפיטורים לפי סעיף 11א' לחוק פצויי פיטורין התשכ"ג 1963, מעביד לא שילם משכורות, גבייה גביות יתר ממשכורות, יחס משפיל ומבזה, הערות בוטות, צרחות שמביאות לבכי, טריקת מגירות ודלתות, זריקת חפצים, לא קיבלתי הפסקות כלל...

לטעמנו, תנאי מכללא הוא שעזיבת העבודה על רקע היתנהגות של המעביד, אף היא לא תזכה את המעביד בקיזוז הסכומים וודאי שלא במלואם.

פצויי הלנה: בשל מחלוקת אמיתית וכנה בין הצדדים בדבר הזכאות לפיצויי פיטורים והזכאות לקיזוז סכומים משכר עבודה, מצאנו לנכון להורות על הפחתת פצויי הלנה והעמדתם בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.6.08 ועד מועד התשלום בפועל.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כמפורט להלן: הפרש פיצויי פיטורים-8,765 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.