אבקשך להסדיר את כל הקשור לזכויותיי בעת סיום יחסי עובד מעביד בחברת נת"ע, לאור העובדה כי התפטרותי הנה כדין מפוטרת עקב היתנהלות האירגון כלפי.
היתנכלות והתעמרות
לטענת התובעת, לאחר חזרתה מתקופת הלידה וההורות, החלה הנתבעת לפגוע בועד הפעולה ובה, בין היתר באמצעות תקיפתה האישית, היתנכלות אליה, בידודה ופגיעה קשה בה, באופן שגרם להתדרדרות במצבה הנפשי.
התובעת מפרטת מספר אירועים העולים כדי היתנהגות אסורה על פי חוק הסכמים קבוציים, אשר בגינם היא עותרת לקבל פיצוי בסך 200,000 ₪ ללא הוכחת נזק יחד או לחוד בגין כל פגיעה מצד הנתבעת, וכן פיצוי בגובה 100,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה נוכח היתנהלותה החמורה של הנתבעת העולה כדי היתנכלות תעסוקתית.
עוד טענה הנתבעת כי גם ההסתדרות עצמה לא סברה שעמדתה של החברה מהוה השפעה על ההתארגנות או כי מעשיה מהוים היתנכלות, שכן חזקה כי הייתה פועלת בנידון – מתריעה בפני הנתבעת ואף פונה לבית הדין, בעוד שבפועל אף במכתביה לא טענה לכך, אלא לכל היותר ל"היתנהגות שאינה מכבדת" (נספח ז' לכתב התביעה) ואף התובעת לא טענה לכך בזמן אמת, אלא לראשונה במכתב התפטרותה ובהליך זה. התובעת חטאה לתפקידה כחברת ועד הפעולה, עת דאגה לקידום עניינה האישי בהעלאת שכרה, או טיפלה בעיוותי שכר כהגדרתה של כחמשה עובדים מתוך 200, והנתבעת הביעה באופן עיקבי את עמדתה כי מצב זה אינו ראוי, ואיך בכך משום היתנכלות לתובעת.
לפיכך, לאחר שלא יכולה הייתה עוד להמשיך בעבודתה בנסיבות האמורות, הודיעה על התפטרותה בגין ההיתנכלות וההצקות על רקע חברותה בועד הפעולה.
...
"
ביום 28.9.16 הגישה התובעת לנתבעת מכתב התפטרות (נספח י"ח לכתב התביעה), אשר בו פירטה את סיבותיה, כדלקמן:
"הנני חברת וועד הפעולה מטעם הסתדרות העובדים החדשה, לאורך תקופת כהונתי כחברת וועד הפעולה סבלתי מהצקות והתנכלות ברמה האישית מצד הנהלת חברת נת"ע, בעת האחרונה, עת החלו וועד הפעולה והסתדרות העובדים להאיץ את המו"מ על ההסכם הקיבוצי, התגברו ההתנכלויות אליי מצד ההנהלה והפכו תכופות ומרושעות יותר, החל בהפצת שקרים מקוממים המופנים אישית להכפשת שמי לא פעם מאחורי גבי, בניסיונות פגיעה בקשרי עבודה ואחרים אותם יצרתי בעמל רב במסגרת עבודתי וכן ב"בישול" משוב מקצועי ע"י מנהלי האישי בניגוד מוחלט לפידבקים אותם אני מקבלת מכל הפונקציות מולן עבדתי, כולל מנהלי לשעבר.
עם זאת, בנסיבות העניין סבורני כי המסמכים שהוצגו על ידי התובעת מטעם הקרן עצמה מעידים כי הלכה למעשה חסרים כספים אשר אמורים היו להיות מופרשים לטובת התובעת.
עם זאת, אינני מקבלת את טענת התובעת כי הייתה זכאית לתשלום הפרשות בתקופת הלידה וההורות מעבר ל – 14 השבועות על פי חוק (בעת הרלוונטית).
סוף דבר
נוכח האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק דין זה, את הסכומים הבאים:
פיצויים לדוגמא בגין הפרת סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים, בסך 20,000 ₪.
