הנתבעת 2 טוענת כי התובע לא זכאי לפצויי פיטורים משום שהוא נעלם מעבודתו[footnoteRef:80] וכל היותר הוא זכאי ל- 3,949 ₪ [footnoteRef:81].
]
הבסיס הנורמאטיבי
סעיף 11 לחוק פצויי פיטורין, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פצויי פיטורין") קובע כי עובד זכאי לתשלום פצויי פיטורים מלאים במצב של הרעה מוחשית בתנאי העבודה או בנסיבות שלא ניתן לידרוש מהעובד להמשיך לעבוד.
הפסיקה הכירה מצבים שונים שבהם עזיבת עובד מקום עבודתו עקב הלנת שכר, עיכוב בתשלום שכר תיחשב לפיטורים ולא התפטרות, לרבות מצב של אי תשלום זכויות סוציאליות, כאשר חובת העובד להתריע על הפרה זו היא מהותית ולא טכנית, ונסיבותיה נבחנות בכל מקרה לגופם של דברים[footnoteRef:84] .
באשר לנתבעת 2- התרשמנו מהראיות כי התובע אכן הפר משמעת ונסע בהתראה קצרה לחופשה, עם זאת, בהמשך התובע חזר למסעדה בגבעת שמואל ובקש לשוב לעבודתו.
...
בהתאמה אנו קובעים כי לא מצאנו שהנתבעת 1 חבה בתשלום רכיב זה לתובע.
לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא זכאי לפיצוי פיטורים עבור תקופת עבודתו בנתבעת 2.
סוף דבר
לסיכום, תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי ברכיבים הבאים:
רכיב
הנתבעת 1
הנתבעת 2
אי מסירת הודעה על תנאי העבודה
2,500
2,500
פיצוי לפי חוק הגנת השכר
5,000
5,000
פדיון דמי הבראה
2,835
1,786
חגים תקופה
1,908
1,800
חופשה
התיישנות
3,000
חלף הפקדות לפנסיה
3,189
3,514.14
חלף הפקדות לרכיב הפיצויים
3,203
3,363.10
סה"כ
18,635 ₪
20,963 ₪
באשר לשאלת ההוצאות - נוכח הפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק לטובת התובע מחד ומנגד, התובע נדרש לנהל הליך משפטי לצורך קבלת הסכום האמור אשר נובע בחלקו מזכויותיו הקוגנטיות, וכן לאור התנהלות הנתבעים ביחס לדחיית ישיבת ההוכחות כפי שפורט בהחלטות בתיק, בשקלול כלל העניינים גם יחד, אנו קובעים כי הנתבעות יישאו בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪ כל אחת.