התפטרות בדין מפיטורים עקב סגירת מסעדה

התובע עתר לתשלום פצויי פיטורים בגין התפטרותו בדין מפוטר, גמול עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי הבראה, תמורת הודעה מוקדמת בגין חודש 12/2012 והפרשי הודעה מוקדמת בגין חודש 11/2012.

7.2 למרות האמור לעיל מוצהר ומוסכם בזאת, כי המסעדה רשאית לסיים את עבודת העובד לאלתר ובלי הודעה מוקדמת בכל מקרה של פיטורים בנסיבות חמורות" במקרה שלפניי, אין חולק כי על אף הטענות החמורות שהעלה מר כהן כלפי התובע בשיחת השימוע, לא הוחלט לפטרו מבעוד מועד אלא רק לשלול חודש הודעה מוקדמת לאחר שהתובע הודיע על התפטרותו.

משאין חולק כי המסעדה הייתה סגורה לרגל שיפוצים והנתבעת הודיעה על כך מבעוד מועד, הרי שאין מדובר בהוצאה לחופשה כפויה שלא כדין.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים סך 28,700 ₪; בגין תמורת הודעה מוקדמת סך 17,596 ₪; בגין החזר ניכוי שלא כדין סך 3,300 ₪; בגין פדיון חופשה 8,325 ₪; סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף לאמור תשלם הנתבעת לתובע סך 7,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

באשר לנסיבות ביום העבודה, התובע טען כי דרש מהנתבעת להנפיק לו תלושי שכר ולשלם לו זכויותיו ומשזו סירבה, נאלץ להתפטר בדין מפוטר.

פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה על אף ההוראה בחוק הודעה לעובד המורה על מתן הודעה לעובד, לא הגישה הנתבעת הודעה כאמור, וכמפורט לעיל, אף שבכתב ההגנה טענה כי מסרה את ההודעה אולם אינה יכולה למצאה לאור סגירת המסעדה, בעדותה העידה כי לא נתנה לו הודעה כזו.

...

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך 1,000 ש"ח. פיצוי מכוח חוק הגנת השכר הנתבעת לא דיווחה על העובד כנדרש, לא מסרה לו תלושי שכר ובכך הפרה את זכויותיו הקוגנטיות של התובע, שעה ששילמה לו שכר ב"שחור", אף אם עשתה זאת כטענתה לבקשתו שלו.

לאור התנהלותה של הנתבעת, אשר שילמה לתובע את שכרו במזומן, ללא דיווח לרשויות כנדרש וללא הנפקת תלושי שכר, הנתבעת תשלם פיצוי לתובע בסך 1,000 ש"ח. סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות לפיקדון עו"ז בסך 1,996 ש"ח. דמי הבראה בסך 686 ש"ח. דמי חופשה בסך 1053 ש"ח. דמי חגים בסך 567 ש"ח. פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי ההעסקה בסך 1,000 ש"ח. פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר בסך 1,000 ש"ח. הנתבעת זכאית לקזז מסכום זה אי מתן הודעה מוקדמת בסך 810 ש"ח. אם לא ישולמו הסכומים בתוך 30 יום, הסכומים הנקובים בס"ק א-ה, בהפחתת הקיזוז האמור, יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום.

במסגרת ההחלטה נכתב כי הוכחה עילת תביעה למעט ברכיבים הטעונים בירור עובדתי וכי לנוכח סגירת המסעדה מיתקיים יסוד ההכבדה.

מעיון בהסכם העסקה עולה כי בסעיף 2.5 להסכם נכתב: "העברה של עובד ממקום עבודה אחד לאחר לא תיחשב כפיטורים, ולא תקנה לעובד עילה להתפטרות שדינה, לעניין פצויי פיטורים, כדין פיטורים" (נספח ג' לכתב התביעה).

...

הואיל ולא הוכח מועד ההמצאה, אין בידי לקבוע כי הבקשה הוגשה בחלוף 30 יום.

סוף דבר בשל כל הטעמים שפורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל.

על אף התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב לחשש התובע מהכבדה עתידית לאור סגירת המסעדה ולשיקולים שהובילו אותו להגשת בקשת העיקול כפי שהוברר בדיון שלפניי, החלטתי להשית הוצאות על הצד הנמוך, בסך 1,000 ₪ בלבד, אשר ישולמו בתוך 30 יום.

רקע נידרש הנתבעת מפעילה עסק על כביש מס' 1 בצומת שואבה שבו נמכר מזון (מסעדה בשם נשנושים).

התובע מחלק את תקופת עבודתו לשני חלקים שיקראו להלן כפי שהגדירם: התקופה הראשונה, שעד חודש 2/18 בה עבד לדבריו 6 ימים בשבוע בין 6.30-19.30 ולעתים יותר, וביום ו' עד הסגירה (בחורף 15.00 בקיץ 18.30) .

(התכתבות הצדדים בווטספ בענין זה צורפה באופן חלקי בלבד- כנספח ב' לתצהיר התובע צורף רק מקטע המתיחס ככל הנראה ל18.4.22 , בעוד נ/4 של הנתבע כולל תקופה ארוכה יותר אך לא מובאות שם אלא התכתובת שכתב הוא , ולא כל תשובה שהיא) במכתב מיום 3.6.19 מתרה ב"כ התובע בנתבעת על כוונתו להתפטר בדין מפוטר בשל הפרת זכויותיו ומאפשר לה תיקון בתוך 7 ימים.

...

בנסיבות אלה גם דין התביעה לדמי הודעה מוקדמת – דחיה.

טענות הקיזוז אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות משמצאנו כי התובע עזב ללא התראה ושלא כדין את מקום העבודה, זכאית הנתבעת לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

עם זאת לא מצאנו כי הנתבעת הוכיחה כדבעי את שווי הקיזוז שמבקשת לבצע- 3700 ₪ (יוער כי גם האמור בנספח נ/16 אינו מתיישב עם האמור בנ/17) על כן נדחית טענת הקיזוז.

לטענתן, מדובר בהתפטרות בדין מפוטר עקב תנאי העסקה מקפחים.

אלו שסוגרים משמרת סופרים את כל הסכום של הטיפים סכום השעות של כולם ומחלקים את הסכום הטיפים למספר השעות יוצא מחיר לשעה.

בפרשת קיס דן בית הדין הארצי באופן מקיף בסוגיית התשרים, שם קבע: "נוכח העובדה שעל פי המצג כלפי הלקוחות ועל פי הנוהג המקובל, כספי התשר מיועדים לתשלום שכר לעובדי שרשרת השרות – בררת המחדל, בהיעדר התניה מפורשת אחרת בטופס ההודעה לעובד על תנאי העבודה או בדרך אחרת כדין, היא שהמעסיק רשאי להשתמש בכספי התשר אך ורק לשם תשלום שכר עבודה לעובדי שרשרת השרות, וזאת על פי ההסדר המוסכם במסעדה, שצריך להיות במפורש ועדיף בכתב; והוא אינו רשאי לשלם באמצעות כספי התשר תשלומי חובה (חלק המעסיק בדמי הביטוח הלאומי ובמס בריאות), הפרשות לפנסיה (חלק המעסיק) או זכויות סוציאליות אחרות. תשלומים אלה יש להעביר בגין מלוא השכר המשולם לעובד, כלומר, לרבות כספי התשר. למותר להוסיף, כי האמור לעיל חייב למצוא ביטויו בחובות הרישומיות שבהן חב המעסיק על פי חוק הגנת השכר. המעסיק, כמי שקובע את הסדרי השכר וכלל תנאי ההעסקה במסעדה, לרבות בכל הנוגע לכספי התשר, רשאי, בכפוף לכל דין, להגיע להסכמה עם עובדי שרשרת השרות בעיסקו, בדבר התניה החורגת מברירת המחדל האמורה (להלן – התניה חורגת). כך, למשל, התניה חורגת הקובעת כי המעסיק רשאי להשתמש בכספי התשר, העולים על שכר המינימום או על שכר בשיעור גבוה יותר שסוכם עליו (להלן – השכר החוזי), לשם תשלום תשלומי החובה החלים על המעסיק, כדוגמת חלקו בדמי הביטוח הלאומי ובהפרשות לפנסיה או תשלום הזכויות הסוציאליות של עובדי שרשרת השרות. יודגש כי התניה חורגת שכזו כפופה לכל דין, למשל, להוראות סעיף 5 לחוק הגנת השכר (לעניין איסור שכר כולל), סעיף 26ב(ג) לחוק זה (לעניין מצב שבו בתלוש השכר לא נכללים רכיבים מסוימים) וסעיף 28 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (לעניין שכר הכולל פצויי פיטורים). התניה חורגת כפופה גם ליתר חוקי המגן ו/או הוראות בהסכמים קבוציים וצוי הרחבה, כמו גם למיגבלות המוטלות מכוח דיני החוזים וחקיקה רלוואנטית אחרת, בשים לב לנסיבות מתן התשר ולגורמים המעורבים. בכל מקרה, בין אם על פי בררת המחדל ובין אם על פי התניה חורגת, לא ישולם לעובד שכר בשיעור הנמוך משכר המינימום על פי חוק או מהשכר החוזי, לפי הגבוה. משכרו של העובד ינוכו כל תשלומי החובה שיש לנכות משכר עבודה – דמי ביטוח לאומי (חלק העובד) והפרשות לפנסיה (חלק העובד)" (עב"ל 44405-10-15; ע"ע 28480-02-16 קיס – המוסד לביטוח לאומי ואח' (26.3.18) פסקה 110 לפסק הדין; הדגשות שלי – י.א.ש.).

...

בנסיבות אלה, טענת הקיזוז וההשבה – נדחית.

אחרית דבר על יסוד כל האמור הנתבעת תשלם לתובעות כדלקמן: לתובעת 1: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,500 ₪ החזר ניכוי משכר בסך של 1,811 ₪.

תביעות התובעות לתשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים והפרשות פנסיוניות – נדחות.