התפטרות בדין מפוטר סירוב לחתום על חוזה עבודה חדש

התפקיד החדש שהוצע לו לאחר השימוע הראשון היה כרוך בהרעה ניכרת בתנאי העסקתו ונועד לגרום לו להתפטר מרצונו, ומשלא עלה הדבר בידי החברה – יצרה הסכם עבודה דראקוני ובלתי סביר בעליל הסותר את ההצעה המקורית שהועברה לו (ר' ס' 16.6, 16.16-16.17 לכתב התביעה המתוקן).

בכל הנוגע להשתלשלות הדברים לאחר השימוע הראשון: כאמור לעיל, התובע הסכים לקבל את התפקיד החדש שהוצע לו, אולם בסופו של יום סרב לחתום על הסכם שינוי ההעסקה בשל טענתו כי מדובר בהרעת תנאים ונוכח אי רצונו לוותר על דרישותיו הכספיות כלפי העבר, כפי שנידרש בהסכם.

אף בית הדין הארצי קבע כי פיטורי עובד בשל העידר הסכמה בין הצדדים לחוזה חדש יכול ויהוו טעם לפיטורים כדין, ככל שדרישה זו מועלית בתום לב ואין מניעה אחרת בדין לפיטורים (ר' ע"ע (ארצי) 38077-09-15 אלומיניום קונסטרקשן פרו בע"מ נ' סלימאן אלבאזאת, ניתן ביום 25.9.16).

היות והתובע סרב לחתום על ההסכם בנוסחו, רשאית הייתה הנתבעת לפטר אותו ואין המדובר בפיטורים משיקולים לא עינייניים או משיקולים זרים.

ואכן, שבוע מאוחר יותר, ביום 16.3.17 דחתה החברה את טענות התובע (ר' נספח 29 לתצהיר התובע) אולם הוא סרב לחתום על הסכם שינוי ההעסקה שהוצג לו והמשיך לשהות בחופשה גם לאחר מועד זה. הלכה היא כי "עובד זכאי לשכרו עם היותו מוכן ומזומן למלאכה בתקופת השכירות ולאו דוקא משעבד בפועל" (דב"ע תשן/3-32 בני קונפורטי - היתאגדות לתרבות גופנית "הפועל", פד"ע כא 494, 498).

...

דין התביעה להידחות אף ברכיב זה. לבד מהעובדה שנראה שהתובע זנח טענה זו בסיכומיו, הרי שהוא לא הוכיח את אותו "פרסום" פומבי לטענתו, לא ביאר מיהם האנשים שכביכול נחשפו לזימון לשימוע ולא הביא שום עדות שתתמוך בטענה זו. הוא הדין בנוגע לתביעת התובע לפיצוי בגין אי עמידת הנתבעת בנהליה.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 315,206 ₪ עבור הפרשי פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הפקדות לגמל (חלק מעסיק), שישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעת.

עקרי טענות הנתבע שכנגד התובעים שכנגד ניצלו את מעמדו של הנתבע שכנגד כעולה חדש, עשקו אותו באופן חסר תקדים, כך שהוא נאלץ להתפטר מעבודתו בדין מפוטר.

מנגד טענה הנתבעת בסיכומים כי במסגרת ההליך הוכח כי כל תנאי עבודתו של התובע היו ידועים לו היטב וכי במסגרת קליטתו- במהלך חודש ראשון להעסקתו, נימסר לו הסכם עבודה הן באמצעות דוא"ל והן באמצעות הודעת ווטספ, אך מסיבות שלו הוא סרב לחתום על ההסכם.

...

התביעה כנגד חברת קשת נמחקה בהסכמת התובע ביום 12.11.2018 והתביעה כנגד בעלי המניות נמחקה במסגרת דיון קד"מ שהתקיים ביום 13.12.2018 - כך שבסופו של דבר נותרה התביעה, כאמור, כנגד חברת אחים רוסובסקי בע"מ. התביעה העיקרית עיקרי טענות התובע התובע עולה חדש, השולט בשפה העברית ברמה נמוכה ואינו קורא וכותב בשפה העברית.

סיכומו של דבר: בתביעה העיקרית - בהתאם להכרעותינו המנומקות שלעיל, התביעה נדחית למעט לעניין רכיב דמי הבראה.

התביעה שכנגד – נדחית במלואה.

עוד יוזכר, כי בסופו של דבר התובע הועסק בנתבעת 17 חודשים והגיש תביעה על למעלה מ 200,000 ₪.

גם טענת הנתבעת כי סרב לחתום על הסכם עבודה חדש עם החזרה לעבודה מהמשרד (טענה שלא נסתרה על ידו) מלמדת כי אכן רצה להמשיך ולעבוד מהבית, בשל הנוחות והגמישות שהיו לו בזמן שעבד מביתו, כאשר לא נידרש לתת דין וחשבון מה עושה בכל שעה משעות העבודה, אלא לבצע את העבודה באופן גלובלי בזמן המתאים לו. לאור כל האמור לעיל – שוכנענו כי התובע כלל לא עבד שעות נוספות, ואינו זכאי לגמול שעות נוספות הנתבעות על ידו, ואף לא לחלק מהן.

המקור הנורמאטיבי לעניין התפטרות בדין מפוטר : סעיף 11(א) לחוק פיצוי הפיטורים קובע כדלקמן: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". ע"פ הפסיקה, לצורך הוכחת זכאות לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, על העובד התובע להוכיח שלושה תנאים מצטברים: "ראשית, צריך שאכן תתקיים 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה', שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו היזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א)... התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים הנו קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה". ר' ע"ע 354/07 אחים אוזן חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין, מיום 27.1.10.

למען הסר ספק יובהר כי אף שמצאנו פגמים מסויימים בחלק מהתלושים, ואף שמצאנו כי מגיעות לו זכויות סוציאליות מעבר לרשום בתלוש (בסכומים נמוכים באופן משמעותי מהסכום שנתבע על ידו) , לא מצאנו כי יש בכך די כדי לקבוע כי יש לראות את התפטרותו בין מפוטר, לצורך השלמת פצויי פיטורין לכדי 100%, ובמיוחד לאור סרובו לחזור לעבודה, ומבלי שנתן לנתבעת היזדמנות של ממש לתקן את הטעון תיקון.

...

לגבי החזרה לעבודה מהמשרד בשלהי 2019 - מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי בשלב זה נדרש התובע לחתום על הסכם (בו יעבוד שוב מהמשרד, ללא הורדה בשכרו) וכי התובע סירב לחתום על הסכם זה. מכל האמור – וכאמור – תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בשל המעבר לעבודה מהבית והעלאת שכרו החודשי בסך של 5,000 ₪.

בנסיבות אלו, ואף שעקרונית היה התובע זכאי להוצאות בשל ניהול המשפט וקבלת חלק מזכויותיו, משלקחנו בחשבון את התנהלותו בעניין הטלפון והמחשב, אך גם בפער המשמעותי בין גובה התביעה לבין הסכומים שפסקנו לו - אנו קובעים כי הנתבעת לא תישא בהוצאותיו כלל.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד; 5,000 ₪ בגין פגמים בתלושים; 18,326 ₪ בגין דמי הבראה; 19,347.5 ₪ בגין פידיון חופשה.

עקב מצבה הבריאותי, גילה (71) ולאחר הלחץ שהופעל עליה בידי חלק מדיירי הבניין, בשל סרובה לחתום על תוכנית פינוי בינוי – היא נאלצה להתפטר מעבודתה ביום 17.11.2019.

בראשית כתב התביעה טענו התובעים כי התובע התפטר בדין מפוטר לאחר שסירבו לשלם לו שתי משכורות אחרונות עבור 1-2/2019, וכן סרבו להפריש לו את זכויותיו הסוציאליות לקרן פנסיה ולפיצויים.

עיון בחקירתם מעלה כי לא הועלתה על ידם כל טענה ביחס לאסיפה זו. בפרוטוקול אספת בעלי דירות מיום 4.2.2020 צוין, בין היתר, כי: "1. הצעה: להסמיך את ננסי ועד הבית לחתום על חוזה עם חב' ניהול חב' ספונג'ה שמנהלת גם את בנין 4. צריך להעלות את דמי ועד הבית בהתאמה החל מ-1/3/20.....הצבעה: כולם בעד. 2. יידוע הנוכחים ביחס למכתב עו"ד ב"כ סיביאר שהעברנו לאגודה לתרבות הדיור בבקשה לקבל יעוץ משפטי...." (ר' נספח נ/3 לתצהיר גב' יום טוב) יצוין כי לפי הפרוטוקול התובעת נכחה בישיבה אך סרבה לחתום על הפרוטוקול.

עיון בנספח שצירף התובע לתצהירו (ר' ת/5) מעלה כי ביום 13.2.2020 פורסמה הודעה לבעלי הדירות בה צוין: "בהתאם להחלטת בעלי הדירות מיום 4/2/2020, הוועד שכר את שירותיה של חברת הניהול ספונג'ה לשם קבלת שירותי ניהול, אחזקה, נקיון, גינון וגביה עבור הבנין, החל מ-1/3/2020...." שנית, עיון בתצהיר התובע, מעלה כי התובע עצמו הצהיר כי פוטר בהחלטה מיום 4.2.2020: "5.4.3. ... למעשה החליטו לסיים העסקתי ולהביא במקומי חברת ניהול שתבצע את הניקיון... משמעות האמור היה כי פוטרתי בפועל על ידי ועד הבית כבר באותה החלטה מיום 4.2.2020 שהעתקה רצ"ב כנספח ת/5 לכתב התביעה..." שלישית, עיון בחקירתה של גב' ברק, מטעם הנתבע, מעלה כי העידה שהתובע פוטר: "עו"ד טולדנו: אם ידעת את זה שהוא מורח ולא מנקה, למה לא החלפתם אותו? העדה, גב' ברק28: היה קשה מאוד להחליף אותו, ש: מה זה קשה? ת: כי, ש: תכנסו וועד בית, דיירים, תעשו אסיפה, ת: עובדה שעשינו את זה והיה מהומות, ש: מה זה מהומות, ת: ... והתוצאה היא פה. ש: הוא התפטר, ת: הוא לא התפטר, פיטרו אותו. ש: פיטרו אותו, תודה רבה. זה השאלות." (עמ' 68 שורות 17-27 לעדותה) נוכח האמור, שוכנענו כי התובע פוטר ביום 4.2.2020, עת הוחלט באספת הדיירים על היתקשרות עם חברת ניהול חיצונית שתיתן גם שירותי ניקיון החל מיום 1.3.2020, וזאת נוכח התפטרותה של גב' מליניאק מהוועד מבלי שנימצא לה מחליף, כאשר ברקע התבררה צורת התשלום לתובע ומשהועד החדש לא היה מוכן להמשיך בכך (כפי שעולה ממכתביו של מר אונגר ומתצהיר גב' יום טוב).

...

ערים אנו לטענות החמורות המופיעות בכתב התביעה שכנגד, עם זאת שעה שלא נטענה כל טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים בשל האמור, לא שוכנענו כי יש להתייחס לרכיב זה במופרד מעבר לטענת הקיזוז שהתקבלה.

הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין: סך של 32,725 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.11.2019 (סיום יחסי עבודה) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

טענות התובעת לטענת התובעת, הרקע לאי חידוש חוזה העבודה שלה היה הידרדרות ביחסי העבודה שלה עם ד"ר פרידמן וניסיונותיו להביא להתפטרותה, שהגיעו עד לכדי היתעמרות והשפלה, במטרה להמנע מלשלם לה פצויי פיטורים.

להלן מעשי ההתעמרות שפרטה התובעת: מחיקת שעת כניסה ויציאה מכרטיסי הנוכחות; קזוז שעות עבודה ותשלום שכר מופחת כדי "לחנך"; צעקות והשפלות מצד ד"ר פרידמן ואישתו (שעובדת בעסק), בנוכחות עובדים; שדול עובדים לצעוק ולקלל אותה, לרבות באמצעות שתי בנותיו שיעבדו בעסק; הוראה מד"ר פרידמן לא להגיב לצעקות וקללות שהתובעת קיבלה על בסיס יומי; הבאת אדם בשם "יוחאי" להחליפה מספר חודשים טרם סיום העסקתה; אי חתימה על חוזה עבודה חדש ומשיכת זמן עד להחלפתה; איסור יציאה להפסקה, לרבות הפסקת אוכל; מעקב באמצעות עובדים אחר יציאותיה לשירותים ומתן הערות על משך הזמן בשירותים בסיום ההפסקה; הצבת 2 מצלמות ב-7/17, מאחורי התובעת ומלפניה.

כך למשל, ייתכן מצב בו מעסיק יחליט על הפחתה רוחבית של שכר עובדיו בשיעור מסוים כדי להציל עסק שנקלע לקשיים ומתוך כוונה אמתית להציל את מקום פרנסתם של העובדים – מטרה שהיא לגיטימית כשלעצמה – ואף על פי כן, תהא החלטתו של עובד מסוים להתפטר עקב הפחתת השכר חוסה תחת הכלל בדבר התפטרות בדין מפוטר.

החלטת הנתבעים להציב את המצלמות התקבלה ללא הוועצות עם העובדים וללא מתן הסבר מקדים (עדות ד"ר פרידמן בעמ' 31, ש' 25-30; עמ' 32, ש' 1-5 לפרוטוקול); התובעת פנתה לד"ר פרידמן בבקשה שיזיז את המצלמות שמעליה או שיעביר אותה לשבת במקום אחר אך סורבה (התכתבויות התובעת עם ד"ר פרידמן צורפו כנספח ב' לתביעה).

...

סופו של דבר, כך נקבע שם, יש לבחון כל מקרה ומקרה "על פי מכלול שיקולים לרבות התנהלות המעסיק בהתייחס להתנכלות (כגון, ומבלי למצות, אילו אמצעים נקט המעסיק למניעתה או למניעת הישנותה מעת שנודע לו עליה ומידת הנמרצות בה טיפל בתלונה) ויש להכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו". ומן הכלל אל הפרט התובעת העידה בחקירתה הנגדית שהיא לא מצאה פערים בין שינויים שד"ר פרידמן ביצע לטענתה בדוחות הנוכחות לבין השכר שהיה צריך לשלם לה על פי רישומיה, במידה כזו שהיא מצאה לנכון לפרטם ולבסס עילת תביעה עליהם (ר' חקירת התובעת בעמ' 8, ש' 28-33 לפרוטוקול).

לפיכך, התביעה לתשלום בונוס נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

לאור התוצאה אליה הגענו, הנתבעים ישלמו לתובעת השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום.