התערבות בריבית גבוהה חובת בית המשפט להתערב בענייני ריבית

אינטרקאטיב עתרה לבית המשפט בעיניין זה. בפסק הדין קבעה כב' השופטת רות רונן, כי מסחר במטבעות באמצעות יתרות חובה וזכות (השרות מאפשר ללקוחות שיש להם יתרות זכות במטבע מסוים, להכנס ליתרת חובה במטבע אחר -באמצעות הלוואה עד לגובה יתרות הזכות- כדי לרכוש מטבע מסוג שלישי) ייחשב "מכשיר פינאנסי" כאמור בחוק ני"ע (עתמ (ת"א) 19803-08-17 INTERACTIVE BROKERS LLC נ' רשות לניירות ערך תל אביב, פורסם בנבו 20.6.18.

בדיון בבר"ל שהתקיים ביום 5.7.12קיבלו הצדדים את הצעת בית משפט והצהירו לפרוטוקול: "אנו מקבלים את הצעת בית משפט לפיה מבלי שאיזה מבין הצדדים יודה בטענות הצד שכנגד, תנתן לנתבעת רשות להיתגונן בכפוף לכך שהנתבעת תפקיד בקופת בית משפט, עד ליום 5.10.12 את סכום התביעה. ככל שהנתבעת תבקש להפקיד חלף הפקדת מזומן ערבות בנקאית, הרי שתהא זו ערבות בנקאית אוטונומית נושאת הפרישי הצמדה וריבית כמקובל בגזברות בית המשפט במקרה של הפקדת מזומן. כנגד הפקדת העירבון האמור יוסר העיקול הזמני שהוטל על נכסי הנתבעת". בהתאם לאותה הסכמה הופקדה ערבות בנקאית אוטונומית בגובה החוב והוסר עיקול זמני שהוטל על הנכס ברחוב הירקון.

אין בסיכומי יוניטרוול אסמכתא לפיה, בין המקרים החריגים בהם בית משפט עשוי להתערב בשעורי הריבית, נימנה מקרה של לקוח מתוחכם מנוסה בעסקים אשר מיתנהל באופן טקטי ומעדיף להפקיד ערבות בנקאית צמודה למדד – חלף פירעון חוב הצובר ריבית בנקאית מירבית.

נקבע על ידי בית המשפט העליון כי לא מדובר בפסק דין בו נפסקה הלכה בעלת חשיבות, קושי או חידוש הסותרת הלכה קודמת אשר תצדיק דיון נוסף: "אין להבין מפסק הדין כי הוא בא לקבוע הלכה חדשה באשר לדרך פסיקת הריבית ובאשר לאופן הוכחת שעורי הריבית שתתווסף לחוב פסוק בתקופות השונות." (סעיף 5 לפסק הדין).

...

בעניין ליברמן נקבע כי על פי ההלכה נדרשות התובעות להכחיש באופן מפורש את שיעור הריבית על פיו חישב הבנק את הסכומים שתבע בכתב התביעה: "טענתה של תדביק לעניין חיובי הריבית שנוספו לחוב הפסוק לגבי התקופה שעד ליום הגשת התביעה דינה להידחות משום שבכתב הגנתה לא נכללה ההכחשה לעניין שיעור הריבית שעל פיו חישב ליברמן את הסכומים שתבע בהקשר זה והלכה היא כי נדרשת הכחשה מפורשת לעניין שיעור הריבית ואין די בהכחשה כללית לעניין עצם החוב על מנת להקים פלוגתא גם לעניין שיעור הריבית". במקרה שלפניי לא התייחסו התובעות בבקשת הרשות להגן ובתצהיר שתמך בו לשאלת הריבית בכלל.

התוצאה היא שסכום החוב המצוין בכתב התביעה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק במהלך התקופה השנייה.

סיכום תביעת התובעות נגד הבנק – נדחית.

בחלק מוקדם יותר של פסק הדין בע"א 9044/04 הנזכר לעיל קבע בית המשפט העליון את הכללים הבאים (ההדגשות שלי) – "איזו מידה של היתערבות ראויה בעיניינו? סעיף 9 מקנה בידי בית המשפט את שיקול הדעת להתערב בחוזים בדרגות שונות של היתערבות, החל משינוי סעיף זה או אחר ועד ביטול ההסכם לחלוטין. העקרון המנחה בדיני חוזים הוא "חוזים יש לקיים" תוך חתירה למלא אחר כוונת הצדדים.

בהפרות אחרות של החוק, כגון קביעת שעורי ריבית גבוהים מהמותר על פי חוק, ניתן בקלות יחסית לתקן את החוזה על מנת להופכו לחוקי, שכן כל שיש לעשות הוא להתערב בגובה שעורי הריבית ולהפחיתם עד לסף החוקי המותר.

לעומת זאת כאשר מדובר בהפרת חובת הגילוי, היתערבות מתונה יותר מביטול החוזה, היא קשה מבחינה פראקטית, שכן אז שומה על בית המשפט לנסח מחדש את תנאי החוזה.

...

בין הצדדים מספר מחלוקות – הנתבעת טוענת כי מדובר בהלוואות נושאות ריבית אשר חל עליהן חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 (להלן: "החוק") ועל כן לא הוגש השיק לביצוע בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק, שיעור הריבית שנקבע בגין ההלוואות חורג מן המותר על פי סעיף 6 לחוק, ולפיכך על פי סעיפים 10-9 לחוק יש לדחות את התביעה.

לאחר שהגעתי למסקנה כי הן מכח דיני הלוואות חוץ בנקאיות והן מכח דיני השטרות והשליחות יש לדחות את התביעה אינני נדרש ליתר טענות הצדדים לגוף המחלוקת.

ההתנהלות המשתקפת מחומר הראיות לכאורה די בכל האמור לעיל, אולם סבורני כי ראוי להקדיש שורות ספורות גם להתנהלות העולה מתוך חומר הראיות שלפני.

סיכום לאור הממצאים והמסקנות אליהם הגעתי לעיל, הן בשל אי עמידה בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות והן בשל חריגה מן ההרשאה במילוי השיק נושא תובענה זו, אני דוחה את התביעה.

בית משפט קמא סבר כי גם אם ההלוואה המקורית לא באה בגדר החוק לאור תיקרת הסכום הנקוב בו, התערבותו של בית המשפט בעניינינו נידרשת ואף הכרחית, מאחר ואין ולא יכול להיות ספק כי הריבית אשר נקבעה בהסכם, היא ריבית נשך המגיעה לגובה של 30% לשנה, ובתוספת ריבית הפיגורים עומדת היא על גובה של 56.16% לשנה.

שעה שבית משפט קמא נימק את פסק דינו בהפניה לסעיף 30 ולסעיף 15 לחוק החוזים, ולא נימק באיזה אופן הריבית הנקובה בהסכם ההלוואה אסורה בחוק או סותרת את תקנת הציבור, ואין די באמירה שריבית בשיעור מסוים היא ריבית נשך על מנת שבית משפט קמא יעמוד בחובת ההנמקה.

...

לטענת המשיבים הריבית שנקבעה בהסכם ההלוואה עליו חתמו מוביל למסקנה החד משמעית, כי מדובר בהסכם דרקוני ומקפח, אשר נחתם רק מחמת ניצול ועושק של המערערים את המשיבים שלא כדין.

לנוכח כל האמור, אנו דוחים את ערעורם של המערערים וקובעים כי אחוז הריבית בהסכם שבין הצדדים הינו כאחוז הריבית החריגה המקסימלית הנהוגה בבנק לאומי לישראל בע"מ לסכומים בסדרי גודל דומה.

סוף דבר דין הערעור להידחות.

אנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיבים (ביחד) בסך כולל של 15,000 ₪.

בהקשר זה, עולה שאלה משפטית מקדמית - האם בית המשפט יכול להתערב בריבית ההסכמית ולהפחית ממנה, או לקבוע כי בשל נסיבות כאלו ואחרות המבטחת לא תחוייב בריבית הסכמית באשר לחלק מהתקופה או כולה (בהנחה שהתשובה חיובית, תתחדד שאלה אחרת, האם אמנם ב"מחלוקת כנה" עסקינן).

על פי גישה אחת, מכיוון שאין בהסכם הוראה המסייגת את חובת תשלום הריבית ההסכמית, אין מקום לכך שבית המשפט יסייג אותה.

בעניינינו, הנתבעים אינם מעלים טענה רלבאנטית כלשהיא וכלל אינם מתקרבים לרף הגבוה עד מאד הנידרש לשם הפחתת פיצוי מוסכם והתערבות בריבית ההסכמית.

...

בנסיבות מעין אלו, לאחר שבית המשפט העליון התווה את הדרך בה יש לנהוג אף באשר לתביעות שיבוב של המל"ל, סבורני כי אין מקום לנהוג עם המל"ל בדרך של לפנים משורת הדין.

לאור כל האמור לעיל, הרי שדין טענות המל"ל בנוגע לסוגיה זו להידחות.

תיקון תקנות ההיוון כשלעצמו אינו משפיע על היקף השיפוי שיש לפסוק בתביעה זו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי שתביעת המל"ל מתקבלת, אם כי לא באופן מלא בהשוואה לסכומים שדרש המל"ל בסיכומיו.

ויובהר, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא כי גם אם הייתה לבנק סמכות מכוח החוזה לשנות את שעורי הריבית, הייתה מוטלת עליו חובה לשלוח הודעות עידכון ללקוח בדבר החלטות שהתקבלו אצלו לגבי שינויים בשעורי הריבית (ראו ע"א 1822/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ – סניף חדרה נ' יאיר ש. שיווק בע"מ, פסקות 8-4 (11.11.1999)).

בעיניין זה מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא, ולא מצאתי טעם מבורר להתערב בה. בכל הנוגע לתקופה שלאחר הגשת התביעה (החל מיום 27.7.2003), עולה כי הבנק לא ניסה עד להגשת הבקשה לשיחרור ניירות ערך ופקדונות התובעים לטעון לריבית חריגה.

אשר לגובה הריבית שתיגבה בגין החוב שמקורו בחשבון ספנדקס, בהנתן תנאי הערבויות הספציפיות שהוסכמו בין מר גזונדהייט לבנק, ובפרט שיעור הריבית שהועמד על ליבור + 1%, ובהנתן קביעותיי לעיל בדבר טענת הבנק לגביית ריבית חריגה (ראו פסקה 121 לעיל), לא מצאתי טעם מבורר להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לעניין זה. עוללות טענה נוספת שהעלו התובעים בשלב מאוחר יחסית של ההליך המשפטי, ואשר יש בה לכאורה כדי להביא למחיקת חובם לבנק כליל, היא טענת ההפטר (ובכלל זה הטענה לקבוצת גזונדהייט-שפיצר).

...

דינו של ערעור זה, על שני ראשיו, להידחות.

בכל הנוגע לתוקפה של הערבות הכללית, בעניין זה מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה אף אם למר ספיר הייתה הרשאה ליצירת הערבות בשמו של מר גזונדהייט, אין לקבלה בהינתן הפגמים שנפלו בעשייתה, ובפרט בהיעדר התייחסות לחשבון הבנק במסגרתו ניתן יהיה לממשה בעת הצורך.

סוף דבר סיכומו של דבר, אם תישמע דעתי, אציע לחבריי כי ערעור התובעים על פסק הדין החלקי יידחה בכללותו; ערעור הבנק על פסק הדין החלקי יתקבל בחלקו, בכל הנוגע לשיעור הריבית הרגילה שנקבע לתקופה שעד ליום 28.6.2009, כאמור בפסקה 126 לעיל; ערעור הבנק על פסק הדין המשלים יידחה במלואו.