התערבות בית הדין בעבודה בהחלטות הממונה על עבודת נשים

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע סע"ש 39461-06-20 13 דצמבר 2021 לפני: כב' השופט יוחנן כהן תובעת חן אדרי ע"י עו"ד נדב שלוש נתבעת א.מ.מ. ייצור במימד הבא ע"י עו"ד אסף מסדה ואח' החלטה

התובעת טענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, השתק פלוגתא לאור החלטה הממונה על עבודת נשים – שהפכה לחלוטה לאחר שהנתבעת לא ערערה עליה במועד וטענות חדשות שהעלתה הנתבעת, שלא הוזכרו בכתב ההגנה שהגישה.

אמנם לא די בעיתוי המוקדם כלשעצמו כדי לקבוע כי טענה פלונית אינה מהוה הרחבת חזית, אך בנסיבות העניין יש בו, כשהוא מצטרף לטעם הראשון עליו עמדתי לעיל, כדי להצדיק היתערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית".

...

בתאריך 19.9.2021 הגישה הנתבעת את תגובתה ובה טענה כי אין להיעתר לבקשה, בין היתר, נוכח כך שהנתבעת התייחסה בתצהירים מטעמה לדברים שציינה התובעת עצמה.

עם זאת, כאשר עסקינן בטענות משפטיות, להבדיל מטענות עובדתיות, עם השנים ריככה הפסיקה את הכללים בנוגע להרחבת החזית ונקבע כי מסקנה משפטית העולה ממסכת העובדות לא תיחשב כ'הרחבת חזית', בשונה מעילת תביעה חדשה, המהווה הרחבת חזית (ע"א 1184/04 גרשון קרויזר נגד אנטיל שוורץ, (15.4.2007), וגם רע"א 3446/14 יצחק שלום נגד ליעד שטרצר (11.8.2014)).

נמצאנו למדים כי הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות הוא גמיש, בדגש על כך שמדובר ביריעת מחלוקת המתבססת על המחלוקות שהוזכרו בכתבי הטענות וכי יש מקום ליתן לצד שכנגד להתמודד עם פירוט מסוים ו/או הוספה מסוימת, גם אם היא נעשית בתצהירים או בעדויות שנשמעו, תוך שבית המשפט שומר על עיקרון ההגינות כלפי שני הצדדים, כך שלא תיחסם זכותו של מי מהצדדים להעלות טענותיו ומאידך, יורשה הצד שכנגד לחקור את הצד שהעלה טענות אלו, כל זמן שהטענות לא חרגו מהנטען במפורש.

לאחר שבית הדין עיין בבקשה ובתגובה, אני קובע כי יש לדחות את הבקשה ואין מקום לסעד קיצוני של מחיקת סעיפים מתצהירי הנתבעת ו/או הוצאת תמלול השיחה הטלפונית כאמור לעיל.

לפניי בקשה שהגישה ענת בלימן – המערערת, להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן – הממונה), על פי סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים).

המועד להגשת ערעור על החלטת הממונה לפי חוק עבודת נשים קבוע, כאמור, בסעיף 13ד לחוק עבודת נשים וזו לשונו - "הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית דין איזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו". סמכות בית הדין להאריך מועד קבועה בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין, תשנ"ב – 1991 – "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסק הדין בענייו עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.09.2017 (להלן – עניין דולאני), בית הדין הארצי דן בשאלת סמכותו של בית הדין להאריך מועדים להגשת ערעור על גופים לפי סעיפי חיקוק בהם לא נקבעו הוראות בנוגע להארכת מועד להגשת ערעור, וכך נקבע – "לבית הדין לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות, הסמכות העקרונית להאריך מועד הקבוע בחיקוק, לפחות בכל הנוגע להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן והחלטות של גופים אחרים, זאת גם אם לצד המועד הקבוע בחיקוק להגשת העירעור לא נקבעה הוראה הנוגעת להארכת המועד, ובתנאי שלא משתמעת מאותו החיקוק, או מחיקוק אחר, שלילת הסמכות להאריך את המועד או הגבלתה". יוצא איפוא, כי לבית דין הסמכות להאריך את המועד להגשת ערעור הקבוע בסעיף 13ד לחוק עבודת נשים וזאת "מטעמים מיוחדים". לעניין זה נקבע בפסק הדין בעיניין דולאני, כי אין רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד" ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא, כאשר יכול שסכויי העירעור יעלו כדי טעם מיוחד להארכת מועד וכאשר יש לפרש את תקנה 125 "מתוך גישה סלחנית ההולמת את יעודו של בית הדין לעבודה" (ראו פסקה 80 לפסק הדין בעיניין דולאני).

יוטעם, כי סמכות בית הדין להתערב בהחלטת הממונה מצומצמת לבחינה מנהלית בלבד, כאשר בערעורים על פי סעיף 13ד לא תישמענה עילות "ערעוריות" רגילות (ראו- ע"ע 9953-11-13רויטל אילוז נ' זמירה גולן, מיום 28.12.2015).

...

בענייננו, סבורני כי לא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית וכפועל יוצא הערעור כנגד הממונה נדחה.

הואיל ומדובר בהליך על"ח שעניינו ערעור על החלטת הממונה, הרי שאין משמעות לקיום הליך זה כנגד המשיבה 2 ועל כן הערעור נדחה גם ביחס למשיבה 2.

בפנינו ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן – חוק עבודת נשים) מיום 15.08.2019 במסגרתה הותרו פיטורי המערערת.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לא מצאתי שהחלטת הממונה בלתי סבירה, בלתי מידתית או עומדת בנגוד לכללי המשפט המינהלי, באופן שמצדיק את התערבותו של בית הדין, ולהלן הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי.

...

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, ולהלן הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי.

ביום 29.05.2019 הגיש המעסיק בקשה לממונה להתיר את פיטוריה של המערערת וביום 15.08.2019 ניתנה החלטת הממונה לפיה: "28. לסיכום, בנסיבות כפי שהובאו לעיל, בהן נמצא כי פיטוריה של העובדת הינם על רקע חוסר שביעות רצון במהלך שנת הניסיון הראשונה שלה בבית הספר, וככל שלמעסיק הפררוגטיבה הניהולית להחליט בעסקו, בשים לב לאופיו הרגיש של בית הספר בו מועסקת העובדת בו לומד נוער בסיכון, אני מתירה את הפיטורים." טענות המערערת לטענת המערערת, כאשר שבה לעבודתה לאחר חופשת המחלה בה שהתה עקב הניתוח שעברה ויידעה את הממונים עליה בדבר הריונה, היא לא קיבלה שיבוץ דומה לשיבוץ אותו קיבלה בסמסטר הראשון.

גם טענת המערערת ביחס לסמיכות בין מועד סיום ההעסקה למועד מתן ההיתר דינה להידחות.

בהחלטת הממונה היא נתנה דעתה גם לטענת המערערת בדבר שבחים שקיבלה על עבודתה, אך בסופו של יום הגיעה לכלל מסקנה, כי פיטוריה נבעו מחוסר שביעות רצון מעבודתה וכי אינם קשורים להריונה.

אחרית דבר הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בג"ץ 1564/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון העותרות: 1. עדן בן עזרא כהן 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל – בית הדין הארצי לעבודה 2. מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים 3. דורון ווקרמן 4. נציבות שויון הזדמנויות בעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: עו"ד אמיר סלע ][]פסק-דין

כעולה מהעתירה, העותרת הגישה תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה נגד המשיבים 2 ו-3, בגדרה נטען בין היתר כי פיטוריה על ידי המשיב 3 נעשו שלא כדין במהלך חופשת לידה; וכי החלטת הממונה על חוק עבודת נשים, התשי"ד–1954 (להלן: חוק עבודת נשים) אצל המשיבה 2 מיום 6.9.2015, שבגדרה ניתן היתר לפיטורי העותרת (להלן: החלטת הממונה), ניתנה בנגוד להתחייבות שלטונית שניתנה לעותרת, תוך גרימת הפרת חוזה ותוך הפרה חובה חקוקה.

טענות העותרת ערעוריות באופיין, ואין בהן כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות בתי הדין לעבודה.

...

לפנינו עתירה המופנית כלפי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ל' גליקסמן, ר' פוליאק וא' סופר, ונציגי הציבור ח' שחר וד' קמפלר) בע"ר 31634-07-20 מיום 2.2.2021, בגדרו נדחה ערעור על החלטת רשמת בית הדין (השופטת א' קוקה) מיום 7.7.2020, שלא להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו החלקי של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב–יפו (השופט א' שביון ונציגי הציבור מ' בן דוד וא' אילון) מיום 3.9.2019.

דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות.

אשר על כן, העתירה נדחית.

מכל מקום, בהחלטת הממונה על חוק עבודת נשים מיום 18.5.20, נדחתה בקשת המערערת לקבלת היתר ונקבע כי אף על פי שהיריון העובדת לא היוה גורם בחלטה לצמצם את הקף משרתה של העובדת, הרי שהממונה על חוק עבודת נשים לא התרשמה כי הערייה עשתה ניסיונות כנים וסבירים להמשך העסקתה באותו הקף משרה, והיא לא שוכנעה שיש למצות עם העובדת את הדין בתקופה בה היא מוגנת בפני פגיעה בהקף המשרה (סעיף 32 להחלטה).

המערערת לא הגישה ערעור על החלטה זו. דיון על החלטת הממונה ועל השיקולים שעליה לשקול ראו בעל"ח 54972-08-20 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ – מדינת ישראל (נבו 20.10.20) מפי השופטת מ' קליימן שדנה בין היתר במועד הקובע לתחולת החוק, באותו מקרה קבעה השופטת קליימן שמהמסמכים שעמדו בפני הממונה לא בלתי סביר היה להגיע למסקנה שהחוק חל (סעיף 35 לפסק הדין) באותו הליך בית הדין קבע שאין מקום להתערב בהחלטת הממונה שקבעה שהיא לא שוכנעה שהמעסיק עשה מאמצים כנים וסבירים להמשך העסקת העובדת (סעיף 40 בפסק הדין).

...

אני מקבל את טענת המשיבה לפיה אין משמעות לאורך ההפרה בקשר לאפשרות העומדת בפני המשיבים להמיר את העיצום הכספי בהתראה מנהלית, שכן לפי סעיף 1(ב) בנספח ב לנוהל בעניין מתן התראה מנהלית (נספח 11 לכתב הערעור) נקבעו חריגים לגביהם לא יחול הנוהל ובענייננו נקבע כי הנוהל לא יחול על חוק עבודת נשים, למעט במקרים בהם המעסיק לא ידע בעת פיטורים על מצב שבגינו אסור היה לפטר או לפגוע במשרה או בהכנסה, ומיד לאחר שנודע למעסיק על המצב שבגינו אסור היה לפגוע בשכר העובדת ביטל את הפיטורים או ביטל את הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה ופנה לבקש היתר.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע שהממונה הפעילה את שיקול דעתה על פי החוק, הנהלים והתקנות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.