לפנינו תביעת התובע לפצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, פצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פיצוי בגין היתעמרות והתנכלות, פיצוי בגין עוגמת נפש, פיצוי בגין לשון הרע ופצוי בגין הפרת חובת הפרטיות.
מכל מקום, הנתבעת סבורה כי לא כל היתנהלות של מעסיק שממנה נפגע עובד מהוה "היתנכלות תעסוקתית", וציינה כי יחסי עבודה כרוכים, מעצם טבעם, בעימותים וחיכוכים בין העובד למעסיק.
...
לסיכום
לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שתקבל פסק דין זה לידיה:
פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד – סך של 5,000 ₪, במונחי מועד מתן פסק דין זה.
השלמת פיצויי פיטורים – סך של 8,067 ₪, וזאת בנוסף על הסכומים שנצברו בקופות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 12/12/17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, אנו מורים לנתבעת למסור לתובע מכתב שחרור פיצויי הפיטורים שבקרן הפנסיה, וטופס 161, ככל שלא עשתה כן עד כה.
יתר התביעות נדחות, כפי שקבענו לעיל.
אשר להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד – בשים לב ליחס בין הסכומים שנפסקו לבין הסכומים שנתבעו, ובשים לב לדרך המכבידה בה נוהלה התביעה, בין היתר: כתבי טענות מטעם התובע אשר כללו חזרות, עומס פרטים לא הכרחי וללא הבחנה בין עיקר לטפל, באופן שהכביד מאוד על הטיפול בתיק, כמו גם לחולשותיה הניכרות של התביעה, כפי שפורט לעיל – שקלנו לחייב את התובע לשאת בחלק מהוצאות הנתבעת, אך בסופו של דבר החלטנו, לא בלי היסוס, כי כל צד יישא בהוצאותיו.
