התעלמות ממצאים על פריקות חוזרות והגבלה בתנועות הכתף

במסגרת סמכותו לידון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213).

מעיון בדוח הוועדה, עולה כי היא רשמה את תלונות המערערת:"סובלת מכאבים בירך בעיקר משמאל ובאגן. לא מסוגלת לשכב על צד שמאל, עקב כאבים בצלעות, בירך ובאגן. כמו כן עברתי ניתוח בכתף ימין לפני 7 חודשים ועדיין סובלת מכאבים ..עברתי הניתוח עקב פריקות כתף חוזרות. עדיין כאבים והגבלה בתנועות הכתף, כאבים במרפק ימין כנראה כתוצאה מהניתוח". הוועדה ציינה את המסמכים הרפואיים שהונחו לפניה וביניהם סיכומי מחלה, צלום אגן וכתפיים ועוד.

בכל הקשור לכתף ימין - לנוכח האמור בפרוטוקול הוועדה, בשים לב להסכמת המשיב (הנותנת מענה צודק, אך חלקי, לטעותה המשפטית של הוועדה) וכן בהיתחשב בבקשת המערערת בענין זה הרי שיש מקום שהוועדה תשקול הפעלת סעיף 41 (4)(ג) וזאת לאור הממצא שצויין על ידה בפרוטוקול בדבר קיומה של הגבלה "בתנועות במפרק הכתף בסיבוב החצוני". בנוסף, יש מקום שהוועדה תבצע בדיקה מפורטת לכתף, תציין את מידת ההגבלה שתרשם על ידה וכן תנמק את החלטתה.

...

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, הריני מורה על החזרת עניינה של המערערת לועדה על מנת שתפעל כדלקמן: תשקול את הפעלת סעיף 41 (4)(ג) וזאת לאור הממצא שצויין על ידה בפרוטוקול בדבר קיומה של הגבלה "בתנועות במפרק הכתף בסיבוב החיצוני".הועדה נדרשת לבצע בדיקה מפורטת לכתף, לציין את מידת ההגבלה שתירשם על ידה וכן לנמק את החלטתה.

הוועדה גם עינה בחו"ד של פרופ' רייס מיום 28.3.17, אף הוא מעניק נכות בשיעור 25% לפי הגבלה בתנועות כתף, ס' 41(4)ג', הגבלה שלא נמצאה ע"י הועדה או לחליפין 30% לפי ס' 35(1)ד. הועדה עינה בחו"ד של ד"ר אופיר המתייחס אף הוא באנמנזה לפריקות חוזרות שלא ניצפו ע"י אף רופא ולא תועדו בשום צורה דימותית.

לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999).

מעיון במסמכים אשר צורפו תחת נספח ב' להודעת העירעור, עולה כי מפיו של המערער נרשמו תלונות על פריקה או תת פריקה של הכתף, החל מימים ספורים לאחר ארוע התאונה (ביום 13/7/10, שלושה ימים לאחר התאונה, המערער מסר על תת פריקות בכתף ימין, ביום 14/7/10, מסר כי היתה פריקה של הכתף ובמסמך מיום 13/3/16 נרשם כי הוא סובל מפריקות חוזרות של כתף ימין).

מההחלטה לא ניתן להבין איזה ממצאים הדמתיים אמורים היו להמצא עת סובל מבוטח מפריקה או מפריקות חוזרות, והאם בכלל לפריקה בכתף אמורה להיות קיימת, תמיד, הוכחה רנטגנית.

...

הכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה שיש מקום לקבל את הערעור, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בנסיבותיו החריגות של תיק זה, ברור כי אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, כדרך המלך, שכן היא כבר הביעה את עמדתה, באופן נחרץ, לפיה אין לתת אמון בטענות המערער ובתלונותיו בנוגע להתרחשותן של פריקות, ומכאן ברור כי מדובר בוועדה אשר נעולה על דעתה, ואשר אינה יכולה כלל ושוב לדון בטענות המערער בעניין זה. משהגעתי למסקנה הנ"ל, איני רואה מקום לדון בטענות המערער הנוספות.

קצין התגמולים פנה לד"ר משה **** אשר נתן חוות דעת מטעמו ביום 21.6.12 , בדק את טווח התנועה, היתייחס לכך שאין כל עדות רנטגנית על פריקות חוזרות של כתף ימין וכן ציין כי אין דילדול של שרירי הכתף ביחס לשמאל.

וועדה מחוזית מיום 1.1.13 מצאה מצב אחרי פריקות חוזרות בכתף ימין עם הגבלה בתנועות לגובה השכם בדרגת נכות של 1% (סעיף 41(4)(א)).

הועדה בדקה את המערער וכתבה את מימצאי בדיקתה בפרוטוקול: "אין לראות דילדול שרירים. טווח התנועות האקטיבי של הכתף – אבדוקציה 160 מעלות, פלקסיה קדמית 170 מעלות (ללא כאב), סיבוב חצוני 45 מעלות דו צדדי, סיבוב פנימי מגיע עם האגודל L1 לעומת D11 משמאל. מבחן חרדה בשילוב של אבדוקציה וסיבוב חצוני – חיובי. מבחני יציבות כתף תקינים". הועדה התייחסה לתעוד הרפואי שהוצג בתיק משנת 2000 ואילך.

עוד נטען, כי הועדה היתעלמה מהכתוב בתעודת המיון בסורוקה שם נרשם מפי המערער שהיו לו פריקות קודמות.

...

ראו לעניין זה רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית – "לא שוכנעתי, כי באי בחירתה של הועדה במבחן עליו מצביע המבקש מתקיימת עילה משפטית ראויה, לאחר שזו דנה בנושא והכריעה רפואית כאשר הכריעה, שוב – עניין לנו בנושא רפואי מובהק, ובית המשפט כמצוות המחוקק – אינו מצויד בסמכות ואף אינו ניחן במומחיות הדרושות לכך". וראו רע"א 7481/08 פלוני נ' משרד הביטחון (אתר נבו 24.9.08): "המחוקק הפקיד במפורש את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות. סעיף 10 א' לחוק הנכים קובע כי ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה. הדברים ברורים כשמש – דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית ואכן, עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות". עוד אציין כי העובדה שמומחה מטעם המערער סבור כי דרגת נכותו הינה ברמת מסוימת, אין בה כדי לחייב את הוועדה בממצאיו או במסקנתו.

וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון (אתר נבו): "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". לפיכך הערעור נדחה.

מומחה ביהמ"ש מציין שהדבר מעיד שלא היו אז תלונות על פריקות או תת פריקות של כתף (שכן אלו לא נזכרו אף כאבחנה משוערת – י.פ).

במה שקשור לממצאים ציין רגישות בכתף, וכאבים בסוף תנועות, מבחן אפרהנשן חיובי.

זאת ועוד, על מנת שתהיינה בפועל תתי פריקה נידרש טווח תנועה מלא , ולא כזה שהודגם במרפאה: שכן תת הפריקה מתרחשת בסוף טווח התנועה ולא בכתף מוגבלת.

היות וגם במצב זה של "אין בעיות" מבחינת הסיבתיות , מדובר על תת פריקות חוזרות , בלי הכרח להזהר בתנועות מעל גובה שכם – היתה מגיעה נכות מותאמת בשיעור 7% לדעת המומחה [לערך שליש הנכות הקבוע בסע' 41(1)(א) של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)].

אבל הוא גרס הרי שלכל היותר ניתן לקבל כאבים ומיגבלות, ולא תתי פריקות שאינן אופייניות לכתף מוגבלת.

בחוות דעתו ותשובותיו אישר המומחה כי אם הקרע שנחשף ב MRA הוא קרע חבלתי, אמורות להיות תלונות מידיות, היינו מדובר על כאב ממשי שלא ניתן להיתעלם ממנו, והצפי איפוא הוא להתייחסות רפואית מיידית שתימצא ביטויה ברשום, כבר בחדר המיון.

...

א. אף לא מדובר במקרה של עמימות שאינו מאפשר לגזור מסקנה מחווה"ד, או במקרה בה לא נותנת חווה"ד כלים להכרעה.

אני קובע אפוא כי לתובע נכות בשעור 5% בכתף שמאל , אך זו אינה קשורה לאיזו משתי התאונות נשוא התביעה.

אני מחייב את הנתבעת הראשונה, מגדל, לשלם תובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 22,387 ₪ 3405 ₪ (שכ"ט עו"ד בסכום כולל) 353 ₪ החזר אגרה ראשונה סיכום נזקי תאונה שניה: הוצאות רפואיות ונסיעות עבר: 500 ₪.

כאב וסבל: 8,000 ₪ אני מחייב את הנתבעים 2-3 לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 8500 ₪.

טענות הצדדים – המערער טוען, כדלקמן – הוועדה מיום 2.5.2021, עובר לפסק הדין, קבעה נכות צמיתה בשיעור 25% עבור כתף ימין, כשהיא מציינת שהוא אינו סובל מפריקות חוזרות ונישנות; לעומת זאת, הוועדה נשוא דיוננו קבעה באופן מפורש כי הוא "סובל מפריקות חוזרות והגבלה בתנועות הכתף"; מאחר שהוועדה קבעה כי הוא סובל הן מפריקות חוזרות ונישנות והן מהגבלה בתנועת הכתף, ומאחר שעבור פריקות חוזרות ונישנות יש לפסוק נכות בשיעור 20% לפי סעיף 41(1)(א) לרשימת הליקויים, לא ייתכן כי תהיה נכות זהה בשיעור 25%, וזאת גם לפי מסקנת הוועדה הקודמת שסברה שהוא סובל מהגבלה בתנועה בלבד ללא פריקות חוזרות ונישנות, וגם לפי מסקנת הוועדה עת שמצאה כי הוא סובל גם מהגבלה בתנועה וגם מפריקות חוזרות; יש להשיב את הדיון לוועדה על מנת שזו תפסוק נכות עבור פריקות חוזרות, נוסף לנכות עבור הגבלה בתנועה ובהתאם לממצאים הקליניים שנמצאו על ידי הוועדה בבדיקתה מיום 2.5.2021.

דיון והכרעה – התשתית הנורמאטיבית – במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים מוסמך בית הדין לידון בשאלות משפטיות בלבד, קרי האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה )עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)‏‏).

...

בכלל זה, הועדה הגיעה למסקנה שונה ולפיה המערער סובל מפריקות חוזרות לצד הגבלה בתנועות הכתף.

לאור כל האמור, נחה דעתי כי החלטת הועדה איננה ברורה ואיננה מנומקת באופן שניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.

סוף דבר – דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן – - עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה מיום 9.3.2023; - הועדה תנמק מדוע לא ניתן להעניק למערער נכות רפואית, נוספת ונפרדת בגין פריקות חוזרות בכתף, לצד הנכות שנקבעה לו בגין הגבלה בתנועות הכתף; - תשומת לב הועדה כי הנכות בשיעור 25% שנקבעה בישיבתה מיום 2.5.2021 הוחלטה לאור ההגבלה בתנועות הכתף של המערער, ולפי סעיף ליקוי 41(4)(ג) לרשימת הליקויים אשר דן בהגבלת תנועה בכתף עד 45 מעלות מהגוף או הגבלה ניכרת בסיבוב פנימי או חיצוני ללא תיעוד לפריקות חוזרות; - המערער ובא כוחו יוזמנו לועדה לטעון טענותיהם; - החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת.