התעללות פיזית ותקיפה רגשית מילולית בקטין

ראה לענין זה ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפיה האנושית הטבע-ית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג. באלימות במשפחה, נגישותם של קורבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא עניין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, חדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה ובן הזוג המכה ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפיצותן של עבירות אלה והצורך להגן על קורבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה". ראה גם רע"פ 8279/08 חג'אזי נ' מדינת ישראל: "תופעת האלימות בתוך המשפחה היא תופעה חמורה, ובמיוחד כאשר מדובר בגברים המכים את בנות זוגן, החשופות לאלימות נפשעת בביתן הן, דוקא מצד אלו הקרובים להם ביותר". וראה גם ע"פ 669/12 יוסף עמיאל נ' מדינת ישראל: "התופעה מעוררת שאט נפש וסלידה, וענישה בעבירות אלה צריכה לשקף את המימד המחמיר של עבירות אלימות במשפחה, תוך הכרה בעוול ובנזק הנפשי או הפיזי שניגרם לבת הזוג ובפגיעה בכבודה". לא במקרה קבע המחוקק ענישה חמורה למי שמבצע עבירות אלו ראו החלטתו של כב' השופט אלרון ברע"פ 2486/19 נאטור נגד מדינת ישראל : "עבירות אלימות נגד בן זוג פוגעות בשלמות גופו של בן הזוג, בבטחונו, בכבודו ובשלוות חייו. יש לייחס לעבירות אלו חומרה יתירה, באשר ככלל הן מתרחשות בין כתלי הבית באופן הסמוי מן העין, תוך ניצול פערי כוחות פיזיים בין בני הזוג, ולעיתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בן או בת הזוג" (ראו גם: רע"פ 1884/19 פלוני נ' מדינת ישראל).

בעפ"ג (מחוזי מרכז) 249/12 נועם נ' מדינת ישראל נדחה עירעורו של נאשם אשר הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של תקיפת בת זוג, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, איומים והיזק לרכוש במזיד, בכך שדחף את גרושתו מחוץ לבית מפני שהאוכל שהכינה לא היה לטעמו, והעביר אותה מסכת היתעללות פיסית ומילולית.

...

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים את אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה או עבירת אלימות מסוג פשע ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירת איומים ויורשע בגינה.

אני גוזר על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל אותם ירצה הנאשם בעבודות שרות ב"אלווין ישראל–מרכז תעסוקה ושיקום לבעלי מוגבלויות" ברח' ארמן נחום1 בחיפה(5ימים בשבוע).

האישום התשיעי: נטען, כי במועדים רבים ושונים נהגה המערערת לקרוא לתינוקת נ' בשם "פליצה". בכל האישומים נטען להתעללות נפשית בקטינים, מלבד האישום הראשון בו נטען גם להתעללות פיזית.

בע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 145 (2000), נדונה השאלה מה המבדיל בין היתעללות גופנית לבין עבירת התקיפה והיכן עובר קו הגבול ביניהן? נקבע כי: "ככלל, נראה כי היתעללות, והתעללות גופנית בגדרה, מתייחסת למקרים שמחמת אופיים וטיבם-המצפון והרגש אינם מאפשרים להתייחס אליהם כאל מקרי תקיפה בלבד. היותה של ההיתעללות היתנהגות הטומנת בחובה אכזריות, הטלת אימה או השפלה-אפיונים עליהם נעמוד להלן-מקנה לה את התווית הסטיגמטית הבלתי מוסרית, שאינה נלווית בהכרח לכל מעשה עבירה הכרוך בהפעלת כוח". 20.

יצא הקול כי בתינוקות אין להיתעלל ולו אף באופן מילולי ורגשי, כך שלהבא רף זה יוכל להוות נקודת מוצא ואמת מידה לשקילת הטלת מאסר בפועל.

...

מבחן "כללי השכל הישר" שנקבע בע"פ 5341/94 בר-ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (3) 837, 841 (1995) מוליך במקרה דנן למסקנה חד משמעית.

מאחר ועיקר ההתעללות המיוחסת למערערת היא בהתנהגות המתבטאת באופן מילולי ובדרך ההתייחסות (לרבות מניעת טיפול), ולא הובא לידיעתנו פסק דין שיצא עד היום, בו נגזר מאסר בפועל בגין התעללות מסוג זה, על כן ולאור העונש שהוטל על המטפלת השניה (אמנם בעסקת טיעון), נחה דעתי כי לפני גזירת עונש של מאסר בפועל יש מקום לבסס נורמה שתהיה ברורה לכל מי שמטפל בתינוקות.

בסופו של דבר, לאור כל האמור לעיל, מתוך איזון כולל של נסיבת המקרה, אני מוצאת להצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי השו' המר במקרה הנוכחי, להקל עם המערערת ולהסתפק בעונש של שישה חודשי מאסר שיכול ויבוצע בעבודות שירות בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות השרות.

ראו לעניין זה את דברי כבוד השופט ארבל בע"פ 11917/04 מיכאל נורדיצקי נגד מדינת ישראל: "בתי המשפט חזרו לא אחת על הצורך להוקיע את מעשי האלימות ולשרש תופעות אלה ממחוזותינו. אין חמור מכך שאשה לא תהא מוגנת בביתה שאמור להיות מבצרה. העונש מטרתו להוקיע את המעשה וגם להרתיע עבריינים בכוח." וכן את דברי כבוד השופטת פרוקצ'ה בע"פ 6758/07 פלוני נגד מדינת ישראל: "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון ... נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה." מידת הפגיעה בערכים המוגנים בפרשה זו הינה מידה גבוהה ביותר – המתלוננת נפלה קורבן לאלימותו המתמשכת של הנאשם.

בהכרעת הדין צויין כי המעשים הגיעו עד לגבול של היתעללות נפשית ופיזית.

בית המשפט העליון דחה את עירעורו של המבקש תוך שציין: "קשה להלום כי בישראל של המאה העשרים ואחת, עדיין רווחת התופעה של אלימות במשפחה, ובמיוחד אלימות נגד בת זוג, משל הייתה רכושו וקניינו של הבעל. כל זאת, תוך ניצול פערי כוחות פיזיים, לעתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בת הזוג, ותוך ניצול העובדה שהדברים מתרחשים בין כתלי הבית כשהם סמויים מן העין.  התופעה מעוררת שאט נפש וסלידה, והענישה בעבירות אלה צריכה לשקף את המימד המחמיר של עבירות אלימות במשפחה, תוך הכרה בעוול ובנזק הנפשי או הפיזי שניגרם לבת הזוג ובפגיעה בכבודה." ע"פ 2358/14 פלוני נגד מדינת ישראל (21.05.14), המערער הודה והורשע ב- 4 עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, ריבוי עבירות של תקיפת בת זוג, ריבוי עבירות של איומים, והדחה בחקירה, עבירות שהנן בסמכותו של בית משפט שלום.

המערער, נעדר עבר פלילי, על רקע חשדו כי בת זוגו אינה נאמנה לו, הוא עשה, במשך תקופה של כעשרה חודשים, שימוש באלימות פיזית ומילולית כלפי המתלוננת, תוך שהוא תוקף אותה פעם אחר פעם ומאיים לפגוע בה ובעסקיה.

...

נטען כי הנאשם עבד לפרנסתו ולא הסתובב בסביבה עבריינית מאז שחרורו, ואולם לא אוכל לקבל טענה זו שלא נתמכה בכל ראייה, שכן שוכנעתי כי נכונים דברי המתלוננת, לפיהם במהלך התקופה שחלפה מאז ששוחרר ממאסר, הנאשם לא עבד וצרך סמים באופן קבוע.

שוכנעתי כי יש להרחיק את הנאשם מהחברה במאסר משמעותי בפועל, שיהלום את חומרת מעשיו.

סוף דבר לאחר ששקלתי ואיזנתי בין כל הנאמר לעיל, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

אבל פטור בלא כלום אי אפשר ואתייחס לטענת ההגנה, מנקודת המוצא לפיה הנאשם סבר לתומו והאמין שהמתלונן מתעלל בבנו, שאז עולה השאלה האם בנסיבות כאלה, תקיפתו את הקטין, בסיטואציה ובאופן בו תקף, חוסה תחת הסייג של זוטי דברים.

" לביסוס טענותיו, על פיהן יש להחיל על מעשיו של הנאשם את הסייג של זוטי דברים, הפנה ב"כ הנאשם לשורה של הכרעות דין, בעבירות תקיפה, בהן גם בעבירות תקיפה נגד קטינים, שם התקבלה הטענה והוחל הסייג, כשלטענתו, אף אם חרג הנאשם ממעשים של אב סביר, כש"מאדם מבוגר מצופה שלא ליצור מגע פיזי עם ילד המכה את בנו", הרי שהעובדה שהארוע לא היה מתוכנן ומעשיו נעצרו "על סף האלימות הפיזית הממשית ולא חצתה אותו", הרי שלא תהא תועלת לאינטרס הצבורי "בהדבקת אות קין לאב המגן על בנו". מנגד הפנתה המאשימה לשורה של פסקי דין, בעבירות אלימות כלפי קטינים, בהן נדחתה הטענה לתחולת הסייג של זוטי דברים וביקשה לקבוע כי במקרה שלפנינו, בו מדובר "במעשים שבוצעו על ידי בגיר כלפי קטין, תוך הפעלת אלימות (פיסית ומילולית) מיותרת, אלימות שנועדה כביכול ל'חנך' את אותו קטין זר ולהזהיר אותו...

כשבוחנים לאורן של עובדות אלה את ארבעת התנאים, שבהצטברותם מקימים את הסייג להגנה של זוטי דברים, על רקע המבחנים, שנקבעו בפסיקה, לתחולתו של הסייג, אין מנוס מהמסקנה, שבנסיבות המקרה שלפניי, אף אחד מהתנאים אינו מיתקיים ואין תחולה לסייג של "זוטי דברים", הכול כפי שיובהר להלן: "טיבו של המעשה"-מדובר בעבירה של תקיפת קטין על ידי בגיר זר, בכך שהלה תפס בו בחוזקה, דחף אותו לעבר הגדר ולא הירפה ממנו חרף המצוקה הרגשית בה היה הקטין נתון ולא ניתן להגדיר את טיבו של המעשה, כמעשה קל ערך.

...

כשבוחנים לאורן של עובדות אלה את ארבעת התנאים, שבהצטברותם מקימים את הסייג להגנה של זוטי דברים, על רקע המבחנים, שנקבעו בפסיקה, לתחולתו של הסייג, אין מנוס מהמסקנה, שבנסיבות המקרה שלפניי, אף אחד מהתנאים אינו מתקיים ואין תחולה לסייג של "זוטי דברים", הכול כפי שיובהר להלן: "טיבו של המעשה"-מדובר בעבירה של תקיפת קטין על ידי בגיר זר, בכך שהלה תפס בו בחוזקה, דחף אותו לעבר הגדר ולא הרפה ממנו חרף המצוקה הרגשית בה היה הקטין נתון ולא ניתן להגדיר את טיבו של המעשה, כמעשה קל ערך.

"האינטרס הציבורי"-לאחר שמצאתי שלא מדובר במעשה "קל ערך" או "פעוט ערך", כפי שניסה ב"כ הנאשם להציגו, המסקנה היא שלא ניתן להסיר את התוית הפלילית מעל מעשיו של הנאשם, משאין הם נמצאים מתחת לאותו סף של חומרה ואנטי חברתיות היכולים לחסות תחנת ההגנה של סייג זוטי הדברים.

לסיכום, לאחר שהגעתי למסקנה שהמאשימה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר שהנאשם איים על המתלונן, אני מזכה אותו מחמת הספק מעבירת האיומים.

מאחר שהמאשימה עמדה בנטל להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם תקף את המתלונן וקרע את חולצתו במזיד, ולאחר שדחיתי את טענת ההגנה של תחולת הסייג של זוטי דברים אני מרשיעה את הנאשם בעבירות כדלקמן: בעבירה של תקיפה סתם, על פי סעיף 379 לחוק העונשין ב. בעבירה של היזק לרכוש במזיד, על פי סעיף 452 לחוק העונשין ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ב, 19/04/2012, במעמד הצדדים