התנתקות רכב נגרר ופגיעה ברכב אחר

התובעים טוענים כי בזמן שרכבם הוסע כדין בנתיבו, לפתע הגיח הנגרר לאחר שהמשאית אליה מחובר הנגרר ניסתה לבצע פניית פרסה אך לא הצליחה ולכן הוסע לאחור כדי לתמרן ופגעה ברכב התובעים.

גישה אחת נוטה לייחס אחריות לגורר בלבד, שכן הגורם האנושי מצוי בגורר, ולכן הוא החלק האקטיבי הנוהג בו, בעוד שהנגרר הולך אחר הגורר ולכן הוא החלק הפאסיבי, חסר החיות משל עצמו.

אמנה להלן רשימה (בלתי ממצה) של מקרים אפשריים שעשויים להטיל חבות על מבטחת הנגרר או על בעליו או מפעילו: עת הנגרר מעורב בתאונה כשהוא מנותק מהגורר; חפץ שנפל מן הנגרר בזמן הנסיעה אשר גרם לנזק לצד שלישי; כשל טכני שאירעה במעצוריו של הנגרר שגרם לניתוקו מהגורר שבעטיו פגע ברכוש צד שלישי; כשל בגלגליו של הנגרר או בצמיגיו שהביאה לסטיית הנגרר ופגיעה בצד שלישי; נגרר שהוצב באופן רשלני במקום פלוני; דלת הנגרר שניפתחה בזמן נסיעה ופגעה בצד שלישי; סחורה שהייתה מובלת בתוך הנגרר ונפגעה.

...

בנסיבות מקרה זה, לאחר שבחנתי את טיעוניהם של ב"כ הצדדים, איני סבור כי יש מקום לסטות מגישתי האמורה.

משכך, מסקנתי היא כי החבות בגין נזקי רכב התובעים תוטל על מבטחת הגורר, היא הנתבעת 3, ולא על מבטחת הנגרר היא הנתבעת 2.

סוף דבר הנתבעים 1 ו-3, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: 6.1.

מבוא ביום 30.10.21, במהלך נסיעת המבקשת בכביש מס' 44 ק"מ 3.0, הנגרר שהיה מחובר לרכבה ניתק ופגע חזיתית ברכב אחר שהגיע מהכיוון הנגדי.

...

הקצין נימק החלטתו, כדלקמן: "לאחר עיון בחומר הראיות ולאחר ששמעתי את דברי הנהגת התגבש יסל להגשת כתב אישום בעבירות בהן חשודה הנהגת לכאורה ובאחריות לגרימת ת.ד עם נפגעים. מדובר בנהגת 2006 לנהגת ישנם לא מעט הרשעות תעבורה, מאופן התנהגות הנהגת עובר לתאונה וחוסר אבטחת הגרור ונסיעה בגרור שרישיונו פקע מעל שנה וגרם לכך שהשתחרר מהרכב הגורר הרי הדבר גורם לסכנת חיים, נהיגתה מהווה סכנה למשתמשי הדרך". עתה, עותרת המבקשת כי בית המשפט יורה על ביטול הפסילה המנהלית.

לאחר שעניינתי בחומר הראיות שהוצג לפניי הגעתי למסקנה כי בשלב זה לא ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתה של המבקשת בעבירות המיוחסות לה. אין חולק כי הנגרר ניתק במהלך הנסיעה.

בנסיבות אלה, בשים לב לעובדה כי המבקשת פסולה מזה 17 ימים, די לטעמי בתקופה זו כדי להוות תקופת צינון, ואני מורה על החזרת רישיונה.

לסיכום לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי ביטול הפסילה המנהלית לא יפגע בביטחון הציבור, ולכן אני מורה על קיצור הפסילה המנהלית.

אני מורה על עיכוב החלטתי זו עד מחר 17.11.21 שעה 10:00 על מנת לאפשר למשיבה לשקול צעדיה אם יוגש ערר.

נסיבות התאונה עולה מן העדויות ומן הראיות שהוצגו לפניי, כי בתאריך 29/6/20 תוך כדי נסיעה של הנתבע מס' 2 בכביש 92 לכיוון דרום, בין בוקעתא לקבוץ אלרום - הגלגל השמאלי של הנגרר ניתק ממקומו, התגלגל לנתיב הנגדי ופגע ברכב התובע, אשר נסע בנתיב הנגדי.

גם התובע היתייחס בעדותו למצב הדרך ר' גירסתו בעמ' 6 ש' 26-27: "... הכביש שם משופשף, יש שם בורות, אבל לא חזקים...בשכבה הראשונה יש בורות קטנים, הוא לא נסע מהר...". מכאן שלא הוכחה סיבה אחרת להתנתקות הגלגל מן הנגרר, עובדה עליה אין מחלוקת.

...

נוכח המחלוקות בין הצדדים, לא מצאתי לנכון לקיים ישיבה מקדמית בתביעה והתביעה נקבעה לשמיעת הוכחות ולסיכומים בע"פ. בדיון העידו ונחקרו בחקירה נגדית התובע הנתבע מס' 2 (הנהג ברכב הגורר) והצדדים סיכמו טענותיהם בקצרה בע"פ. לאחר שחזרתי ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ושקלתי העדויות שנשמעו לפניי, הגעתי למסקנה כי מי שנושאת באחריות לנזק התובע הנה מבטחת הנגרר בלבד.

הוסף לכך העובדה כי הנתבעת מס' 4 (מבטחת הנגרר) לא טרחה להגיש בקשה מתאימה להגשת הודעה לצד ג' כנגד יצרן הנגרר והא לך המסקנה כי הנתבעת מס' 4 לא עמדה בנטל להוכיח אחריות נהג הרכב ועמה הכיסוי הביטוחי של הנתבעת מס' 3.

על כן ומשכרך התובע טענות אלה יחד עם התביעה לנזק בלתי ממוני - עגמת הנפש - לא ניתן להפריד נזק זה מהנזקים אשר לא הוכחו ועל כן דין תביעתו של התובע בראש נזק זה, להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה וכנגד הנתבעים 1-2 ו- 4 בלבד.

התביעה כנגד הנתבעת מס' 3, נדחית.

אכן, גם לגישה זו יש חריגים, וניתן לייחס אחריות לנגרר (ומכאן הטלת חבות על מבטחת הנגרר), למשל במקרים בהם הנגרר התנתק למשל מהרכב הגורר או שהותקן בצורה לא בטיחותית וכדומה, כפי שגם נקבע בפסיקה.

ב"כ הנתבעת 2 ביקש להפנות את בית המשפט לפסיקה לפיה גם במקרים בהם פגע גורר מחובר לנגרר (ודוק: לא הנגרר בעצמו) ברכב אחר, חילקו בתי המשפט את האחריות בין הגורר לנגרר.

...

בכתב הגנתה מיום 22.3.22 טענה הנתבעת 2 כי יש לדחות את התביעה שהוגשה נגדה מחמת היעדר כיסוי ביטוחי בשל הכשלת בירור החבות מצד הנתבע 1 ומסירת מידע כוזב על ידו, תוך שהפנתה לממצאי דו"ח חקירה שנערך מטעמה, שעל פי הנטען מעלה סתירות מהותיות ביחס לנסיבות האירוע.

בנסיבות אלה, ומשלא הובאו על ידי הנתבעת 2 כל ראיות לעניין הנזק, ודו"ח החקירה הוגש שלא בשלמותו, יש לקבל את התביעה במלואה.

בסוגיה זו אין הכרעה, אך כשלעצמי אני סבור כי בכל הנוגע לאחריות בנזיקין, יש לבחון את פעולותיו של הנהג ברכב, ומאחר ששליטתו של הנהג בנגרר, "נגררת" תרתי משמע, לשליטתו ברכב הגורר, הרי שאת האחריות לתאונה יש לייחס לגורר ולא לנגרר.

סיכומו של דבר התביעה נגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות.

הניסאן לא היתדרדר או נגרר או נדחף ופגע בתובע, אלא נפגע בעת שהרכב היוה "זירה" בלבד, בעת התידלוק, ופגע בתובע כתוצאה מפגיעה של המשאית במספר רכבים.

יש להשקיף על הסקודה כרכב שהיה במצב של תידלוק כשמצב השמוש של "נסיעה" הסתיים: הנהג החנה מול המשאבה המבוקשת, דומם מנוע, הרים את בלם היד, ניתק את החגורה והיה כבר בשלב הוצאת כרטיס האשראי על מנת לשלם עבור התידלוק.

יתרה מכך, הפסיקה מתייחסת לכך כי רכב שנהדף על ידי רכב אחר הנו בבחינת חפץ דומם: בת"א (ירושלים) 51283-10-13 פלוני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 7.3.17 דובר ברכב שסטה לשול הדרך, פגע ברכב חונה והדף אותו קדימה.

...

בענייננו אני סבורה כי לא מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי.

יתרה מכך, אני סבורה כי גם לא מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי.

סוף דבר נהג המשאית הינו האחראי הבלעדי לתאונה מיום 24.6.17 שבה נפגע התובע.