התנכלות לעובדת בעיריית ת"א בשל תלונות על עבירות

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 54435-12-19 ד"ר ליאנה בני עדני המערערת .1 עריית תל-אביב-יפו .2 המרכז הרפואי תל אביב - בי"ח איכילוב .3 פרופ' שלמה קונסטנטיני .4 פרופ' יונתן רוט .5 תאגיד הבריאות ליד המרכז הרפואי ת"א המשיבים לפני: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופטת חני אופק גנדלר, השופט אילן סופר נציג ציבור (עובדים) מר יוסי רחמים, נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי טבצ'ניק בשם המערערת: עו"ד סיגל פעיל, עו"ד יפעת תבור בשם המשיבים 1,2: עו"ד אדם קרן בשם המשיבים 3,4: עו"ד תמר גולן, עו"ד דנה כהן בשם המשיב 5: עו"ד מיכאל פרידמן פסק דין

גם אם לשיטת המערערת, כרופאה ותיקה היא בעלת יכולת עצמאית לקבל החלטות לטובת החולים וסמכויותיה נפגעו כתוצאה מהגבלתה על ידי פרופ' קונסטנטיני, היא איננה רופאה עצמאית אלא הועסקה "במסגרת בית חולים צבורי שבו רופאים נוספים, ובעיקר ממונים, שהם גם ממונים מקצועיים". משכך, "בתהליך קבלת ההחלטות אין לבטל את שיקול דעתם של הרופאים הממונים על התובעת, שהרי בסופו של יום טעות בשקול הדעת תונח בעיקר לפתחם ואחריותם של בית החולים והרופאים הממונים". בית הדין ציין כי לטענת המערערת החלה ההיתנכלות כלפיה בעקבות מכתבים ששלחה ביום 22.5.11 וביום 23.5.11 ובהם התלוננה על היתנהלותו של פרופ' קונסטנטיני, אך אין מדובר ב"תלונה מפורטת וממשית" אלא במכתבים שיש בהם "יותר 'מסר מקצועי' לטפול בחולים מאשר 'תלונה על היתנכלות'". משכך, קבע כי אין לראותם כ"תלונה" כמשמעה בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן: חוק ההגנה על עובדים).

כהמשך להתעמרות בה זומנה ביום 15.1.15 ל"שימוע" פקטבי בעיצומו של ההליך בבית הדין האיזורי, בשל "רישום סלקטיבי של איחור לישיבה מחלקתית ובגין תלונה של מזכירה במחלקה", תוך היתעלמות מתלונותיה ותוך הדחתה דה-פאקטו מבית החולים כיוון ש"הגיעו מים עד נפש" עד שנאלצה להתפטר בדין מפוטרת ביום 3.5.15 (וזאת בהמשך למכתבה למבקרת הערייה מיום 2.4.15 ומכתבה לפרופ' ברבש מיום 28.4.15, שלא פורטו כלל בפסק הדין, ונוכח ניסיון למנוע ניתוח מילד שטופל על ידה).

...

בקשתה התקבלה בחלקה, נוכח פגמים מסוימים שנמצאו במכרז מכוחו מונה פרופ' רוט (להלן: המכרז), ומינויו הוקפא עד לסיום ההליך המשפטי (החלטה מיום 10.11.14; הפגמים שמצא בית הדין האזורי הם אי מתן אפשרות למערערת להתייחס בהרחבה בפני ועדת המכרזים למערכת היחסים בינה לבין פרופ' קונסטנטיני, וכן ספק לגבי חברותו בוועדה של סמנכ"ל רפואה בבית החולים ד"ר גיל פייר, נוכח ידיעתו על תלונות שהגישה המערערת כנגד מנהל המחלקה).

עוד קבע בית הדין בפתח פסק דינו כי אין עוד צורך לדון בטענות המערערת ביחס למכרז מכוחו מונה פרופ' רוט למשרת מנהל השירות בשנת 2014, שכן משרה זו בוטלה ובסופו של דבר קודם פרופ' רוט בתפקיד רק לאחר התפטרותה של המערערת.

בנסיבותיו המיוחדות של התיק, ולא בלי היסוס, לא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול הדעת שהפעילה הערכאה הדיונית בקשר לכך.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור והערעור שכנגד נדחים.

בנסיבות העניין המיוחדות, ונוכח התרשמותנו כי המערערת ביצעה את תפקידה במסירות רבה ובמקצועיות, לא מצאנו לפסוק הוצאות בקשר לפרשה עגומה זו, שהסבה עוגמת נפש רבה לכל הצדדים המעורבים.

לפניי תביעה לתשלום סך של 450,000 ₪, אשר הגיש התובע בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בשל הגשת תלונה כוזבת למשטרת ישראל, הוצאת דיבה ולשון הרע וכן בגין השפלה היתנכלות והתעמרות.

גב' מינדלין נישאלה בחקירתה הנגדית באשר לאמירותיה במישטרה, כאשר בהודעתה הראשונה אמרה כי התובע לא נתן לה לסגור את הדלת והוא השתמש בכוח ודחף אותה עם הדלת, ובהודעתה השנייה אמרה כי לא היה שם כוח, הדלת זזה מצד לצד קצת ולא היה כוח חזק, והשיבה כדלקמן: "אני אומרת כפי שטענתי בעדות הראשונה סיפרתי את הארוע כפי שקרה שהלכתי לחדר שלי וניסיתי לסגור את הדלת הוא מנע ממני סגירה של הדלת והיו משחקים עם הדלת. בפעם השנייה זומנתי בעקבות תלונה של מר שמיר שאני תקפתי אותו אז ניסיתי להסביר את עוצמת הכוח ויכול להיות שהשתמשתי במילים שמתארות את עוצמת הכח כדי לתאר שלא היה סיטואציה של טריקת דלת" (עמ' 29 ש' 10 – 14 לפרוטוקול).

סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], דן בעוולת הנגישה וקובע כדלקמן: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת - נגד אדם, בפלילים או בפשיטת-רגל או בפרוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". בפסיקה נקבע, כי ההגנה שבסיפא של סעיף 60, ולפיה "לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים" מנתקת את הקשר הסיבתי בין מסירת התלונה לבין הצעדים שננקטים על ידי הרשות המוסמכת (ר' בג"צ 64/91 סלים חליף נ' משטרת ישראל, פ"ד מז(1) 653, ע"א (ת"א) 1337/01 רשות הדואר נ' אגשם, פ"מ, כרך תשס"ב, חלק שני, תשס"ב 2002 257, 268 – 269).

שם נקבע כי תכלית דרישת תום הלב, היא איזון בין שמירה על שמו הטוב של אדם, לבין הצורך לאפשר לציבור להתלונן בפני המישטרה על עבירות שבוצעו, מבלי לחשוש כי הגשת התלונה תחשוף את המתלונן לתביעה בגין לשון הרע.

בנסיבות אלה, אין לראות ברצון גב' מינדלין כי יתלווה לתובע איש בטחון בעת שהוא נמצא בערייה, בפרט לאחר הארוע מיום 06.11.14, כדי להוות השפלה, היתעמרות והתנכלות.

...

מכל האמור עולה כי התובע לא הוכיח שמדובר בתלונת שווא ולא הוכיח זכאותו לפיצוי מכוח אחת העוולות הנזכרות, ועל כן דין תביעתו בעניין זה להידחות.

על כן, גם מסיבה זו דין טענת התובע להידחות.

מכל האמור, התובע לא הוכיח תביעתו ולפיכך אני מורה על דחייתה.

איריס ציינה כי במסגרת תפקידה כמזכירת מחלקת הפיקוח בעריית אילת היא מרכזת תלונות על חריגות בניה שמגיעות ממקורות שונים, שולחת מפקחי בניה לביקורות במקום, מנפיקה התראות על חריגות, מרכזת דו"חות מטעם המפקחים, לרבות זימונים למסירת גרסאות מטעם הנבדקים או לחקירות לפי בקשות מפקחי בניה, ולבסוף מעבירה את כל החומר הרלוואנטי ללישכת היועץ המשפטי בערייה לשם קבלת החלטה בדבר העמדה לדין.

איריס טענה כי עובד ערייה המצוי בקשרי חברות עם השוטרים סיפר לה שהתנהלה נגדה חקירה משטרתית במחלקה הכלכלית, בעקבות תלונה או מידע שדווח עליה, אך התיק ניסגר מבלי שזומנה לחקירה.

רינת מועלם השיבה שלא ניתן להעלים תיקים, ועל כך השיבה בריג'יט, כפי הנטען: "את אינך יודעת מי זו איריס". על רקע תחושותיה הקשות של איריס כי בריג'יט ועמיתיה השוטרים מתנכלים לה, היא פנתה לגורמים שונים בכללם מנכ"ל עריית אילת, היועצת המשפטית של עריית אילת, מפקד משטרת אילת ומח"ש. נטען כי מח"ש השיבה לאיריס כי הנושא אינו עניין לחקירה במסגרת מח"ש והתלונה הועברה ליחידה לפניות הציבור במשרד המשפטים.

מכאן, על מנת לקבוע אחריות על פי חוק איסור לשון הרע, די לברר לכאורה באופן כללי האם הביטוי הוא משפיל, פוגע או מבזה על פי מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר (ע"א 334/89 רבקה מיכאלי ואח' נ' בלה אלמוג, פ"ד מו(5) 555, בעמ' 561-562; ת"א (ת"א) 111/98 חוטר ישי דרור נ' גילת מרדכי ואח', תק-מח 2005 (2) 2352, בעמ' 2358).

...

אף ביחס לכינוייה של איריס כ"מלשינה" שוכנעתי כי נקודת האיזון בין הזכויות המתנגשות נוטה יותר לעבר חופש הביטוי, בנסיבות המקרה.

בהתחשב בכל הנתונים שפרטתי לעיל החלטתי לחייב את בריג'יט לפצות את איריס, על דרך האומדנה, בסכום של 6,500 ₪.

יתר על כן, ולו למעלה מהצורך, יש לציין כי גם אם בוצעה חקירה שכזו, הרי שיש לזכור שבריג'יט משרתת כשוטרת במשטרת ישראל וככל שסברה כי מתעורר חשד לפלילים, הרי שמחובתה להביא את הדברים לגורמים המוסמכים בקרב משטרת ישראל לצורך פתיחת חקירה, אלא אם כן מדובר בחקירת סרק שכל מטרתה להטיל אימה, דבר שכאמור כלל לא הוכח במקרה זה. התוצאה אשר על כן, הנני מחייב את בריג'יט לפצות את איריס בסכום של 6,500 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד שהגישה בריג'יט - נדחית.

בית משפט השלום בקריות ת"א 53268-11-16 דור נ' קטרי תיק חצוני: בפני כבוד השופט יוסי טורס תובעת גלית דור ע"י ב"כ עו"ד א.אמר נתבעת אורטל תירצה קטרי ע"י ב"כ עו"ד ר. אביב פסק דין

התובעת טוענת כי בעקבות התלונה היא נחקרה "ונאלצה להיות במעצר משפיל" (סעיף 20 לכתב התביעה ודומה כי ניסוח זה אינו מדויק והתובעת לא נעצרה אלא נחקרה ואפשר שאגב עיכוב).

ביחס לארוע הויכוח טענה הנתבעת כי תאור התובעת את שנאמר בו אינו נכון וכי כל שביקשה היה הסבר מהתובעת בדבר התנכלותה למשפחתה.

דרישת תום הלב הקשורה בהגנה בדבר הגשת תלונה לרשות מוסמכת, מבטאת "איזון בין שמירה על שמו הטוב של אדם, לבין הצורך לאפשר לציבור להתלונן בפני המישטרה על עבירות שבוצעו, מבלי לחשוש כי הגשת התלונה תחשוף את המתלונן לתביעה בגין לשון הרע" (ע"א 7699/11 אברהם פלקסר נ' חנינא דרנדס (25.12.13); להלן – פרשת פלקסר).

היא פנתה למישטרה לא אחת והגישה תלונות על הנזקים, אך לא ציינה את שמה של התובעת כחשודה ולמעשה דומה שאף סירבה לעשות כן. אציין כי מתיק החקירה עולה שהנתבעת תארה בתלונות הקודמות סיכסוך עם "מנהלת לישכת מנכ"ל עריית חיפה" וברור שהכוונה לתובעת, הגם שלא נקבה בשמה, אך התובעת לא טענה דבר בנושא והתיקים הקודמים לא הובאו בפני ולמדתי על כך רק משאלות החוקר.

...

סיכומו של דבר, יש לדחות את התביעה בעילת הרשלנות.

אין תחולה, אפוא, לעוולה זו. לסיכום: דין התביעה לדחייה.

בנסיבות העניין הכוללות, ובין היתר בשים לב לאי חיוב הנתבעת בהוצאות בהליכי ביניים (ראה החלטתי מיום 24.7.18), ראיתי שלא לחייב בהוצאות.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 23274-06-14 טולוצ'ינסקי ואח' נ' פרימן תיק חצוני: 07 ספטמבר 2017 לפני כבוד השופט יהושע רטנר התובעים 1. אלעד טולוצ'ינסקי ת.ז. 305106676 2. נתי טולוצ'ינסקי ת.ז. 057306987 ע"י עו"ד ציון מועלם הנתבע אביב פרימן ת.ז. 051629293 ע"י עו"ד רון בן מיור פסק דין

לטענת הנתבע התובעים מתנכלים לו, מאחר והגיש תלונות בעיריה על עבירות התיכנון והבניה שביצעו.

...

אני מקבל את טענת הנתבע שהוא סבל רבות מהתובעים.

תוצאה הנתבע ישלם לתובעים פיצויים בסך 15,000 ₪.

כמו כן הנתבע ישלם לתובעים שיפוי בגין מחצית מאגרת בית המשפט בה נשאו (משוערך להיום), הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.