מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

התניית מתן היתר בתשלום היטל פיתוח

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום אשדוד נפסק כדקלמן:

כתנאי לקבלת היתר הבנייה נדרשה התובעת על-ידי עריית אשדוד (להלן – "הנתבעת או הערייה") לשלם היטלים שונים, ובכלל זה היטל בגין שטחים צבוריים פתוחים, שהוא נושא המחלוקת בתביעה זו. במועד בו ביקשה התובעת לקבל היתר בנייה, חוק העזר אשדוד (שטחים צבוריים פתוחים), תשס"ט-2009 (להלן – "חוק העזר"), לא כלל את המקרקעין כ"אזור פיתוח", בגינו רשאית הערייה לגבות היטל שצ"פ. היות שכך, יזמה הערייה תיקון לחוק העזר, כך שיגדיר את המקרקעין והשכונה בה הם מצויים (רובע המע"ר דרום) כ"אזור פיתוח", ותיקון זה אושר כדין על-ידי מועצת העיר אשדוד, טרם שניתן לתובעת היתר הבנייה.
מן האמור עולה, כי העובדה ולפיה, הערייה היתנתה את מתן ההיתר בתשלום היטל השצ"פ, אין משמעו שהתובעת פעלה בעיניין זה תחת אילוץ וכפייה, אלא שהתובעת בחרה לקדם את האינטרסים הכלכליים שלה ולבנות את הפרוייקט, מבלי להדרש באותה עת להתדיינות בסוגיית ההיטלים.
...
אינני מקבל טענה זו, והתובעת לא הציגה כל אסמכתא שתבסס טענה זו. להשקפתי, ככל שעיריית אשדוד היתה מסרבת לייתן בידי התובעת היתר בנייה, קודם כניסתו לתוקף של חוק העזר, היתה זו החלטה סבירה ולגיטימית, ואף מתחייבת בנסיבות העניין.
סוף דבר התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 75,000 ₪.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

עוד יובהר כי היטלי הפיתוח הנם "חובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס (...) והנובעים מהוראות הפקודה" כלשון סעיף 324(א) לחוק – ומשכך הערייה סבורה כי היא רשאית להתנות את מתן האישור לטאבו בתשלומם.
...
המסקנה המתבקשת היא שהסדר הפשרה אינו חל על היטל ההשבחה.
סוף דבר אם תישמע דעתי נקבל את הערעור בחלקו, במובן זה שנקבע כי בנסיבות המקרה אין לחייב את המערער בתשלום היטלי הפיתוח, ונורה לעירייה להנפיק למערער אישור לטאבו כאמור בסעיף 324(א) לפקודת העיריות.
הצטרפותי למסקנה שלפיה אין לחייב את המערער בהיטלי פיתוח, מבוססת על נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ועל פרשנות ההסדר בין הצדדים, כפי שפירטה היטב חברתי.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

פתח דבר עתירה זו עניינה בהליכי גבייה שנוקטות עריית ראשון לציון (להלן: הערייה") ותאגיד המים מניב ראשון לציון בע"מ (להלן: "מניב", וביחד – "המשיבות") כנגד ארזים השקעות בע"מ (להלן: "העותרת") בגין דרישת תשלום היטלי פיתוח ודמי הקמה משנת 2017 ובהתייחס לנכס ברחוב אליהו איתן 20 בראשון לציון, שהיה בבעלות העותרת ונמכר לע. טופ הנדסה בע"מ וחי ארזים אחזקות בע"מ (להלן: "המשיבות הפורמאליות"), המחזיקות בנכס החל משנת 2012.
לא שוכנעתי כי הערייה פעלה בחוסר סבירות עת היתנתה את מתן התעודה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות בהעמדת ערבות בגובה ההפרש שבין השומה המקורית והשומה המכרעת, וזאת גם אם העותרת שילמה אותה עת את היטל ההשבחה בהתאם לסכום שנקבע במסגרת השמאות המכריעה וכל עוד אין מדובר בשומה חלוטה וסופית.
השאלה העומדת להכרעה היא האם ניתן לומר כי הערייה פעלה בחוסר סבירות עת היתנתה את מסירת האישור לטאבו בתשלום ערובה, ונוכח ההלכה שנהגה באותה תקופה, ולמצער בשל כך שטרם נקבעה הלכה ברורה בעיניין זה, סבורני כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה.
...
בנסיבות אלה, נוכח פניותיה של העותרת לעירייה לביטול החוב, ונוכח ההליכים המשפטיים הנ"ל והתנהלות העותרת בקשר אליהם, סבורני כי הגישה המוצגת על ידי המשיבות ולפיה מצאו לנכון להמתין עד למתן פסק הדין בעתירה בטרם יפעילו כלפי העותרת הליכי גביה היא גישה סבירה בהחלט, ובוודאי שאין לומר כי יש בכך משום שיהוי מצדן.
אשר לחוב דמי ההקמה למניב, סבורני כי הצדק עם המשיבות הטוענות כי אין לבית המשפט המנהלי סמכות לדון בעתירה מנהלית כנגד תאגיד מים עירוני, שכן אין מדובר בגופים המנויים בתוספת הראשונה שבחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000.
סוף דבר – העתירה נדחית.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

לפניי בקשה למתן סעד זמני, עד להכרעה בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופט ש' בורנשטין), בעת"מ 67986-08-21 מיום 08.08.2022; במסגרתו נדחתה עתירת המערערת שעניינה בהליכי גבייה שנוקטות נגדה משיבות 2-1, עריית ראשון לציון ותאגיד המים מניב ראשון לציון בע"מ (להלן בהתאמה: הערייה; מניב; וביחד: המשיבות), בגין דרישת תשלום היטלי פיתוח ודמי הקמה משנת 2017; והכל ביחס לחריגות בנייה שנמצאו בנכס שברחוב אליהו איתן 20 בעיר ראשון לציון, שהיה בבעלות המערערת ונמכר למשיבות 4-3, ע. טופ הנדסה בע"מ וחי ארזים אחזקות בע"מ (הן המשיבות הפורמאליות בהליך קמא; להלן: המשיבות הפורמאליות), המחזיקות בנכס החל משנת 2012.
בתמצית יוער, כי על אף שהנכס נמכר כאמור, בשים לב לדרישות התשלום האמורות – הערייה היתנתה את מתן התעודה הנדרשת לשם העברת נכס, בהתאם לסעיף 324(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], במתן ערובה בגובה הפרישי השומות שנערכו בשנת 2014.
שנית, משום שאין למערערת להלין, אלא על עצמה, על כך שלא הגישה עתירה נגד החלטת הערייה ככל שאכן שסברה היא פעלה שלא כדין, עת היתנתה את מתן האישור בהעמדת ערובה.
...
בהקשר אחרון זה הוטעם, כי הנזק שייגרם למערערת "עולה לאין שיעור על הנזק שיגרם למשיבות אם חלילה לא תתקבל הבקשה דנן. המבקשת הינה חברה ציבורית, הקשורה עם בעלי אגרות החוב שהנפיקה, על פי הסדר שאליו הגיעו, בהסכמים המגבילים את הוצאותיה ואת תקציבה השנתי. השתת חיובים בשיעור של מאות אלפי שקלים על המבקשת וההכבדה על תזרימה, עשויים להביא לחריגה של המבקשת מהתחייבויותיה כלפי מחזיקי אגרות החוב [...]. מנגד, אם תתקבל הבקשה דנן לא יגרם למשיבות כל נזק. אם בסופו של דבר יוכרע שההחלטה לנקוט בהליכים מנהליים נגד המבקשת צריכה להיוותר על כנה, שניתן יהיה [כך במקור – ח' כ'] לממש את העיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק של המבקשת באופן מיידי". בתגובה לבקשה טענו המשיבות כי דינה להידחות.
לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות; וזאת אף מבלי להידרש לשאלת קיומם של עיקולים על אף שזו לא נעלמה מעיני.
אשר על כן, הבקשה נדחית; למען הסר ספק מובהר בזאת כי הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 08.11.2022 – מבוטל.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

הערייה מציינת כי מתן היתר הבניה נעשה ע"י הועדה המקומית לתיכנון ובניה, שהיא אישיות משפטית נפרדת מהעירייה, וכי בכל מקרה גם אם ניתן היה להתנות את מתן ההיתר בתשלום החיובים, אי התניה כאמור – אינה מאיינת את החיובים.
בענין מועד זה, הפנו המשיבות הפורמאליות להגדרה שבסעיף 1 לחוק עזר לראשון לציון (סלילת רחובות), תשנ"ו-1995 (להלן: "חוק העזר") – הקבועת כדלקמן: "סלילת רחוב" – סלילת כביש או מדרכה או רחוב משולב או הרחבתם, לרבות עשיית עבודות אלה: הכנת תכניות לסלילת רחוב ואישורן; מהגדרה זו עולה לכאורה כי סלילת מדרכה וסלילת רחוב, אינן מתרחשות רק כאשר עבודות הסלילה הפיזית מתחילות, אלא כבר בשלבים מוקדמים יותר [וראו בענין זה, באופן דומה, בספרו של עופר שפיר,  אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות (מהדורה שלישית, 2016), כרך א', עמ' 284].
...
מכל הטעמים שפורטו לעיל – מצאתי כי דין העתירה להידחות.
סוף דבר העתירה נדחית.
איני מוצא לחייב את העותרת בהוצאות המשיבות הפורמליות, שכן אני סבור כי אף המשיבות הפורמליות בדומה לעותרת, בחרו להתנהל בדרך שיש בה מן העמימות והעדר ההכרעה בשאלת חלוקת החבויות, ובנסיבות אלה איני מוצא לפסוק הוצאות לטובתן.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו