נדבך נוסף שבקש הסניגור לזקוף לזכותו של המערער הוא היתנהלות החוקרים בתיק החל בצוי החיפוש החלקיים (שלא כללו חפוש בטלפונים של הקטינים), עובר לאיומי השוטרים כלפי הקטינים, וכלה בתקופת מעצר הבית בה היה נתון המערער.
כך ציין ביהמ"ש את היתרשמותו מן הקטינים ואף העביר ביקורת על היתנהגותם, כאשר ניתן היה להבין מהדברים, שביהמ"ש אינו רואה פגיעה של ממש בהם לאחר שהסכימו למעשים ואף עודדו אותם ("במקרה דנן היתרון הוא שביהמ"ש התרשם מהמתלוננים ומקובלות עלי הטענות שטען הסנגור לעונש שהמדובר במתלוננים שאמנם היו קטינים, אך לא התבוששו כדי להכנס לאפליקציה שבה מדובר להציג עצמם כבני 18 שנה, ועשו עלי רושם של קטינים בוגרים שידעו מה שהם רוצים ומה הם מבקשים... מקרה זה איננו מהמקרים הקשים שבהם נאשמים מחפשים להם טרף קל, קטינים, לבצע בהם עבירות מין. הקטינים כאן העידו במפורש שעשו את הדברים בהסכמה... אין זה המקרה שראוי להחמיר עם הנאשם להגנת הערכים המוגנים במלוא מובנם והיקפם... באשר לנסיבות ביצוע העבירות, המתלוננים הסכימו למעשים המיניים המתוארים בכתב האישום, אף יזמו אותם ושיתפו פעולה עם הנאשם, הם שהשתמשו באפליקציה שמיועדת לבגירים ושיקרו לגבי גילם בעת רשומם והציגו עצמם כבגירים. יחד עם זאת הדבר איננו גורע מאחריותו הפלילית של הנאשם לברר חשדו באשר לגילם האמתי של המתלוננים"); ואף ציין היתרשמותו מפעולות החקירה שבוצעו בחקירה (בעיקר בהתייחס לחיפוש שנעשה בטלפונים הניידים של הקטינים ובהתייחסות החוקרים אליהם במהלך חקירתם), תוך שקבל את גרסת הסניגור שטען שהיה מדובר בחקירה פוגענית ולעיתים אף שלא על פי החוק והנהלים, תוך שלא היתייחס כלל להכחשת החוקרים טענות אלה ("נקודה נוספת שהבאתי אותה בחשבון בבואי לקבוע עונשים ראויים לנאשם, שאותן פעולות חקירתיות בעייתיות שהתנהלו בתיק כפי שציין אותם הסנגור... ובעניין זה די אם אפנה לעדויות לגבי אי ההסכמה, כך העיד אחד הקטינים, למסור את הקוד הנייד שלו לשוטר, ולא הוסברה לו זכותו לסרב לעשות כן... האיום הבוטה שאני מתבושש אף לצינו שטען אחד הקטינים שאיים עליו השוטר באם לא יפתח את המכשיר הנייד...").
וכן: "בנימוקי בית המשפט להקל עם המערער, הייתה אמירה כי בוצעו פעולות חקירה בעייתיות. עם כל הכבוד, לא היה מקום לקביעה כזו. בית המשפט לא ביקש לשמוע סיכומים בעיניין זה ולא הייתה הכרעה לגבי הראיות ולכן אמירה זו לא היה לה מקום", עמ' 3 לפרוטוקול הדיון).
...
מצאנו ממש גם בטיעוני ב"כ המדינה, לפיהם העונש ההולם ביחס לעבירות שביצע המערער כלפי כל קטין צריך לבטא את ההכרה בפגיעה שחווה כל אחד מהם בגופו ובנפשו.
כן מצאנו כי לא היה כל מקום לסטות לקולא מן המתחמים שנקבעו, שכאמור היו נמוכים לכשעצמם, וזאת לאחר שהתסקירים והערכת המסוכנות עמדו על מסוכנותו של המשיב ועל היעדר הפנמה מצדו של חומרת מעשיו.
סוף דבר
לאור כל האמור, אנו דוחים את ערעור המערער ומקבלים את ערעור המדינה; ומאחר שערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין אנו קובעים, כי במקום עונש המאסר של 8 חודשים שנגזר על המערער בביהמ"ש קמא, יהיה על המערער לרצות עונש מאסר של 24 חודשים.
