התנהגות הצדדים לאחר חתימת חוזה - פרשנות התנהגות לאחר חתימת חוזה

יתר על כן, ישנם מקרים בהם דוקא היתנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם מלמדת על הפרשנות הנכונה להסכם הכתוב ומשם אנו למדים כי היה להסכם נדבך נוסף בעל פה שהצדדים לא טרחו להעלותו על הכתב: "כלל ידוע הוא כי היתנהגות הצדדים להסכם לאחר כריתתו מהוה כלי פרשני רב משמעות, אשר יש בו כדי להעיד על כוונת הצדדים בשעת ההיתקשרות ועל האופן שבו הצדדים עצמם הבינו את החוזה (ע"א 376/76 פקיד השומה ירושלים נ' אריזדה, פ"ד לא(1) 436, 441 (1976); ע"א 439/85 חברת הרשפינקל ובנו בע"מ נ' גולדשטיין, פ"ד מב(1) 286, 292 (1988); בג"ץ 932/91 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מו(2), 430, 438-437 (1992); ע"א 49/06 שניר תעשיות צמר גפן רפואי בע"מ נ' עריית כפר סבא ([פורסם בנבו], 11.6.2008)); אולם, אין בהתנהגות זו כדי לקרוא לתוך ההסכם פירוש החורג ממיתחם הפרשנות הלשוני כאמור. לכל היותר, יכולה היתנהגות מסוג זה להעיד על כך שנכרת בין הצדדים חוזה חדש או ששונה החוזה הקיים – בין בעל-פה, בין בדרך של היתנהגות". (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ, סה(2) 563 (2012)‏‏).

...

בסעיף 8 בהסכם השני הוסכם והובהר מפורשות כי תשלום מלוא סכום ההלוואה והריבית לתובעת באמצעות עו"ד רבינוביץ' "ייחשב כפירעון מלא של ההלוואה ולא יהיו לצדדים, האחד כלפי משנהו, כל תביעה, טענה ו/או דרישה". בסעיף 10 הובהר למניעת ספק כי במידה שהנתבעת תשלם לתובעת באמצעות עו"ד רבינוביץ' "באופן מלא או חלקי" את סכום ההלוואה בצירוף הריבית וכן הוצאות המכירה כולל שכ"ט בהתאמה לעבודה שנעשתה וכפי שיוסכם בין הצדדים, "כי אז יהיה הסכם זה בטל ומבוטל ולא תהיה לצדדים, האחד כלפי משנהו, כל דרישה שהיא". בסעיף 11 בהסכם השני נקצבו 8 חודשים לניסיונות המכר ונקבע כי ככל שלא יצלחו ניסיונות המכר תוך חצי שנה (פער הזמנים נובע מטעות בהסכם אך משמעותו לא באה לידי ביטוי בענייננו), "יחזרו לעמוד בעינם כל תנאי הסכם ההלוואה לרבות לעניין אופן מכירת הבית כאמור בסעיף 9 להסכם ההלוואה, כאשר עו"ד רבינוביץ' ימונה ככונס נכסים...". לטענת הנתבעת לא ניתן היה למכור את הנכס בתקופה האמורה כיוון שהיה באמצע הליכי רישום לפיצולו לשתי יחידות, ולכן הסכימו הצדדים לדחות את הפירעון והמכר בשמונה חודשים.

במצב זה, ולו היה נפסק פיצוי מוסכם, היה מקום לייחס לתובעת אשם תורם לעיכוב זה. סוף דבר עניינו של הליך זה בתביעות הדדיות בין מלווה ולווה לאחר שסכום ההלוואה נפרע עד תומו ועתה פונים הצדדים לסוגיות פריפריאליות ביחסיהם.

תביעת התובעת לפיצוי מוסכם נדחית משעה שנקבע כי במערכת ההסכמים בין הצדדים ויתרה התובעת על פיצוי זה, ומסקנה זו נתמכה הן בהסדר בלשכת ההוצאה לפועל הקובע את השבת יתרת הכספים לנתבעת ללא סייג והן מכח דיני תום הלב השוללים את אפשרותה של התובעת לדרוש כעת פיצוי כאמור.

תביעתה הנגדית של הנתבעת לפיצוי מהתובעת נדחית אף היא.

הממונה ביסס החלטתו על שלושת האדנים שקבע בית הדין לעבודה – לשון ההסכם והצהרות בני הזוג, נסיבות חתימת ההסכם והתנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם.

בנגוד לטענת המערערת, הממונה לא השתית את החלטתו על סעיף 17 לפסק דינו של בית הדין האיזורי (בנגוד להנחיית בית הדין הארצי), אלא דן בנתונים העובדתיים שעמדו בפניו ואלה אינם מנותקים מכלל ההליכים שקדמו להחלטתו, במיוחד כאשר טענות המערערת התמצו בפרשנות ההסכם שנחתם ככזה המהוה חיוב מזונות.

...

התמונה הכוללת העולה מהראיות שהוצגו, שהן אותן ראיות שהיו לפני הממונה, מובילה למסקנה זהה, לפיה ההסכם עליו המערערת מסתמכת אינו הסכם מזונות ומשום כך אינה זכאית לגמלת שארים מהמשיבה, על יסוד הוראת סעיף 38(א) לחוק הגמלאות.

מעבר לכך יש להדגיש, כי מקום בו מדובר בכספי הקופה הציבורית, גם אם לטעמנו הממונה פעל מנקודת מוצא שגויה, אין זה סביר שהמערערת תוכר כזכאית לגמלה רק על יסוד פגם בשיקול הדעת של הרשות המנהלית.

לאור כל המפורט לעיל, לא מצאנו שנפלה טעות בהחלטת הממונה, ודין הערעור להידחות.

בכל הנוגע לסוגיית מניעת ההגבלות על חנייה ב- 133 חניות מתוך 183 חניות ששכרה רפאל: באשר לחניות בבניין 3 (ביניין בית החולים) נקבע: בחניות סביב ביניין 3 עוסק, בראש ובראשונה, סעיף 2.1 לנספח ג' להסכם, שכל תוכנו הוא כי רפאל שוכרת "73 חניות צמודות למושכר, כמסומן בתשריט המצ"ב נספח א'5". בסעיף עצמו – אין מיגבלה על שימוש בו, כשם שיש בסעיף 2.2 לנספח להסכם, העוסק בשכירת 50 חניות בבניין 6 "שישמש לעובדי השוכרת, הצוות הרפואי ונותני שירותים לשוכרת למטרת השכירות בלבד". אך חרף כל הסבריה המעמיקים של רפאל בבקשה ובעיקר בהשלמת הטיעון באשר לדרך פרשנותו הנאותה של החוזה, הרי שעדיין היא ניצבת מול קושי בדמות סעיף ספציפי בנספח החניה (זה שנשמט מן הבקשה), שעניינו ב"חניה לאורחי השוכרת".

כמו כן, היתנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם מלמדת גם היא כי לא הייתה כוונה להטיל הגבלה על השמוש בחניות אותן שוכר בית החולים מלבד על 50 חניות בבניין 6.

...

נטען בבקשה כי מתקיימים התנאים להיעתר לבקשה.

בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה אין חיוניות בצו על מנת להקל על רפאל.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת עתידים מהנימוקים כדלקמן: ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראה: רע"א 215/22 פלינטשטיין נ' לוין, סעיף 9 להחלטת כב' הש' ע' גרוסקופף (7.2.22).

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו שעה שנחתם הסכם שכירות חדש, הוא ההסכם השני וזאת במהלך שנת 2017, והצדדים בהתנהגות המשיכו באותו מנגנון של השכרת מלגזות באותם תנאים ולא חתמו על הסכם נוסף או אחר לאחר מכן, הרי שבהתנהגותם זו הם האריכו את תוקפו של הסכם השכירות השני, כך שגם ההוראה בהסכם השני שעניינה ויתור על זכות התיחלוף חלה ומתקיימת בעניינינו.

אשר על כן, ולנוכח כל המבואר לעיל, ומשקבעתי כי הצדדים בדרך של היתנהגות האריכו את תקופת ההסכם השני, וקבעתי כי את תנאי ההסכם המוארך יש ללמוד בדרך פרשנית המלמדת על אומד דעת הצדדים על פי היתנהגותם בה הראו כי ההסכם השני עודנו שריר וקיים הרי שאני קובעת כי קיימת תחולה להוראה בהסכם השני שעניינה ויתור השוכר למשכיר על סעיף זכות השבוב, ומשאין לשוכר זכות שבוב, הרי שברי כי אינו יכול להעניק זכות שלא קיימת לו ואשר ויתר עליה מפורשות למבטחתו, היא התובעת.

...

אשר על כן, ולנוכח כל המבואר לעיל, ומשקבעתי כי הצדדים בדרך של התנהגות האריכו את תקופת ההסכם השני, וקבעתי כי את תנאי ההסכם המוארך יש ללמוד בדרך פרשנית המלמדת על אומד דעת הצדדים על פי התנהגותם בה הראו כי ההסכם השני עודנו שריר וקיים הרי שאני קובעת כי קיימת תחולה להוראה בהסכם השני שעניינה ויתור השוכר למשכיר על סעיף זכות השיבוב, ומשאין לשוכר זכות שיבוב, הרי שברי כי אינו יכול להעניק זכות שלא קיימת לו ואשר ויתר עליה מפורשות למבטחתו, היא התובעת.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

ההודעה לצד ג' נדחית, ללא צו להוצאות.

הסכם הפינוי גם אינו קובע במפורש כי על הנתבעת לפעול במהירות ותוך זמן קצר לחתום על חוזה שכירות מול המשכיר, אך ניתן ללמוד על כוונה והסכמה זו מאומד דעת הצדדים, היתנהגות הצדדים לפני ולאחר חתימת ההסכם, וכן מההסכם עצמו (על פרשנות חוזה ואומד דעת הצדדים ר' ע"א 8300/15 רשות הפיתוח נ' לבניין מוצרי מלט בע"מ (פורסם בנבו).

...

הוצאות משפט - לא שוכנעתי, כי התובעת גרמה לסרבול של ההליך.

לאחר שבחנתי את התנהלות הצדדים לפני ואחרי הגשת התביעה כמו גם הקשיים שהנתבעת הערימה על המצאת כתב התביעה לידיה מצאתי לחייב את הנתבעים בנוסף בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪.

התוצאה אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים (עם זאת על התובעת לפעול לגביית החוב תחילה מהנתבעת): 16,000 ₪ + מע"מ – "דמי רצינות" בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.06.21 (3 ימים ממועד הפסקת המו"מ עם המשכיר – הודעה מיום 08.06.21) ועד לתשלום המלא בפועל.