התנגשות הולך רגל במשאית חונה ברשלנות

טענות הצדדים בעירעור לטענת המערער מדובר בסיכון תחבורתי שנוצר עקב חניה מסוכנת, כאשר המערער ניתקל ברמפה של המשאית עקב החניה המסוכנת שלה שהיא זו שיצרה את הסיכון וגרמה לנזק אשר היתממש בדרך של היתנגשות בין המערער כהולך רגל שיצא מהדלת לבין הרמפה של המשאית וסיכון שנוצר עקב חניה מסוכנת הוא סיכון תחבורתי שנוצר עקב זאת שמשאית פורקת סחורה ועומדת עם רמפה פתוחה בגובה פני אדם כשהרמפה הפונה לכיוון פתח דלת היציאה מהחנות וחוסמת את המעבר יוצרת סיכון תחבורתי, מעצם החניה של המשאית באופן הקרוב לדלת, כשהרמפה שלה פתוחה לכיוון הדלת וחוסמת את היציאה להולכי הרגל.

כל האמור דן כמובן בפן התחבורתי בלבד לגבי אי היותו של הארוע תאונת דרכים ולא בפן הנזיקי לגבי הרשלנות הנטענת לסיכון שנטען שהיה והאחריות הנטענת של המשיבות לתאונה, שתתברר בהליך הנזיקי הממשיך להתקיים בבית משפט השלום, שקבע כאמור בהחלטתו שהסיכון שהיתממש אינו סיכון תחבורתי אלא סיכון רגיל וזאת גם אם המשאית יצרה סיכון משום שחנתה קרוב מדי לחנות (עניין שיתברר ויוכרע גם הוא במסגרת המסלול הנזיקי).

...

דיון לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור.

אני סבור שלאור העובדות והראיות, כפי שהובאו בפני בית משפט קמא ולאור קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא שאין מקום להתערב בהן, לא מדובר בתאונת דרכים ולא הוכח סיכון תחבורתי בחניה אסורה.

לטעמו, הרמפה הוותה מיכשול של ממש להולכי הרגל לאור הבדל הגבהים שנוצר בינה לבין הריצפה והיא הפכה את דרך הכניסה לחנות למסוכנת.

יצוין, כי התובע טען גם להתרשלות נהג המשאית, אולם זה האחרון לא צורף כנתבע בתביעה, והתובע אף הבהיר כי הוא אינו מעונין לעשות זאת (עמ' 2, ש' 9).

לטענתן, לאחר שהמשאית פתחה את הדופן ההידראולית לצורך פריקת סחורה, היתנגש בה התובע ונפל.

רמפה של משאית הפורקת סחורה בסמוך לכניסה לחנות, באופן שמחייב את הקונים המבקשים להיכנס לחנות ללכת סביב המשאית והרמפה, רמפה שאף מצמצמת למעשה את מרווח הכניסה הקיים לחנות, מהוה מיכשול ומציבה סיכון בלתי סביר לבאים בשערי החנות.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, בחלקה, ואפרט.

כעולה מכתב התביעה, רכב הנתבע עצר בכביש בצורה הפוכה, וכאשר רכב התובע התקרב, החל הנתבע לפתוח רמפה, שחרגה לכביש, חסמה את נתיב נסיעתו של התובע וכדי למנוע היתנגשות, סטה התובע שמאלה, לנתיב הנגדי , אולם חלקו הימני של הרכב עדיין נפגע.

עליו לוודא כי זו אכן אינה חורגת לנתיב נסיעה וכי אין הולכי רגל או רכבים, שעלולים להפגע מפתיחת הרמפה.

הנתבע לא עשה כן, הוא לא החנה את המשאית כולה בתוך החניה המותרת, הוא לא וידא כי גם אם המשאית עומדת כולה בתוך החניה, פתיחת הרמפה לא תחרוג אל עבר נתיב הנסיעה ובכך התרשל וגרם לתאונה.

...

אני סבורה כי התנהלות התובע בכך שהגיע לדיון ללא מתורגמן, מה שגרם להתארכות הדיון בחיפוש אחר כזה וכן במתן הבהרות לתובע, כמו גם העובדה כי לא הכין עצמו לטענה המקדמית בנוגע לבעלות ברכב, מה שגרם גם הוא להתארכות הדיון (הכל כעולה מהפרוטוקול) מהווה פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו בניגוד לתקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות.

כתגובת שרשרת גם מותבים אחרים נאלצו להמתין הם לב"כ הצדדים שהתעכבו בגלל התארכות תיק זה. לאור זאת, אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסך של 5,500 ₪ וכן בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,500 ₪ מכיוון שעלתה טענה בדיון לגבי גובה ההוצאות ששולמו בעת ביטול פסק הדין יוזכר כי הנתבע כלל לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין כך שלא היה מקום להתיר לו להיכנס בשערי בית המשפט מטעם זה. הצדדים השכילו להגיע להסכמה בדבר תשלום הוצאות על מנת שיומו של הנתבע יינתן לו. אין דין ההוצאות ששולמו שם כדי להחיל דין דומה לאחר שנשמע התיק והתביעה נדחתה בהעדר יריבות, אולם טוב יעשו הצדדים, לאור ההוצאות שנפסקו בשני המקרים וההכרעה לעניין נזקי התאונה עצמה, כדי להגיע להסכמה כוללת בדבר סילוק סופי של נזקי בעל הרכב .

התובע ישלם את ההוצאות שנפסקו תוך 30 יום מהיום.

למשמע צעקותיו של מופיד בלמה התובעת את רכבה, הנתבע המשיך בנסיעה, לא שם לב לצעקות ופגע בה. יחד עם זאת,מקום ההיתנגשות- גלגל הקידמי של המשאית- אל מול החלק האחורי ימני ברכב התובעת- מלמד כי בעת שרכב התובעת החל לנסוע אחורנית המשאית הייתה כבר מאחורי רכב התובעת, שאחרת הפגיעה לא הייתה בגלגל אלא בחלק הקידמי יותר של המשאית.

כך גם קובעת תקנה 64((ב)(2) לתקנות התעבורה: "נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להכנס לדרך או לחצותה –(1)יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בביטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך; (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש". ובתקנה 71 לתקנות : "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד באופן –

מאחר שלא נטען כי הנתבעת 2 יכולה הייתה לצפות את הנזק ולא לאפשר לנתבע לנהוג במשאית לאור עברו של הנתבע, או מצבו, או היתנהלותו,הרי בעצם הבעלות בלבד אין כדי להצביע על רשלנות והתביעה נגד נתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות.

...

הנתבעים טענו שדין התביעה להידחות שכן בנהיגתו של הנתבע לא נפל כל רבב והתובעת היא זו שנסעה אחורנית ביציאה מחניה, לא נתנה זכות קדימה למשאית שנסעה בכביש ופגעה בצמיג הימני קדמי של המשאית.

מן העדויות והמסמכים (לרבות תמונות הנזק),שוכנעתי כי התובעת לא נתנה דעתה לכביש מאחוריה באופן מספק.

מאחר שלא נטען כי הנתבעת 2 יכולה הייתה לצפות את הנזק ולא לאפשר לנתבע לנהוג במשאית לאור עברו של הנתבע, או מצבו, או התנהלותו,הרי בעצם הבעלות בלבד אין כדי להצביע על רשלנות והתביעה נגד נתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות.

לאור כל האמור אני מחייבת את נתבעים 1 ו- 3 ביחד ולחוד,לשלם לתובעת 30% מנזקיה, קרי סך של 2,165 ₪ ובתוספת הוצאות משפט בסכום כולל של 600 ₪.

נטען כי המערער עובר לתאונה נסע בנתיב האמצעי מתוך שלושת הנתיבים במהירות שאינה סבירה, ולפתע סטה עם רכבו לכיוון ימין, עבר לנתיב הימני, שם התנגש עם חזית רכבו בחלקה האחורי של משאית שחנתה שם. מעוצמת ההתנגשות נדחפה המשאית קדימה, וכאמור, נהרגו שניים מהנוסעים ועשרה נוסעים נחבלו כמפורט בכתב האישום.

פסק הדין השני אליו הפנה ב"כ המערער היה ת"ד (ת"א) 10956/06 מדינת ישראל נ' מזור דליה, באותו מקרה יוחסה לנאשמת עבירה של גרימת מוות ברשלנות, משנטען כי בשעה שנהגה את רכבה עלתה עם רכבה על אי תנועה ופגעה בשני הולכי רגל שעמדו עליו.

ואולם, בית המשפט לא נזקק להכריע בין שתי הגרסאות וביניהן בלבד, אלא שבהתאם לנטען בכתב האישום, די היה בקביעה כי התאונה אירעה כתוצאה מהתרשלות, כאשר בסעיף 6(ב) לכתב האישום נטען, כי התאונה אירעה מאחר שהמערער "נהג את רכבו מבלי לשים לב לדרך ולתנאיה". -למרות שעלה מעדות הבוחן כי ניתן היה להבחין במשאית החונה כ-300 מטרים ממקום חנייתה, כיוון נסיעת המערער, המערער בשום שלב לא הבחין במשאית החונה.

...

באותו מקרה, מצא בית המשפט העליון לזכות את המערער וזאת בהסתמך על העדויות האחרות שהובאו בפני בית המשפט ואשר הובאו לעיל.

כאמור, בית המשפט מצא שלא ליתן אמון בגרסת המערער.

בית המשפט בהכרעת דינו מצא ליתן אמון בעדות ע.ת. 5 (עמ' 64 להכרעת הדין), ואולם, לנוכח טענות ב"כ המערער באשר למהימנותו של ע.ת. 5, ומאחר וע.ת. 3 העלה סברה בעדותו באשר לשאלה האם המערער יצא בכוחות עצמו אם לאו, דעתי היא כי אין לייחס משקל לשאלה כיצד יצא המערער מהרכב, וכן מציעה שלא להסתמך על עדויות ע.ת. 3, ו-5 בעניין זה. -בשל חוסר האמון של בית המשפט בגרסת המערער כי איבד את הכרתו זמן קצר לפני התאונה, ומשלא מצאתי להתערב בקביעה זו-נדחית גרסת ההגנה כי המערער לקה בסינקופה.

______________ י. שפסר-שופט אשר על כן, הערעור נדחה הן לגבי הכרעת הדין והן לגבי גזר הדין.