המערער לא חדל מנסיעתו, אלא ביצע פרסה בסמוך, חזר לאיזור הקטטה ונעצר רק לאחר שהתנגש ברכב שחנה בצד הכביש.
...
בשקלול האמור, בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש של 20 שנות מאסר בפועל; הפעלת 2 חודשי מאסר מותנה במצטבר; 24 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג "פשע", למשך 3 שנים; פסילה לצמיתות מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה; הפעלת עונש פסילה מותנית למשך 4 חודשים בחופף; פיצוי לאלמנת המנוח בסך 258,000 ש"ח, ופיצוי לחדרה בסך 30,000 ש"ח.
טענות הצדדים בערעור
לטענת המערער, בית המשפט המחוזי החמיר בגזירת עונשו יתר על המידה, מאחר שלא התחשב בכך שטרם הרפורמה בעבירות ההמתה, לשיטתו היה מורשע בגין מעשיו בעבירת הריגה, והיה נגזר עליו עונש נמוך משמעותית מזה שנגזר עליו כעת.
כאן המקום להעיר כי אני סבור שמתחם העונש ההולם אשר נקבע – 18 עד 26 שנות מאסר בפועל, הוא רחב יתר על המידה, באופן אשר אינו עולה בקנה אחד עם תכליות הרפורמה בעבירות ההמתה ותכליות הרפורמה בהבניית שיקול הדעת בענישה (תיקון מס' 113 לחוק).
סוף דבר: אין מקום להתערב בעונש אשר בית המשפט המחוזי גזר על המערער, למעט התיקון שעלינו לעשות בעונש פסילת רישיון הנהיגה, בהתחשב באורכה של תקופת המאסר בפועל.
לפיכך, למעט ההתערבות לעיל בתקופת פסילת הרישיון, אני סבור כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי לעשות.