התנגדות לתשלום משכורת לנציג ועד בית

מקום בו מדובר בצנור ביוב משותף של הבניין שניתן היה לאבחן באותו מועד כי הוא זה שנקרע, היה ואכן הוצגו לפניהם חוות דעת שמאי והם אלו שיכלו לסתור אותן – ולא להיתעלם מהן – הרי שגם אם הנזילה וההצפה הייתה בדירתו, היה על ועד הבית לבחון את מקור התקלה כבר אותה עת ולהתנגד אותה עת. כל זאת כאמור לו הייתה מוצגת לפניהם חוות הדעת בשנת 2017.

הצדדים הסכימו כי חברת עמידר, בעלת הדירה, שהבהירה בדיון שהיא משתתפת בהוצאות נציגות הבית, תאתר את הליקויים ורק במידה ולא תצליח לאתר או לתקן, תיתכנס אספת בעלי דירות משאין נציגות ועד בית בבניין ויפתרו את הבעיה מבלי שהמפקחת תצטרך למנות מומחה מטעמה.

הנתבעים טוענים כי שכר הדירה באיזור עומד לכל היותר על סך של 2500 ₪ (בעוד חלקם משכירים בסך של 2100 ₪ לדירה בת 3 חדרים ברחוב רבי שמעון בר יוחאי ברמת הרצל בנתניה).

על כן, אני סבורה כי יש לחייב את הנתבעים 1-3 בעוגמת נפש (משנתבע 4 מתחילת הדרך כן הסכים לשלם כפי שציין התובע בפנייתו למפקחת על המקרקעין וכן שיתף פעולה ונפגש עמו בדירתו, ונתבעת 5 לא חויבה בסופו של יום אצל המפקחת בתשלום עלות תיקון) בסך של 4800 ₪ (הנאמדת מאותו ספק בדבר הפסד של שכירות ודמי ארנונה – מחצית מהתקופה של 3 חודשים מתום חודש מרץ ועד תום חודש יוני 2020) וכן 450 ₪ הוצאות משפט.

...

משכך, אני סבורה כי יש לפצותו בגין אותה המתנה.

על כן, אני סבורה כי יש לחייב את הנתבעים 1-3 בעוגמת נפש (משנתבע 4 מתחילת הדרך כן הסכים לשלם כפי שציין התובע בפנייתו למפקחת על המקרקעין וכן שיתף פעולה ונפגש עמו בדירתו, ונתבעת 5 לא חויבה בסופו של יום אצל המפקחת בתשלום עלות תיקון) בסך של 4800 ₪ (הנאמדת מאותו ספק בדבר הפסד של שכירות ודמי ארנונה – מחצית מהתקופה של 3 חודשים מתום חודש מרץ ועד תום חודש יוני 2020) וכן 450 ₪ הוצאות משפט.

סך הכל ישלמו הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד לתובע סך של 5250 ₪ (1750 ₪ כל אחד).

בתביעתה טענה פריבאי, כי היא שילמה כספים מכיסה לספקים שונים לטובת החזקה וניהול הבניין החל משנת 2015, ולטענתה, על נציגות הבית המשותף להשיב לה כספים אלה.

עוד טען ב"כ המערערים, שלאחר הגשת העירעור דנן, באספה נוספת שהתקיימה ביום 9.5.2021, ניצל הרוב את כוחו, והוחלט להעלות את מיסי הועד מ-5 ₪ למ"ר ל-8 ₪ ל-מ"ר. לדבריו, כימעט כל סכום דמי הועד שהנציגות מתכוונת לגבות, יוזרמו לתשלום שכר טירחה של ב"כ הנציגות ולהחזר הוצאות לפריבאי.

מנגד טען ב"כ פריבאי בדיון בפנינו, שהואיל והסכם הפשרה המעודכן הוא בין פריבאי לבין הנציגות, שהיא אישיות משפטית נפרדת, הרי שלא נדרשה חתימת המערערים על הסכם פשרה זה. לטענת ב"כ פריבאי, בית משפט קמא נתן דעתו לטענותיו של ב"כ המערערים בהודעתו מיום 21.1.2021 ובהחלטתו מאותו תאריך החליט באופן מנומק לדחות את היתנגדות המערערים, ובהמשך ניתן באותו תאריך פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה המעודכן.

...

בתאריך 30.12.2018 הגישה פריבאי בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד כל הנתבעים, ובית משפט קמא נעתר לבקשה זו וניתנה פסיקתה (ביום 31.12.2018) בכפוף למספר תיקונים בפסיקתה שהוגשה.

משכך, דין הערעור להידחות.

סבורים אנו, כי יש חשיבות לכך שהצדדים, שהם בעלי יחידות בבניין מסחרי אחד, ישכילו להסדיר ביניהם את המחלוקות, וישאפו לקיים יחסי שכנות טובה, שיהא בה כדי לשפר גם את רווחתם האישית.

מטעם זה, על אף שהערעור נדחה, איננו עושים צו להוצאות.

למעשה, במשך שבע שנים מאז מינויו, העניק הכונס לבניין ולדיירים שירותי ניהול ותכנון, תוך שימוש בסמכויות שהוענקו לו על ידי בית המשפט וריכז את כל הפעילות המורכבת מול רשויות התיכנון השונות, ניהל מיני מכרזים לנותני שירותים, שכר את שרותיהם, מנהל פנקסי תשלומים ועומד בקשר רציף עם הדיירים ועם הנציגות שסייעה לו בתפקידו.

יש לדחות את הטענה כי התובעים חייבים כספים לועד הבית – הכונס מנהל חשבון נאמנות עבור התובעים ושילם מתוכו כספים לועד הבית לפי דרישת נציגות הדיירים.

בהקשר זה מצאתי לנכון לדחות את היתנגדות נציגות הדיירים לאשר תוספת תשלום שכר טירחה לאדריכל, מאחר ולשיטתה, די בסכום שנפסק שכן האדריכל "לא עשה עבודתו בחלק א' וקיבל תמורה" והצהיר בפני נציגי הערייה "כי יעשה בחינם" (סעיף 1.

...

חמישית, גם עקרונות של עשיית עושר ולא במשפט מחייבים שלא לאפשר לצדדים, שייהנו באופן ישיר מתוצאות הליך הכינוס, פטור מנשיאה בעלויות אותו הליך ואני סבור, כי מדובר באינטרס משותף של כלל בעלי הזכויות במקרקעין ולא ניתן להשלים עם תוצאה לפיה כלל בעלי הזכויות יהנו מפעולת הכונס, מבלי שישאו בשכר הוגן בעדן וממילא, יתר הדיירים לא טענו כי מדובר בפעולות שלא היו הכרחיות (ראה: ה"פ (מחוזי ת"א) 17969-06-09 אפרתי מדפיס הרצליה בע"מ נ' אינבסטלום הולדינגס בע"מ (נבו 9.12.2018); ת.א. (שלום ת"א) 5793-93 אבי גביש כונס נכסים נ' רנטה יבלונסקה (נבו 21.12.2003)).

אולם, אני סבור כי ההליך הנוכחי אינו האכסניה המתאימה לדון בטענות מעין אלו שהועלו על ידי נציגות הדיירים נגד התובעים וטענות אלה שמורות להם.

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: בקשה מס' 50 - ניתנות בזה הוראות בהתאם לסעיפים 23.1; 23.2; 23.3 בתשובת הכונס לתגובה ביחס לבקשה מס' 50.

יתירה מכך: כאמור לעיל, באספה הנ"ל משתתפים, לפי הנטען, נציגי "וועד בית הכנסת" ו"צוות הבניה".

לאחר הדברים האלה מבקש ב"כ הנתבעים לעמת את התובעת עם הדברים שהוצהרו על ידה בסע' 9 לתצהירה, המסומן ברובו בהדגשה במקור, ולפיהם באותה ישיבה מיום 4.11.18 סוכם כי - "הוסכם והוחלט על כל חברי הועד ללא כל מתנגדים כי בית הכנסת החדש אשר יבנה יהא על שמו ולעילוי נשמתו של בני שנרצח ויישא את השם: "משכן אורגיל יעקב" ולא יהא מאן דהוא נוסף אשר תעמוד לו הזכות לשינוי שם בית הכנסת, וגם אם היה זה תורם ו/או תרומה גדולה לביהכנ'.

זרד מדגיש כי הדברים נעשו לאחר שהמגרש שהוקצה כבר נילקח ע"י הערייה, ולפנים משורת הדין, כאשר העמותה והחברים החליטו בכל זאת ללכת לקראת התובע וליתן לו את שם בית הכנסת, אולם הוא דרש גם את שינוי שם העמותה כדלקמן: "הוא בסך הכל רצה את השם, רצית שם נלחמת על זה אין בנייה לא בנינו. אנחנו בתור מחווה של הועד אף אחד לא הכריח אותנו, בתור מחווה אמרנו טוב בוא. אחרי שהיה את כל הפיצוצים וכל הלכלוכים כמו שאומרים בזה אמרו יאללה בשביל מחווה בוא ניתן לו את השם. בלי שישלם ובלי שישפץ ובלי שישקיע כסף. התקשרנו לא הוא רוצה את העמותה, את העמותה לא הסכמנו." (עמ' 72, ש' 7-12).

ואכן, כשלעצמי שקלתי הטלת הוצאות משפט ריאליות על התובעים, אולם בהיתחשב בנסיבות הטראגיות והמיוחדות של המקרה דנן ולפנים משורת הדין, אני מורה לתובעים לשאת בשכר טירחת עו"ד של ב"כ הנתבעים בסך של 25,000 ₪ בלבד, וכן בהוצאות שנגרמו לנתבעים עצמם בסך של 1,000 ₪ עבור כל אחד מששת הנתבעים הפרטיים, הנתבעים 2-7, ובסה"כ סך של 6,000 ₪, וכן בהוצאות שנגרמו לנתבע 1, אסרף, בסך של 2,500 ש"ח. סכומים אלו ישולמו לנתבעים באמצעות ב"כ ע"י התובעים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה.

...

בית הכנסת לא נבנה בסופו של דבר והצדדים לא התקשרו בכל התקשרות חוזית.

בנסיבות העניין, ונוכח ניהול הליך מורכב, ארוך ומייגע ולא מוצדק, הכולל תצהירים רבים, נתבעים רבים, 18 עדים, 5 דיונים, תיקון כתב תביעה (שהתובעים שילמו הוצאות משפט בגין הגשתו), סירוב לכל הסדר, השמצת הנתבעים, ובמיוחד השמצתו של אסרף, בטענות חריפות במיוחד, שמעולם לא הוכחו ושהתובע הודה כי נובעות מסברות שלו ולא מידיעה ברורה, וכן שרבוב נתבעים שאינם רלוונטיים, הרי שאין מנוס מלחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ריאליות.

ואכן, כשלעצמי שקלתי הטלת הוצאות משפט ריאליות על התובעים, אולם בהתחשב בנסיבות הטרגיות והמיוחדות של המקרה דנן ולפנים משורת הדין, אני מורה לתובעים לשאת בשכר טרחת עו"ד של ב"כ הנתבעים בסך של 25,000 ₪ בלבד, וכן בהוצאות שנגרמו לנתבעים עצמם בסך של 1,000 ₪ עבור כל אחד מששת הנתבעים הפרטיים, הנתבעים 2-7, ובסה"כ סך של 6,000 ₪, וכן בהוצאות שנגרמו לנתבע 1, אסרף, בסך של 2,500 ש"ח. סכומים אלו ישולמו לנתבעים באמצעות ב"כ ע"י התובעים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה.

בית משפט השלום בפתח תקווה 28 יולי 2023 ת"א 3026-03-21 בר אור ואח' נ' נציגות הבית המשותף שברחוב הרב קוק 5 נתניה ואח' בפני כב' השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע תובעים 1. עו"ד אברהם בר אור 2. עו"ד דוד איזקסון נתבעים 1. נציגות הבית המשותף שברחוב הרב קוק 5 נתניה 2. ג'ראר לורק פסק דין

הסכם שכר הטירחה שנחתם בין הנציגות לבין עו"ד בר אור קבע כי עו"ד בר אור יפעל לייצג את הנציגות בעיניין הגשת היתנגדות לבקשה להיתר, ובתמורה (מלבד התמורה הכספית ששולמה ללא קשר לתוצאה) יקבל 20% בתוספת מע"מ מכל סכום או פיצוי אחר שתקבל הנציגות בפועל כתוצאה מהליך זה. אולם, בפועל הנציגות לא קיבלה סכום כספי או פיצוי כתוצאה מהליך זה. לשיטת התובעים, יש לגזור את שכר טירחתם בגין שני רכיבים: 20% בתוספת מע"מ משווי היחידה שפונתה על ידי הקבלן המוערכת כל ידם בסך 1,200,000 ₪, ו- 20% בתוספת מע"מ משווי הליקויים שפורטו בחוו"ד בשווי 221,000 ₪.

...

נטען כי הנתבעים הפיקו רווח ו/או הטבת נזקים בסך המוערך על ידם לצורכי אגרה ב-1,421,000 ₪: בהתאם לסיכום עם ב"כ הקבלן, קיבלו הנתבעים דירת 3 חדרים אשר שוויה מוערך, על הצד הנמוך, בסך של כ- 1,200,000 ₪.

לפיכך אני קובעת כי הסכם שכ"ט אינו נהיר, לא התקבלה לגביו הסכמה מודעת של הדיירים ושכ"ט שנגזר באחוזים אינו ניתן לחישוב לפי הנתונים שבפני בית המשפט.

לאחר ששקלתי את היקף העבודה שהושקעה, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו ע"י התובעים, ופרק הזמן של כשלושה חודשים בו בוצעה העבודה, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים סך של 30,000 ₪ + מע"מ. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.