מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

התנגדות לתוספת אחוזי בנייה בגין מעליות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מן ההחלטה עולה: אחד, התקבלה היתנגדות "להקלה לקו ביניין צידי דרומי לבריכה 1.00 מ' במקום 4 מ'.", לאחר שהקונים הודיעו לועדה המקומית כי הם מוותרים על שינוי הבריכה; שתיים, התקבלה היתנגדות "להקלה בקוי ביניין לחדר מכונות לבריכה"; שלוש, "אושרה תוספת של עד 5% באחוזי הבנייה בגין מעלית והגדלת המרתף וחלל הגג בהתאם, ככל הנידרש". הועדה קבעה בין התנאים לאישור הבקשה: "11. הגישה למרתף תהיה רק מתוך חלל הבית. יש לבטל את דלתות הכניסה למרתף ולאיטום בקיר בטון בעובי 20 ס"מ.
...
גם בת"א (שלום – ת"א-יפו) 13538-03-18 עו"ד סגל נ' הוכמן (10.12.2019) עולה שבית המשפט מצא שהמוכר, שהוא קבלן במקצועו, ידע בפועל על החריגה ("התקשיתי עד מאוד לקבל כמהימנה את עדותו כי לא ידע בפועל...", סעיף 7 לפסק הדין).
סוף דבר התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעים את חלקם בשכר טרחת מומחה בית המשפט וכן 20,000 ₪ הוצאות ובנוסף 100,000 ₪ שכר טרחת עורך דין (כולל מע"מ).

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

-תוספת של עד 5% באחוזי הבניה בגין מעלית והגדלת המרתף וחלל הגג בהתאם, ככל שנתבקשו -הקלה של עד 10% קו ביניין צדדי צפוני – 3.60 מ' במקום 4.00 מ' -הקלה לקו ביניין אחורי מזרחי לבריכה – 1.75 מ' במקום 4.00 מ' -הקלה לקו ביניין אחורי מזרחי לחדר מכונות לבריכה – 2.09 מ' במקום 4.00 מ' -הקלה לשינוי גובה חלל מרתף מ- 2.20 מ' ל- 3.40 מ' לצורך העברת מערכות טכניות" בחודש נובמבר 2017 פורסמה הבקשה להקלות (נספח 1 לתגובת הועדה המקומית והעירייה – אישורי פירסום בעיתונות, תליית מודעות ומשלוח הודעות לבעלי נכסים ומחזיקים בנכסים גובלים).
ראשית, לאחרונה פסק בית המשפט העליון כי אין לועדה המקומית סמכות לידון בהתנגדות לבקשה למתן היתר תואם תכנית של מי שאינו בעל זכות בקרקע, ואין די בכך שהמיתנגד הוא בעל עניין (עע"מ 1461/20 אנטרים אינווסטמנטס (ישראל) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים (4.5.2021) (להלן: "ענין אנטרים")).
...
למען הסר ספק, אין בידי לקבל את טענת העותרת כי "על פי לשון ההחלטה העקרונית... ככל שהעותרת היתה מקבלת הודעה ומתנגדת לבקשה להקמת החניה בסמוך לקו מגרש אזי למשיבות 1-2 לא היה כל שיקול דעת לדחות התנגדותה ולא יכלו לאשר חניה במרווחים". אין מקום לטענה השוללת את סמכותה של הוועדה המקומית ומעניקה להתנגדות "זכות וטו", והדברים נכונים בוודאי מקום בו אין מחלוקת כי מותרת הקמת מבנה חניה על פי התוכנית התקפה.
לסיכום, ענייננו בסכסוך שכנים בנוגע לבקשה להיתר תואם תוכנית.
אלא ששוב מדובר בטענה הנוגעת לטיב התכנון – אין לי אלא לחזור על האמור לעיל הן לעניין זכות העותרת להביע עמדתה והן לכך שמדובר בהחלטה תכנונית מובהקת שלא מצאתי מקום להתערב בה. סוף דבר העתירה נדחית.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

4.2 גגות חדשים שייוצרו כתוצאה מבצוע בניה על חלק הגג הצמוד לתת חלקה 279/8 יהיו בגדר רכוש משותף ואחוזי בניה על הגג החדש יוקצו לכל אחד מבעלי הזכויות בבית על פי חלקו ברכוש המשותף.
המשיבים היתנגדו לבנייה האמורה.
מנגד, המשיבים חוזרים על טענותיהם שהועלו בבית המשפט המחוזי וסבורים כי על המערערים לקבל את הסכמת כל בעלי הזכויות בבניין לצורך בניית יחידות דיור נוספות או בנייה ברכוש המשותף שלא על דרך של הרחבת הדירה הקיימת.
זאת, בכפוף לשמירה על הרכוש המשותף לכלל דיירי הבניין (ובכלל זה פיר המעלית), לקבלת אישורים מתאימים לבנייה מן הרשויות המוסמכות, ולקבלת אישור של כלל בעלי הזכויות במידה ויידרשו תוספות בנייה שאינן על שטח הגג.
...
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין הערעור להתקבל.
בסופו של דבר, עסקינן במחלוקת פרשנית על הוראות התקנון.
מטעם זה, אף מצאנו לנכון להימנע מפסיקת הוצאות במקרה זה. סוף דבר: הערעור מתקבל, במובן זה שניתן סעד הצהרתי לפיו המערערים, שהם בעלי הזכויות בדירת הגג, רשאים בהתאם להוראות התקנון לבנות על גג הבניין, בשטח המוצמד לדירתם.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

העותר יזם תכנית למגרש, במסגרתה ביקש בין היתר שינויים בקוו ביניין על מנת לאפשר מבנה מסחרי חד קומתי (במקום הדו-קומתי בתוכנית המקורית), תוספת אחוזי בנייה ואישור פיתרון חנייה מחוץ לגבולות המיגרש (תוכנית הר/מק/2099) (להלן: "תוכנית 2099" או "התוכנית הראשונה").
לאחר דיון בהתנגדויות, ביום 10.4.2005 החליטה הועדה המקומית לתת תוקף לעיקרי התוכנית – הגדלת התכסית כך שהמבנה המסחרי יהיה בקומה אחת, הגדלת אחוזי הבנייה ואישור פיתרון חניה מחוץ למגרש; בכפוף לתיקונים כגון קבלת היתנגדות המתייחסת לקו הבניין הדרומי, בין היתר לעניין פיתרונות חניה נקבע כי "הועדה השתכנעה שיש בסביבה הצע מספק של מקומות חניה ציבורית" (העתק ההחלטה צורף למכתב ב"כ העותר, נספח ד' לעתירה).
על פי טענות העותר, הסיבות שבהיתר הקודם ניתן היה לבנות 244 מ"ר שטח עקרי ועל פי התוכנית החדשה רק 205 מ"ר, הן כדלקמן: (א) חדר ומדרגות ומעלית למרתף החניה בגודל 17.5 מ"ר – שלא נדרשו בהיתר הקודם כיוון שבתוכנית הראשונה אושרה חניה מחוץ למגרש; (ב) חדרי אשפה ומחזור – כולל פח כתום ופח כחול, כלוב קרטונים ודחסנית – 18.7 מ"ר וכן חדר אשפה רגיל בשטח של 12.2 מ"ר. זאת לעומת ההיתר הקודם בו נידרש חדר אשפה בשטח של 13.7 מ"ר בלבד; (ג) מיקום נישת מים בשטח 3 מ"ר בתכסית המבנה מדרום.
...
אין בידי לקבל את טענות העותר.
טענות סף המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי צירוף הרשויות הנוגעות בדבר: עיריית הרצליה וועדת תכנון ובנייה הרצליה, וכן מחמת אי צירוף מגישת התכנית לעתירה, חברת ש. בן טובים נכסים בע״מ. לא מצאתי שיש בטענה זו כדי להביא לסילוק על הסף.
סוף דבר העתירה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

עלה מהחקירה כי אף שדובר באותו הקף בניה, גם בעת הגשת התביעה הראשונה (זו נדונה בפני כב' השופט יעקובי) - היתנגדותם אז נגעה לתוספת יחידת דיור ולטענה כי המעלית והמדרגות חרגו באותה עת במעט לשטח המשותף.
לטענתו - אין בנוסח השונה ללמד כי הוא אינו יכול לקבוע מעלית, הנדרשת לצורך הבניה העיקרית שהנה בגג.
הודגש במיוחד כי סעיף 30 להסכם קבע לא רק זכות לבצע הרחבה דומה בגג אלא הבהיר כי בעלי הדירות העליונות יוכלו - "לנצל את חלל גג הרעפים כולל הגבהתו בצורה שתאפשר ניצול מלוא אחוזי הבנייה כולל ההקלה וזכויות עתידיות יחסיות שיהיו". לא הוכח כי הנתבעים חורגים מזכותם זו. ממילא לא רק מכוח הסכמה שלא להיתנגד לבניה, אלא גם לגוף המחלוקת - המסקנה הסופית הנה כי הבינוי המבוקש עומד בגדר ההסכם והגיעה העת כי גם הדירה האחרונה אשר לא זכתה להרחבה זה כארבעה עשורים, תזכה לכך כעת.
...
הודגש במיוחד כי סעיף 30 להסכם קבע לא רק זכות לבצע הרחבה דומה בגג אלא הבהיר כי בעלי הדירות העליונות יוכלו - "לנצל את חלל גג הרעפים כולל הגבהתו בצורה שתאפשר ניצול מלוא אחוזי הבנייה כולל ההקלה וזכויות עתידיות יחסיות שיהיו". לא הוכח כי הנתבעים חורגים מזכותם זו. ממילא לא רק מכוח הסכמה שלא להתנגד לבניה, אלא גם לגוף המחלוקת - המסקנה הסופית הינה כי הבינוי המבוקש עומד בגדר ההסכם והגיעה העת כי גם הדירה האחרונה אשר לא זכתה להרחבה זה כארבעה עשורים, תזכה לכך כעת.
בהמשך לכל האמור התביעה אפוא נדחית.
התובעים ישלמו בגין שכ"ט ב"כ הנתבעים סך של 30,000 ₪ וכן החזר עלות חוות הדעת השמאית על בסיס קבלה שתוצג ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו