התנגדות לתוכנית להרחבת בית הקברות העירוני

להלן עקרי ההתנגדויות שהוגשו והמלצת החוקרת בקשר לאותן התנגדויות: טענת העותר 8 לפיה מבוקש להרחיב את גבולות התכנית, לכלול את כל חלקה 12 מדרום לכביש 762 ולהקים מיתחם מגורים לתושבי אבטין במיקום זה. המלצת החוקרת: לדחות את ההיתנגדות החוקרת ציינה כי הטענה למצוקת דיור באבטין אינה מתייחסת לשינויים שנערכו ופורסמו לפי סעיף 106ב' לחוק התיכנון והבניה.

די בהקשר זה להפנות לעע"מ 6626/18 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' הותמ"ל (17/12/19) (להלן: "פסק דין תעשיות אבן וסיד"), שם נדונו טענות העותרת בדבר אי הכללת חלקותיה בטבלאות איחוד וחלוקה של תמ"ל שפרעם, ונקבע כי שטח בייעוד צבורי דוגמאת בית עלמין ו/או מסדרון אקולוגי הנידרש ברמה עירונית/אזורית וארצית, ואינו מקיים קשר תיכנוני מובהק ובלעדי עם מיתחם האיחוד וחלוקה של התכנית הרלוואנטית, אין הצדקה להכניסו לטבלאות ההקצאה והאיזון.

...

בנסיבות המקרה, סבורני כי אין בסיס לטענת אפרת כי התכנית נוגדת את הוראת סעיף 6.1.2 לתמ"א 35.

לאור האמור, ומבלי להיכנס ליתר טענות העותר בכל הנוגע להסדרת תוואי הנחל והרצועה בצידיו, סבורני כי דין טענות העותר לעניין אי הכללת מקרקעיו בתחום האיחוד והחלוקה של התכנית להידחות.

מדובר אם כן בהחלטה תכנונית מקצועית, שהעותר לא ידע להצביע על פגמים שנפלו בה, ולכן ומשכלל אין בית המשפט שם עצמו במקום הרשות המקצועית, דינה של טענת העותר בעניין זה להידחות.

סוף דבר סיכומו של דבר – העתירה נדחית.

כך, בהתאם לתכנית, ניתן להוציא היתרי בניה בהקף של מעל 50 אלף מ"ר לאחר אישור תכנית להסדרת צומת ניר אליהו או הרחבת צומת בית העלמין לשני מסלולים.

מטרת התכנית הוגדרה בסעיף 9 לתקנון והיא כוללת בין היתר: "שינוי ייעוד מאיזור חקלאי ומאזור המיועד למזבלה עירונית לאיזור המיועד לתעשייה, לאחסנה, למסוף תחבורה, למסחר, לחניון אוטובוסים, לשצ"פ, למיתקן לטפול באשפה ולדרכים". לאור מטרה זו ניתן להניח כי אחת מתכליות התכנית היא שיפור דרכי הגישה למיתחם והתאמתן לייעוד החדש – תעשיה, מסחר ותחבורה (מסוף אוטובוסים).

בנסיבות אלה, כך טענו העותרים במסגרת ההיתנגדות, "הסדרת מחדלי הרשויות אשר לא פעלו לפתיחת הצומת בהתאם להוראות התכנית, אינה יכולה להוביל לשינוי השלביות בפתיחת הצומת על גבם, על סיכונים ועל חשבונם של בעלי הנכסים באיזור התעשייה החדש" החלטת הועדה המחוזית בבקשה לשינוי סעיף השלביות לא הובאה לידיעת בית המשפט עד למועד כתיבת שורות אלה.

...

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר – העתירה נדחית.

חרף תוצאה העתירה, בהתחשב בחריגה מהוראת השלביות ובהתחשב באי-נקיטת צעדים מעשיים מצד המשיבות להקמת הצמתים נשוא התכנית אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

גבולות התכנית הן: בדרום - בית העלמין של נתניה; במערב - שכונת קריית השרון וקריית רבין; במזרח - באיזור נופש מטרופוליני (אנ"מ) "אילנות". תכניות המתאר המחוזיות אשר חלות על שטחים אלה הן תמ"מ 3/21 וכן תמ"מ 36/3/21 אשר חלה על אנ"מ אילנות.

במסגרת זו, קבעה הועדה המחוזית בזו הלשון: "...חלקה הצפוני של התכנית חורג משטחי הפיתוח בתמ"מ 21/3, יחד עם זאת מדובר בשטח מצומצם הכלוא ממערב לדרך עורקית מספר 1 ולכן ניתן לראות בשטח זה חלק משטחי הפיתוח וזאת כסטייה מקנ"מ ולפיכך, כתואם לתכנית מתאר מחוזית... לפיכך מחליטה הועדה להפקיד את התכנית בתנאים הבאים...". לאחר החלטת ההפקדה (אליה אתייחס בהמשך בהרחבה) פורסמה התכנית להתנגדויות.

באשר למסוף התחבורה הציבורית, נקבע בזו הלשון: "הוועדה רואה בשטח מיתחם התחבורה כתואם לתמ"מ/21/3 באופן שהשטח מהוה סטיה מקנ"מ ובכפוף לכך קובעת כי השטח יתוכנן ממערב לדרך מספר 1 כן יקבעו בו זכויות בניה בהקף של 500 מ"ר שטח עיקרי לצרכי תפעול המסוף ולטובת הנהגים (שירותים, חדרי מנוחה, משרדים וכיוצ"ב). יתוכנן מיגון אקוסטי בין המסוף לבתי המגורים שממערב". כאמור, לתכנית לאחר הפקדתה הוגשו מספר רב של התנגדויות והן נדונו ביום 12.01.2020 לפני ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית.

כפי שנקבע בסעיף 3.14.1 לתקנון תכנית המתאר הכוללנית לעיר נתניה, תא שטח 290 מיועד לשמש בייעוד "מתקנים הנדסיים ולוגיסטיים עבור תשתיות עירוניות, חניוני קצה, איסוף אשפה, תשתיות חשמל וכיו"ב. בתא שטח זה יוקצה שטח לחניון רכב כבד עבור לא פחות מ – 80 חניות ובשטח של כ – 15 דונם". זה המקום לציין כי בנוסח המופקד של סעיף 3.14.1 לתקנון התכנית הכוללנית נרשם כי "חריגה של תא שטח זה מתחום השטח לפיתוח בתמ"מ 3/21 ייחשב כסטייה מקנ"מ." עם זאת, במסגרת התקנון שהופקד להתנגדויות בחודש יולי 2021 הושמטה שורה זו. נראה כי מבחינת מיקומו של תא שטח 290, נגישותו וקרבתו לתחנת משנה של חברת חשמל הוא עדיף על תא שטח 716 שנקבע בתכנית הבננה.

...

אני מורה לוועדה המחוזית לדון מחדש בעניין מסוף התחבורה הציבורית (ובכל עניין נוסף שכרוך בכך לפי שיקול דעתה) על יסוד החומר שכבר מצוי לפניה.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בהיקף ההליכים אני מחייב את הוועדה המחוזית בשכ"ט ב"כ הצדדים כדלקמן (אינני מחייב את רמ"י בהוצאות מאחר שההחלטות התכנוניות נשוא פסק הדין אינן בתחום אחריותו): באשר לעותרים מקבוצת מוזס – בהתחשב בכך שטענתם בעניין זכותם להיכלל בתחום התכנית לא הייתה בעלת משקל של ממש בתוצאת ההליך, אך גם בהתחשב ביתר הטעמים שהעלו בעתירתם, אני קובע כי הוועדה המחוזית תישא בשכ"ט בא כוחם על הצד הנמוך בסך 5,000 ₪.

באשר לעותרים מקבוצת תשובה – בהתחשב בכך שחלק משמעותי מטענותיהם התקבל ובשים לב לכך שמדובר בהתארגנות של תושבים פרטיים שנועדה להגן על אינטרסים ציבוריים, אני מחייב את הוועדה המחוזית בשכ"ט ריאלי בגין הייצוג בהליכים שלפניי, אותו אני מעריך בסך 40,000 ₪.

מטרת התכנית היא שינוי ייעוד המקרקעין והסדרת הבינוי והפיתוח של שכונת מגורים חדשה במזרח העיר רחובות, לרבות שטחי תעסוקה, מבני ציבור, מסחר, שטחים פתוחים, בית קברות, מסוף תחבורה ועוד (להלן – השכונה).

כך עלו הדברים מהדו"ח הראשון: "לד. ... בהמשך לקביעה כי רק שטחים הכרחיים לתיפקוד השכונה יכללו בתחום האיחוד והחלוקה, ביצעתי בחינה זהה ביחס לשטחי דרך 423 בגירסת התכנית המופקדת. החלק הדרומי של הדרך במקטעו הצמוד לשכונת המגורים הוכלל בשטח האיחוד וחלוקה. ואולם, הדרך בכללותה אמנם משמשת את השכונה, אך עיקר שימושה הוא לתנועות אזוריות שבעבר עשו שימוש בדרך בגין, אותה התכנית הופכת לרחוב ערוני. אופייה השכונה של דרך 423, המתאפיינת במיעוט צמתים ובמהירות תכן של עד 70 קמ"ש, דרך זו אינה מאפשרת מעבר לתושבים העתידיים בתכנית זו בלבד וככזאת היא אינה מתאימה להלכה המשפטית הקובעת שרק שטחים הקשורים תכנונית באופן מהותי וישיר לשכונת המגורים יכולים להכלל בתחום האיחוד והחלוקה. לכן המלצתי היא להוציא את כל שטח דרך 423 אל מחוץ לתחום האיחוד והחלוקה בתכנית". בעקבות המלצה זו בוצע פירסום נוסף לפי סעיף 106(ב) לחוק התיכנון והבניה והוגשו התנגדויות נוספות.

התכנית אשר שינתה את ייעוד השטח לסלילת דרך אזורית ולהרחבת בית עלמין נכפתה על ידי הותמ"ל על הצדדים ולא נעשתה בהסכמתם.

לכך שלושה טעמים: ראשית, טענה זו של דאקה נגד ההכרזה בדבר הרחבת שטח התכנית לא עלתה במסגרת ההתנגדויות.

...

אינני מקבל טענה זו של גלר.

סיכומו של דבר - האבחנה שבוצעה בין תאי שטח 501-500 לבין חלקת גלר נשענת על נימוקים תכנונים ואינה עולה כדי אפליה.

אינני מקבל טענה זו. ראשית, השולחן העגול הינו דיון פומבי הפתוח לקהל הרחב ולא רק לבעלי זכויות בקרקע.

אם כן, אני דוחה את טענת גלר לפיה התנהלות הותמ"ל בעניין פרסום התכנית למתן תוקף הייתה בלתי סבירה.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר – העתירות נדחות.

מטרת התכנית היא שינוי ייעוד המקרקעין והסדרת הבינוי והפיתוח של שכונת מגורים חדשה במזרח העיר רחובות, לרבות שטחי תעסוקה, מבני ציבור, מסחר, שטחים פתוחים, בית קברות, מסוף תחבורה ועוד (להלן – השכונה).

כך עלו הדברים מהדו"ח הראשון: "לד. ... בהמשך לקביעה כי רק שטחים הכרחיים לתיפקוד השכונה יכללו בתחום האיחוד והחלוקה, ביצעתי בחינה זהה ביחס לשטחי דרך 423 בגירסת התכנית המופקדת. החלק הדרומי של הדרך במקטעו הצמוד לשכונת המגורים הוכלל בשטח האיחוד וחלוקה. ואולם, הדרך בכללותה אמנם משמשת את השכונה, אך עיקר שימושה הוא לתנועות אזוריות שבעבר עשו שימוש בדרך בגין, אותה התכנית הופכת לרחוב ערוני. אופייה השכונה של דרך 423, המתאפיינת במיעוט צמתים ובמהירות תכן של עד 70 קמ"ש, דרך זו אינה מאפשרת מעבר לתושבים העתידיים בתכנית זו בלבד וככזאת היא אינה מתאימה להלכה המשפטית הקובעת שרק שטחים הקשורים תכנונית באופן מהותי וישיר לשכונת המגורים יכולים להכלל בתחום האיחוד והחלוקה. לכן המלצתי היא להוציא את כל שטח דרך 423 אל מחוץ לתחום האיחוד והחלוקה בתכנית". בעקבות המלצה זו בוצע פירסום נוסף לפי סעיף 106(ב) לחוק התיכנון והבניה והוגשו התנגדויות נוספות.

התכנית אשר שינתה את ייעוד השטח לסלילת דרך אזורית ולהרחבת בית עלמין נכפתה על ידי הותמ"ל על הצדדים ולא נעשתה בהסכמתם.

לכך שלושה טעמים: ראשית, טענה זו של דאקה נגד ההכרזה בדבר הרחבת שטח התכנית לא עלתה במסגרת ההתנגדויות.

...

אם כן, אני דוחה את טענת גלר לפיה התנהלות הותמ"ל בעניין פרסום התכנית למתן תוקף הייתה בלתי סבירה.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר – העתירות נדחות.