התנגדות לתוכנית בנייה בשל שכר טרחת עו"ד מופרז

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 35272-01-18 דוד ואח' נ' שיכון ובינוי נדל"ן (השקעות בייזום) בע"מ ואח' לפני כבוד השופט - ס. הנשיא אבי שליו התובעים: 1. גרינברגר דוד 2. ורדה גרינברגר הנתבעות: 1. שיכון ובינוי נדל"ן (השקעות בייזום) בע"מ 2. פרשקובסקי השקעות ובניין בע"מ ב"כ התובעים - עו"ד תומר נתן ועו"ד נועם שלו ב"כ הנתבעות עו"ד שני סדוף – פרל ועו"ד שני שלמה פסק דין

ביום 6.9.16 ניתן על ידי כב' השופטת כרמלה האפט פסק דין במסגרתו חויבו הנתבעות לשלם לתובעים סך של 18,000 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך של 5,500 ₪.

לאור ממצאים חריגים שנמצאו בבדיקת רטיבות שבוצעה על ידי מכון התקנים במקומות שונים במצע החול שמתחת לריצוף (נספח 31 לתצהיר הנתבעות), טענו הנתבעות כי התובעים פעלו בכוונה על מנת להפריז בנזקים והרטיבו חורים שנותרו פתוחים ברצפת הדירה (עוד מההליך הקודם).

וכך, מתצהיר סמנכ"ל שירות הלקוחות של הנתבעות, מר סגאה אשר לא נסתר, עולה כי עם התחלת ביצוע העבודות בהתאם להסדר הדיוני בהליך הקודם, התובעים הערימו קשיים על ביצוען, בין היתר על ידי העלאת דרישות שונות, כגון החלפת האריחים אשר הוזמנו לדירה ודרישות לבצוע עבודות נוספות מעבר לאלה הכלולות בתכנית העבודה אשר הוסכמה על ידי הצדדים.

כמו כן, הפנו לבדיקות קודמות שביצעה חב' אינפרטק (ואשר הנתבעות היתנגדו למינויה בהליך הנוכחי), שמלמדות על קיומה של רטיבות בשיעור כזה או אחר בשנת 2017, אף לאחר השלמת העבודות בהליך הקודם (נספח טו' לתצהירי התובעים, בתיק מוצגים 1).

...

מסמכים רבים נוגעים להתנהלות עורכי הדין במסגרת ההליך הקודם וההליך שבפני והמסקנה המתבקשת מכל אלו שההתנהלות מצד התובעים הייתה טרחנית, מייגעת ומסורבלת.

למרות האמור, אינני משית את הוצאותיהן הרבות של הנתבעות על התובעים, ואולם, ברי כי אין מקום לשיפוי התובעים על הוצאותיהם כפי המפורט בסיכומיהם, לרבות בגין אגרות ושכ"ט עו"ד. סוף דבר בגין הליקויים שאינם ליקויי רטיבות, הנתבעות ישלמו לתובעים סך של 22,900 ₪, וסך של 40,733 ₪ בגין ליקויי הרטיבות (ובסך הכל 63,633 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן חוות דעת המומחה מיום 23.7.19 ועד מועד התשלום בפועל.

התביעה נדחית ביחס ליתר ראשי הנזק.

בית משפט השלום בנתניה ת"א 41409-03-19 ברדה ואח' נ' הלפנד זמיר ואח' ת"א 12766-04-19 הרשקו ואח' נ' אפטרון יזמות בע"מ ואח' מספר בקשה:50 לפני כבוד השופט אלי ברנד תובעים 1. רויטל ברדה 2. שרון ברדה (התובעים 2-1 הם התובעים בת"א 41409-03-19) 3. קלי הרשקו 4. עידן אוחיון 5. אורלי סלע-נחאיסי 6. אילן נחאיסי 7. אירית גויכמן 8. טל (אנטולי) גויכמן (התובעים 8-3 הם התובעים בת"א 12766-04-19) · נ ג ד - נתבעים 1. שרה הלפנד 2. צור הלפנד 3. אפטרון יזמות ובניה בע"מ 4. איתי גורגני בע"מ (המשיבים 4-1 הם הנתבעים בת"א 41409-03-19) 5. איתי גורגני 6. אילה חן 7. ניסים (ניסו) דני (המשיבים 3 ו-7-5 הם הנתבעים בת"א 12766-04-19) ב"כ התובעים 2-1: עו"ד אריק ארביב ב"כ התובעים 8-3: עו"ד אהובה ריבוש ב"כ הנתבעים 1, 2 ו-7: עו"ד ניסו דני ב"כ הנתבעת 3: עו"ד שחר אהרון ב"כ הנתבעים 5-4: עו"ד אלירן קצב ב"כ הנתבעתה 6: עו"ד אבשלום נוימן החלטה

המומחה יחווה דעתו ביחס לליקויים כדלקמן – האם אכן מדובר בליקויים של ממש, לרבות אי התאמה לתוכניות (לרבות תוכניות שינויים ככל שהיו), למיפרט ולכתבי הכמויות, ולא בליקויי בלאי סביר או כאלה הנובעים מן השמוש.

לאחר קבלת שאלות אלה נזעק המומחה מטעם בית המשפט ופנה לבית המשפט בטענה כי בהצעת שכר הטירחה שלו כלל 10 שאלות הבהרה ללא עלות נוספת וכי כמות השאלות שקבל בפועל חורגת מכל מקובל, ודאי משכר הטירחה שנקב בהצעתו, ומטילה עליו עבודה בהקף חריג ביותר.

המומחה יענה על השאלות ברשימה המתוקנת, או אלה מתוכן שייוותרו לאחר ההתנגדויות וההכרעה בהן, כאשר לכל צד ישיב על 10 שאלות – כולל שאלות משנה – ללא עלות נוספת.

בשים לב להכבדה המיותרת שגרמו השאלות שנשלחו לקידום ההליך ולעובדה שבמעטה של שאלות הבהרה הועברו שאלות שאינן כאלה, לצד הכמות המופרזת של השאלות, ישאו התובעים 8-3 והנתבעת 3 – כל צד ששלח שאלות הבהרה בנפרד – בשכ"ט המומחה בגין ההדרשות לעניין זה בסך 1,000 ₪ + מע"מ, התובעים 8-3 ישאו גם בשכ"ט ב"כ הנתבעים 1, 2 ו-7 בסך 750 ₪, ורק לפנים משורת הדין לא חייבתי הפעם בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

...

אך לא מכבר התייחס בית המשפט המחוזי מרכז-לוד אל 14 שאלות הבהרה הכוללות שאלות משנה כאל מספר חריג ובסופו של דבר התיר רק 6 שאלות ללא עלות נוספות וחייב בגין שאלות נוספות מעבר להן בשכ"ט נוסף המשתנה על פי מידת מורכבותן וההשקעה הנדרשת מן המומחה לשם מענה עליהן (ת"א (מחוזי מרכז) 14488-10-18 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (17.2.2020)).

הנובע מן האמור הוא שאני מקבל את עמדתו העקרונית של המומחה כי אין מקום להטיל עליו מענה על כל השאלות שהופנו אליו, שחלקן כלל אינו שאלות הבהרה, וגם לגבי אלה שעונות על קריטריון זה נוכח ריבויין אין מקום להורות לו להשיב עליהן ללא תוספת שכר ראויה, אך סבורני כי הסכום שנקב – 1,000 ₪ + מע"מ לכל שאלה – גבוה מן הסביר.

אשר על כן אני מורה כדלקמן – המומחה לא ישיב על שאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי בעלי הדין.

פסיקת שכר טירחה של 6% משוויים מופרזת, בהיתחשב בכלל נסיבות הענין.

שנית, כעולה מסעיף 3 להחלטה, הפעולות הרבות שבוצעו כללו בין היתר שינוי תכניות וזכויות בניה בקשר למקרקעין, דבר שלא התבצע במקרה שלפניי.

כפי שמצוין בתשובה עצמה, כמחצית מהם מתנגדים לשעור שכר טירחה של 6%, ובחלק ניכר מהתגובות שהוגשו לתיק נאמרו דברים לא קלים ביחס לשעור שכר הטירחה המבוקש.

כך למשל: תגובת עו"ד ורטמן שדרש לסלק את הבקשה על הסף ובכך להביע "סלידה" כלשונו מהקף שכר הטירחה המבוקש; עו"ד יוסף שכינה את הבקשה "שערורייתית" והסכים לפסיקת שכר טירחה של 0.75%; תגובת אקרו ארט שכינתה את השכר המבוקש "מוגזם וקיצוני"; תגובת עו"ד פילו שכינתה את הבקשה "קיצונית וחריגה בתעוזתה ובחוסר רגישותה" וביקשה להעמיד את שכר הטירחה על 0.5%-0.75%, ועוד תגובות בסגנון זה. למעשה, לא עלה בידי לאתר תגובה אחת, שהוגשה לתיק, המסכימה לפסיקת שכר טירחה בשיעור 6% מהתמורה.

...

בית המשפט מצא לפסוק באותו מקרה שכר טרחה בשיעור 4% מהתמורה דהיינו כ-22.6 מליון ₪ לשני כונסי נכסים.

סיכומו של דבר: לאחר שהבאתי בחשבון את כלל נסיבות העניין, לרבות פעולות כונסי הנכסים, היקף האחריות שהוטלה עליהם והתמורה שהושגה, ותוך יישום הפסיקה הנוגעת בדבר כפי שהובאה לעיל, ראיתי לנכון לפסוק את שכר טרחת כונסי הנכסים בשיעור אחוז וחצי (1.5%) מהתמורה, כאשר לשכר הטרחה יתווסף מע"מ על פי דין.

סכום זה מסתכם בסך 5,295,376 ₪ בצירוף מע"מ. סבורני כי מדובר בסכום הולם וראוי בנסיבות העניין.

עניינו של פסק הדין המשלים בבקשת המבקשת לזכות בגמול ובשכר טירחת עו"ד, בהתאם להוראת סעיף 9(ג) לחוק הקובע כי בית המשפט הדוחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל הודעת חדילה כאמור, רשאי "לפסוק גמול למבקש, בהיתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב); לקבוע שכר טירחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23". המבקשת עותרת לפסוק לה גמול בסך 34,488 ₪ בתוספת מע"מ, ולבא-כוחה שכר טירחה בסך 310,392 ₪ בתוספת מע"מ. לטענת המבקשת הודעת החדילה שהוגשה על ידי המשיבה "מהוה הודאה בגביית היתר, למצער לעניין פסיקת גמול ושכ"ט". עוד נטען כי הודעת החדילה הביאה להפסקת הגבייה הבלתי חוקית בעתיד וכן להמנעות המשיבה מגביית חיובי עבר שטרם נגבו.

המשיבה מיתנגדת לפסיקת גמול ושכר טירחה בתיק זה, ועותרת לחיוב המבקשת בהוצאותיה.

המשיבה טוענת עוד כי יישום שיטת האחוזים על הליכים שהסתיימו בחדילה לצורך קביעת הגמול ושכר הטירחה, נידרש להערך "כאחוז מתוך סכום גביית היתר אותו היה להשיב אילו הייתה מתקבלת התובענה", תוך מתן משקל רב לכך שההליך המשפטי המסתיים על פי הודעת חדילה דורש השקעת משאבים פחותה בהשוואה להליך המתנהל עד תום, ובכך יש כדי "להשפיע גם על האחוז אותו יבחר בית המשפט להחיל". לטענת המשיבה הבקשה להעמיד את הסכום על 25% מופרזת.

לטענתה אין בידיה נתונים בנוגע לשנים הרלוואנטיות, וכדי לקבל נתונים על כך על אנשיה "לבחון אלפי בקשות להיתר מן היסוד, לעיין בתכנית הבנייה של התיק, לגזור מתוך סיווג המרפסות המוצעות למקורות ובלתי מקורות את שטחן של מרפסות הזיז המקורות הבלתי מחושבות, את שטחן של אלה לכפול בתעריפים שהיו בתוקף במועד החיוב וכך לקבל את סכום אגרות התעול שחויבו. לאחר מכן, יש לבדוק עם מחלקת הגביה בגזברות הערייה האם אותן אגרות תעול שחייבנו בגין מרפסות זיז מקורות בלתי מחושבות, שולמו בפועל". לטענת המשיבה בלתי סביר להשקיע משאבים כה ניכרים כדי לקבל נתון שישמש "רק לצורך קביעת גמול ושכר טירחה למבקשת ובא כוחה". תחת זאת בדקה המשיבה לטענתה "את כל בקשות ההיתר שבגינן יצא חיוב בהיטלי תעול לתקופת זמן של כשנה מיום 9.7.2019, ומתוכן הפרידה את הבקשות הכוללות חיובים בגין מרפסות זיז מקורות. סכום הגבייה לתקופת זמן של 12 חודשים עמד על סך של כ-242,661 ₪ לשנה, ובהכפלה לתקופה של שנתיים עמד על סך של כ-485,323 ₪". דיון והכרעה בעקבות פעילותה של המבקשת חדלה המשיבה מגביית יתר של אגרה שהיא נהגה לחייב בה את הציבור דרך שיגרה.

...

המשיבה טוענת עוד כי יישום שיטת האחוזים על הליכים שהסתיימו בחדילה לצורך קביעת הגמול ושכר הטרחה, נדרש להיערך "כאחוז מתוך סכום גביית היתר אותו היה להשיב אילו הייתה מתקבלת התובענה", תוך מתן משקל רב לכך שההליך המשפטי המסתיים על פי הודעת חדילה דורש השקעת משאבים פחותה בהשוואה להליך המתנהל עד תום, ובכך יש כדי "להשפיע גם על האחוז אותו יבחר בית המשפט להחיל". לטענת המשיבה הבקשה להעמיד את הסכום על 25% מופרזת.

הסכם שכר הטירחה שנחתם בין הנציגות לבין עו"ד בר אור קבע כי עו"ד בר אור יפעל לייצג את הנציגות בעיניין הגשת היתנגדות לבקשה להיתר, ובתמורה (מלבד התמורה הכספית ששולמה ללא קשר לתוצאה) יקבל 20% בתוספת מע"מ מכל סכום או פיצוי אחר שתקבל הנציגות בפועל כתוצאה מהליך זה. אולם, בפועל הנציגות לא קיבלה סכום כספי או פיצוי כתוצאה מהליך זה. לשיטת התובעים, יש לגזור את שכר טירחתם בגין שני רכיבים: 20% בתוספת מע"מ משווי היחידה שפונתה על ידי הקבלן המוערכת כל ידם בסך 1,200,000 ₪, ו- 20% בתוספת מע"מ משווי הליקויים שפורטו בחוו"ד בשווי 221,000 ₪.

נטען כי לאחר דרישתם של התובעים לשכ"ט מופרז, החליטה הנציגות כי אינה רוצה להמשיך עימם את ההיתקשרות ובחרה להמשיך ולחתום על הסכם מול הקבלן לבדה וללא ייצוג.

דיון עיון בהסכם שכר הטירחה מלמד, כי הסכום תלוי התוצאה מתייחס אך ורק להתנגדות שהוגשה ע"י התובעים לבקשת ההיתר של הקבלן, ולא למכתב שנשלח קודם לכן לקבלן לגבי ליקויי הבניה בבניין.

(התובעים) "ישלחו מיידית מכתב ביטול/הסרת ההיתנגדות שבנידון". משמע, הא בהא תליא, והתמורה של העברת המועדון, חדר האחות וחדר עגלות הנכים לשימוש הדיירים, תנתן כנגד ויתורים והסכמות של הדיירים לתכנית השינויים שמבקש הקבלן – ובכפוף לאישורה.

...

נטען כי הנתבעים הפיקו רווח ו/או הטבת נזקים בסך המוערך על ידם לצורכי אגרה ב-1,421,000 ₪: בהתאם לסיכום עם ב"כ הקבלן, קיבלו הנתבעים דירת 3 חדרים אשר שוויה מוערך, על הצד הנמוך, בסך של כ- 1,200,000 ₪.

לפיכך אני קובעת כי הסכם שכ"ט אינו נהיר, לא התקבלה לגביו הסכמה מודעת של הדיירים ושכ"ט שנגזר באחוזים אינו ניתן לחישוב לפי הנתונים שבפני בית המשפט.

לאחר ששקלתי את היקף העבודה שהושקעה, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו ע"י התובעים, ופרק הזמן של כשלושה חודשים בו בוצעה העבודה, אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים סך של 30,000 ₪ + מע"מ. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.