בפסק דינו מנה בית המשפט לעינייני המשפחה את העובדות הבאות כעובדות שאינן שנויות במחלוקת: צוואת המנוחה השנייה נערכה ביום 1.3.2007 כשהמנוחה בת 85 שנים, חולה במחלת סרטן, חודשים ספורים לאחר שהמנוחה השתחררה מאישפוז ממושך של מספר שבועות בבית חולים כתוצאה לניתוח ומספר ימים בטרם אישפוז נוסף לצורך ניתוח הוצאת גידול בריאה; המנוחה סבלה מליקוי ראיה; המנוחה התגוררה עם עובדת זרה (המטפלת ל') ממועד שחרורה מבית חולים ביום 13.11.2006; המנוחה הייתה אלמנה ללא ילדים; משפחתה היחידה של המנוחה הייתה אחיה ובנו שהתגוררו באוסטרליה; א' התלוותה למנוחה לכל הביקורים אצל הרופאים וכן לאשפוזים בבית החולים, רכשה עבורה תרופות ובישלה עבורה מעת לעת; רעיית המערער דאגה לכל צרכיה של המנוחה, בחרה עבורה את הרופאים המטפלים, דאגה להעסקת העובדת הזרה ולסיכום תנאי העסקתה, לפיקוח עליה ולתשלום שכרה; הצוואה השנייה נערכה במשרדו של המערער על ידי המערערת; העדים לצוואה השנייה היו המערערת ועובדת נוספת של המערער; טרם עריכת הצוואה ומיד לאחר שיחרורה של המערערת מאישפוז ביום 13.11.2006 חתמה המנוחה על יפוי כוח נוטוריוני המייפה את כוחם של המערער, רעייתו ובנם לפעול בשמה ובמקומה.
במקרה שלפנינו טענה המשיבה, כי לא רק שהייתה הצדקה לאמץ את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה בנוגע למצבה הרפואי של המצווה ובנוגע לנסיבות עריכת הצוואה, לאחר שמיעת עדים רבים, לרבות רופאים, אלא גם שהמערערים לא היתנגדו להגשת פסק הדין כראייה עובר להגשתו ולא טענו בסיכומיהם כי פסק הדין האזרחי אינו יכול להוות ראייה לאמתות תוכנו, אלא להפך, המערערים הסתמכו בסיכומיהם על ממצאים שנקבעו בפסק הדין האזרחי.
בכל הנוגע להסתמכות על סעיף 35 לחוק הירושה, אני מוכן לקבל כי אין להסיק מהוראותיו לעניין קיומה של עבירת משמעת, במובן זה שלא ניתן לראות בהוראה זו הוראה משמעתית, אולם בית הדין הארצי קבע כי המערערת הייתה בנגוד עניינים בעת עריכת הצוואה, שכן עמד בפניה האנטרס של המורישה, הלקוחה, ומנגד, האנטרס של המערער, שהיה המעביד הישיר שלה והאנטרס לשמור על מערכת יחסי עבודה נאותה ולהתקדם במדרג העבודה והשכר.
...
בפניי ערעורם של המערער מס' 1, עורך הדין שרגא בלזר (להלן: "המערער") והמערערת מס' 2, עורכת הדין נאוה טמיר (להלן: "המערערת") על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: "בית הדין הארצי") בתיק בד"א 37/17, במסגרתו נדחה ערעורם של המערערים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה (להלן: "בית הדין המחוזי") בתיק ב"פ 44/15.
בעניין זה, מקובלת עלי טענת המשיבה, כי פסק הדין ומסמכים נוספים מתיק בית המשפט לענייני משפחה התקבלו ללא התנגדות המערערים, אשר אף התייחסו לתוכן פסק הדין במסגרת סיכומיהם בבית הדין.
לאור האמור, לא מצאתי להיעתר לבקשת המערערים להוספת ראיה בערעור, אף שהתייחסתי לטענה העקרונית אותה ביקשו להעלות, על בסיס אותה ראיה.
סוף דבר
התוצאה היא שהערעורים על הכרעת הדין נדחים.
