התנגדות לצוואה: כשירות, השפעה בלתי הוגנת וצוואה הדדית

ילדיו מאישתו הראשונה היתנגדו לבקשה בעילות שונות, לרבות טענה שאין זו חתימת המנוח על גבי הצוואה, שלא היה כשיר קוגניטיבית לעשותה, היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת של אישתו השנייה, יש לקיים צוואה הדדית קודמת ועוד.

...

(עמ"ש (מרכז-לוד) 22014-02-12 י.ס. נ' ש.א. ( 14.4.12 לסיכום פרק זה, כאשר הצוואה ההדדית נערכה בשנת 1992 עובר לתיקון בחוק ובעת שניתן היה לשנות מצוואה הדדית בצוואה חדשה, ומעיון בהן לא נמצא כי הגבילו את עורכיהן מלשנות צוואתם, רשאי היה המנוח לערוך צוואה חדשה.

מכל האמור לעיל, בבחינת מסכת הראיות והעדויות, המתנגדים לא הוכיחו את עילות ההתנגדות להן טענו.

משלא הוכחו טענות ההתנגדות לצוואה, ההתנגדות לצו קיום הצוואה נדחית.

. ז"ל, אשר הוגשה על ידי התובעות, צוואה נוטריונית מיום 24/12/2013 , וזאת בהתאם לסעיף 22 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 , וכתב ההיתנגדות לה, אותו הגישו הנתבעים, אשר מבקשים לקיים את צוואתה הקודמת של המנוחה מיום 18/10/1996 , צוואה הדדית עם בעלה המנוחה.

( טעמי המתנגדים לצוואה זו נסובו על אי כשירותה של המנוחה לצוות, השפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד התובעות, מעורבותן של התובעות בעשיית צוואת המנוחה ופגיעה ברצונה.

...

הא ותו לא. נסיבות מקרה זה, בו לא עלה בידי המתנגדים להוכיח כי היעדר הקשר עם סבתם נגרם שלא בעטיים, אין בבו כדי להוביל למסקנה כי צוואת המנוחה אינה תולדה של התנהגות ארוכת שנים.

סוף דבר בנסיבות אלו, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה, אני מורה כדלקמן: ההתנגדות לצוואת המנוחה מיום 24/12/2013 - נדחית.

ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 24/12/2013 ואני קובע כי צוואה זו היא בת תוקף.

עוד נקבע, כי היו מגיעים לתוצאה דומה נוכח טענת המתנגדים להשפעה בלתי הוגנת מצד המערערת, שעה שמעמדהּ ביחס למנוחים, כך נקבע, נלמד מתוכן הצוואה שם צוין, כי ליוותה וסעדה אותם, וכי עת המנוח לא יכול היה לדאוג לענייניו כבר בחודש אוגוסט 2004,לאחר פטירת המנוחה, והקרן לטפול בחסויים (להלן: "הקרן") מונתה כאפוטרופא על גופו ורכושו של המנוח, הייתה המערערת המטפלת העיקרית ומי שקבלה שכר עבור עבודתה, ואף התגוררה בביתם של המנוחים שנים רבות.

מבקשי הקיום טענו, כי הצוואה משקפת את רצונו של המנוח, ולא הוכחה אי כשירותו או השפעה בלתי הוגנת.

נוכח האמור אף נקבע, כי אין משמעות לתניית הסילוקין המופיעה בצוואה לפיה מי שיגיש היתנגדות יאבד את זכותו לרשת ואין מקום לאור התוצאה הנ"ל לידון בה. בעיניין מושא העירעור, נטען שצוואת המנוחה וצוות המנוח הן צוואות הדדיות, ובית משפט קמא קבע, כי הוכח שהמנוח לא רק שלא עסק בעינייני רכוש אלא כלל לא יכול היה לעסוק בעינייני רכוש הואיל ולא היה כשיר לעשות כן. כלומר, כך נקבע, מעת שלא ניתנה כל אינדיקאציה לרצונו האמתי של המנוח זולת הטענה הכללית שרצונה של המנוחה הוא רצונו, הרי לא הוכח שהצוואה ההדדית בהכרח משקפת גם מעשה אישי של המנוח.

...

די בהתמקדות בטענה זו על מנת להביא לדחיית הערעור; אין צורך להידרש ליתר הקביעות בפסק (שנעשו בבחינת מעלה מן הצורך); לטעמנו, ההכרעה בנושא זה מבוססת, איתנה, נתמכת בחומר הראיות ובהיגיון, ועל כן איננו סבורים כי יש מקום להידרש ליתר הקביעות והטענות.

למעשה, ניתן לסכם הדברים כדלקמן: אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין בסוגיית הכשרות; הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה בו בכל הנוגע לשאלת הכשרות; אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

אשר על כן, מכח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018, דין הערעור להידחות.

המתנגד טוען בהתנגדות כי המבקשות ניצלו את מצבה הפיזי והנפשי של המנוחה עקב גילה ובריאותה והיותה תשושת נפש במועד הרלוואנטי (סעיף 4 להתנגדות) והשפיעו עליה השפעה בלתי הוגנת לשנות את הצוואה ההדדית לצוואה המאוחרת.

בהמשך חוו"ד הפסיכיאטרית מתארת הפסיכיאטרית כי המנוחה הסבירה לה בבדיקה מדוע היא חפצה לשנות את הצוואה ההדדית: "לאחר פטירת בעלה והקראת צוואתו בה מצוה את רוב רכושו לבנו (דבר שאמור להתבצע רק לאחר פטירת שניהם) החליטה שהיא רוצה לחלק את רכושה אחרי מותה שווה בשווה בין כל שלושת ילדיה. מסבירה שהיא ישראלית, חיתה רוב חייה בארץ ולא רואה צורך להמשיך בצורת החשיבה ה--- של בעלה". בבדיקה הפסיכיאטרית צוינו הממצאים הבאים התומכים בכשירות המנוחה לערוך צוואה: "נראית צעירה מכפי גילה, מטופחת בהופעתה. מסבירה את עצמה. מיתמצאת בכל המובנים. מתארת את חייה במהלך השנים והעבודה הקשה. מסבירה את רצונה בצורה ברורה. יודעת שהצוואה תתבצע רק אחרי פטירתה. דיון: מדובר באשה כבת 80 שנה [..] המתמצאת בחייה ומנמקת את רצונותיה ככל אדם סביר, לכן כשירה לחתום על צוואה ככל אדם סביר. מסקנה: XXX (המנוחה) כשירה לחתום על צוואה בנוסח שהובא בפני ככל אדם סביר. חוו"ד זו כשהיא חתומה על ידי דינה כעדות שניתנה בבית המשפט גם לענין עדות שקר שבשבועה". המתנגד לא הזמין את הפסיכיאטרית למתן עדות.

...

לאחר בחינה של טענות הצדדים וראיותיהם – אין בידי לקבל טענה זו. המנוח ציווה בצוואתו כי בעת פטירתו יעברו כל נכסיו לאשתו, ורק לאחר פטירתה יחולקו נכסיו בין הילדים בצורה לא שוויונית.

אשר על כן טענת המבקש כי היה על הרשם לקבוע כי החלוקה לאחר ההסתלקות הינה על פי החלק השני בצוואת המנוח – נדחית.

סיכום אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כי הבקשה לביטול צו קיום (מתוקן) לצוואת המנוח מיום 2.9.2014 שהוגשה על ידי המבקש במסגרת ת"ע 69027-07-19 – נדחית.

אשר על כן יש לקבל את ההיתנגדות ולקבוע כי הצוואה אינה תקפה הן מאחר והמנוח לא היה כשיר לחתום עליה והן מאחר ונחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת.

וכך קבע כב' השופט ריבלין (בתוארו אז) בע"א 6496/98 הנ"ל, בפס' 9: "מעורבותו של הנהנה נבחנת על-פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. ברוח זו נפסק כי העובדה שהנהנה הזמין את עורך-הדין שערך את הצוואה ושילם את שכר-טירחתו והעובדה שתוכנה של הצוואה נימסר לעורך-הדין על-ידי המערער אין בה משום נטילת חלק פסול בעריכת הצוואה (השופט קדמי בע"א 760/86 רוזן נ' שולמן [פורסם בנבו] [15], בעמ' 590). ביצוע שליחות מטעם המצווה, אשר ביקש כי עורך-הדין יסור אליו לשם עשיית הצוואה – אינה חלק מעריכת הצוואה (הנשיא שמגר בע"א 510/90 הנ"ל [9]); העובדה שהנהנית מן הצוואה הביאה את המצווה לעורך-הדין שטיפל בעבר בענייניה שלה ואף סייעה לו בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך הצוואה אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה (השופטת ביניש בע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז ארופה [פורסם בנבו] [16]). לא כן כאשר המצווה לא נפגש כלל עם עורך-הדין, והנהנה עצמו, והוא בלבד, מהוה את החוליה המקשרת בין המצווה לבין עורך-הדין (השופט ברק בע"א 851/79 הנ"ל [5]). פעולת השלוח אינה נחשבת בהכרח לנטילת חלק בעריכת הצוואה, אלא אם השלוח מגלה פעילות רבה מדי (הנשיא שמגר בע"א 99/86 הנ"ל [7]). כאשר פעילותו אינה מצטמצמת לפעולה מכנית של העברת רצון המנוח כאשר "הוא המוציא והמביא, הוא המלבן והמסביר" והוא "מקיים מעורבות מתמדת ורצופה מרגע ההיתקשרות עם עורך הדין ועד לחתימת המנוח" (השופט ברק בע"א 526/85 הנ"ל [8], בעמ' 837) הרי זו פעילות יתרה החורגת מגבולות המותר.

...

אם כן, פירוש המינוח "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" שבסעיף 35 לחוק הירושה, המהווה את עילת הפסילה השלישית, נעשה באופן גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, כאשר המבחן הוא בסופו של דבר מבחן השכל הישר (ראו ע"א 851/79 הנ"ל; ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, נט (3) 1 (2004)).

"המבחן הינו, בסופו של דבר, מבחן השכל הישר" (השופט ברק בע"א 851/79 הנ"ל [5], בעמ' 109)"." בעמ"ש 7764-01-23 מ.ו נ' ח.ו. ואח' (ניתן ביום 22.2.24 – פורסם במאגרים) נקבע: "כפי שקבע בית משפט קמא, ובצדק, צוואה המזכה את מי שלקח חלק בעריכתה – בטלה, שהרי כך קובע סעיף 35 לחוק הירושה. תכליתם של דברים היא לשמור על האוטונומיה של המצווה, בדרך של הרתעה ממעורבות כלשהי בעריכת הצוואה (בע"מ 384/19, פלוני נ' פלונית (2019)). על כן, גם אם קיימת מעורבות, ואפילו לא הייתה השפעה נחזית על המצווה, עדיין תהיה הצוואה בטלה (ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל (1981)).

בא מכבי אש פרצו את הדלת מצאנו אותו מעולף.

המבחנים כולם מובילים למסקנה כי הצוואה מיום 9.8.2017 נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח.

לסיכום, אני קובעת כי הצוואה מיום 9.8.2017 נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח מכל הנימוקים שפורטו לעיל ועל כן היא מבוטלת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לקיום צוואת המנוח ש.ס מיום 9.8.17 נדחית וההתנגדות מתקבלת.