התנגדות לצו עשה שהוצא על ידי בית המשפט בהוצאה לפועל

בנוסף, בית המשפט הוציא נגד נתבעים אלה צו עשה קבוע המחייב אותם להמנע מלפלוש למקרקעין.

בעקבות החלטת לישכת ההוצאה לפועל שבה נקבע כי על המבקש לפנות לערכאה המוסמכת, הגיש המבקש ביום 25.7.21 לבית משפט זה כתב תביעה, שבו הוא מבקש כי בית המשפט יכריז שהוא הבעלים של הדירה.

המשיב מיתנגד בתוקף לבקשה.

ראשית, העובדה שהרכישה הנטענת על ידי המבקש נעשתה שבועיים בלבד לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, נותנת יסוד לסברה שיש קשר בין הדברים, ככפי שנטען על ידי המשיב.

...

המשיב מוסיף וטוען, כי העובדה שהמבקש צירף לבקשתו כתבי בית דין מההליכים הקודמים, מצביעה על כך שהוא היה מודע לאותם הליכים ושוללת את טענתו בדבר רכישה בתום לב. לאחר שנתתי דעתי לחומר שלפניי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את עיקר הבקשה.

מנגד, טענתו של המבקש כי הוא רכש זכויות בדירה מעלה מספר סימני שאלה, שבשלב זה מביאים למסקנה שיש לאפשר למשיב לממש את זכיותיו בפסקי הדין, ולתפוס חזקה בדירה.

ואולם ככל שמדובר בבקשה למתן סעדים זמניים, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות אותה ויש לאפשר את המשך הליכי הפינוי בהם המשיב החל, וזאת בכפוף לשני סייגים.

סעיף 58 לחוק מקנה לבית המשפט סמכות נרחבת ליתן כל צו עשה או אל תעשה בעיניין השמוש בנכס או בעיניין תיקון ההפרה.

בהחלטה צוין, כי בשלב הבא, ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות, יישקל מינוי כונס נכסים, כדלקמן: "בשלב הבא, ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות, יישקל מינוי כונס נכסים, לצורך הוצאה לפועל של תכנית כיבוי האש וקבלת אישור שירותי הכבאות, וזאת בהתאם להנחיותיו המקצועיות של מומחה בית המשפט (ובכפוף לתשלום שכר טירחה נוסף עבורו). עם זאת כאמור, בשלב זה המומחה נידרש להפיק תכנית כיבוי אש שתקבל את אישור שירותי הכבאות, ולאמוד את עלותה". המומחה הראשון ערך ביקור בנכס בנוכחות נציגי הצדדים, ולאחר מכן קיים עימם ישיבה.

החשש שהועלה על ידי בית המשפט היה כי ככל שלא יובטח מימון התיקונים מראש, מהלך תיקון הליקויים ייכשל, וזאת כפי שניכשל מינוי המומחה הראשון, וכן כפי שנכשלו שני כונסי נכסים שמונו בעבר, בהליכים קודמים (על ידי מותבים אחרים).

מטעם זה, התניתי את נכונות בית המשפט להמשך לידון בתהליך ביצוע התיקונים (מהלך שאינו הכרחי כלל לפי סעיף 58 לחוק הכבאות, שמאפשר לאשר צו גם ללא נקיטה בהליכים לבצוע התיקונים) בהתחייבות של מי מהנתבעים, לשאת בעלויות התיקון כמימון ביניים, גם אם חלק מהדיירים יסרבו לשלם את חלקם.

במהלך הדיון, התחדד הצורך בהרחבת סמכויות כונס נכסים שימונה, על מנת שיוכל להוציא לפועל את ביצוע התיקונים בהתאם להנחיות המומחה שימונה, ובכלל זאת לרכז ולנהל את תהליך ביצוע התיקונים ובכלל זאת לקבל הצעות מחיר ולהתקשר בהסכמים עם קבלני ביצוע.

ברם, החלטתי בדיון הקודם, מיום 8.7.19, הייתה ברורה ומפורשת, ונקצבו בה מועדים ברורים להגשת היתנגדות לבקשה שתוגש על ידי ב"כ הנתבעים 1-2, וכן מועדים להגשת הצעות חלופיות.

...

מכל הטעמים המפורטים לעיל, ולאחר שמצאתי כי מינוי כונס נכסים הינו הכרחי לצורך ביצוע התיקונים הנדרשים לשם קבלת אישור רשות הכבאות לחידוש השימוש בבניין, וכי הכונס המוצע הינו בעל הכישורים והניסיון מתאימים לכך - החלטתי למנות את עו"ד אייל תושיה, ככונס נכסים בעניין הנכס המצוי ברחוב בר כוכבר 1 בפתח תקווה, הידוע כגוש 6377 חלקה 125 (להלן: "הנכס") וליתן לו את הסמכויות הבאות: לנהל את פרוייקט ביצוע התיקונים הנדרשים (ובכלל זאת, בהתאם להסכמת הדיירים, גם את תיקון המעלית) בהתאם להוראות המקצועיות של מומחה בית המשפט, לשם קבלת אישור כיבוי אש מטעם התובעת לנכס (להלן: "הפרוייקט").

סוף דבר: מונה כונס נכסים כאמור בסעיפים 13-16 לעיל.

אולם, מאחר שהכספים לא הופקדו לשם מטרה זו, ובשים לב לכך שמדובר בסכומים לא גבוהים (פחותים משמעותית מהסכומים שעל כל דייר לשלם לחשבון הנאמנות, ולא ייתרו את הצורך של כל דייר לבצע תשלום לחשבון הנאמנות) ובמורכבות הפרוצדורה הכרוכה בכך (פניית הכונס למזכירות, וקבלת התייחסות ביחס לכל הפקדה והפקדה) אני מורה כי המזכירות תשיב את הכספים שהופקדו לידי המפקידים.

· אין מחלוקת כי ביצוע פסק הדין לא הושלם על-ידי המבקש (ראו דברי בא כוחו בדיון שהתקיים בפניי ביום 12.09.2022 שורה 14 לפרוטוקול הדיון, וכן סעיף 14 לבקשה למתן צו זמני), וכי בהתאם להחלטת רשמת רשות האכיפה והגביה, המשיבים פעלו לשם מימוש פסק הדין של בית משפט השלום באמצעות קבלני הוצאה לפועל.

בכתב התביעה מפנים המבקשים למכתב שהפנתה האגודה אל המומחה מטעם בית משפט השלום ולפיו "האגודה עורכת ופועלת לרישום תצ"ר על מקרקעי חלקות א' באגודה. במסגרת הליך זה וכחלק מהתהליך לכל מתיישב הזכות להגיש היתנגדות לרישום התצ"ר. כל עוד לא נרשם התצ"ר אין כל מקום לקבוע גבולות במגרשים ותשריט מדידה אין בו כדי לסייע, ונכון להותיר את המצב הקיים על כנו עד לרישום התצ"ר..." (ראו סעיף 60 לכתב התביעה).

הסעדים בתביעה ובבקשה למתן צו זמני: בכתב התביעה שהגישו המבקשים, עתרו הם כי יינתן פסק דין הצהרתי המצהיר, כי המבקשים הם בעלי זכות בעלות במקרקעין, הידועים כמגרש 88 לפי גבולות הקצאה היסטורית, לפיהם הוצאו היתרי בנייה המסומנים לפי תכנית מפורטת נקודתית שפורסמה למתן תוקף בשנת 2012; צו עשה, לפיו על המשיבים להקים מחדש גדר שהרסו ביום 05.09.2022; צו מניעה זמני שיימנע מן המשיבים להפריע למבקשים בכביש גישה וחניה הצמודים לגדר, וצו מניעה קבוע שיימנע מן המשיבים לבצע פעולות חד צדדיות שיש בהן כדי למנוע מן המבקשים שימוש בגבולות המיגרש בעת ההקצאה.

המשמעות היא שאין המשיבים בבחינת משיגי גבול כי אם מבקשים הם לממש זכותם עפ"י פסק דין; שנית, ההריסה כבר בוצעה עוד לפני מתן צו מניעה זמני ובכל מקרה לפני המצאתו לידי המשיבים, ובקשת המבקשים כיום היא למתן צו עשה להשיב המצב לקדמותו שכאמור יינתן בנסיבות חריגות, ולא מצאתי כי בפניי נסיבות חריגות המצדיקות זאת; שלישית, אף אם התביעה תתנהל והיא תיתקבל בסופו יום יום, ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו, שכן אין מדובר בבנייה מסיבית וכל אשר עשו המשיבים הוא סילוק אלמנטים שלא סולקו על-פי פסק הדין חלוט, ובניית גדר תיל על קו הגבול שנקבע על-פי פסק הדין של בית משפט השלום.

...

סיכויי התביעה: בזהירות המתבקשת ולצורך הכרעה בבקשה למתן צו זמני ומבלי לקבוע מסמרות, אני סבור כי סיכויי התביעה נמוכים משני טעמים: ראשית, לאור הספק בסמכותו של בית המשפט המחוזי להידרש לתביעה; ושנית, אף לגופה של תביעה איני סבור כי סיכוייה גבוהים.

אף לגוף התביעה אני סבור, כי קיימים קשיים לא מבוטלים בעילת התביעה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין; להלן הנמקתי: · ראשית, מאחר ומדובר בתביעת חזקה כפי שציינתי לעיל, הרי תביעה זו הוכרעה בפסק דין חלוט שניתן בתביעת חזקה על-ידי בית משפט השלום – הוא המוסמך לדון בענייני חזקה.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

בהתייחס לנתבע 5 התובע ביקש תחילה למחוק התביעה כנגדו בהתאם להמלצת בית המשפט אך בהמשך חזר בו. במסגרת "הסעדים הקבועים המבוקשים" בתביעתו, עתר התובע למתן צו עשה לפיו "הנתבעים 1-4 יפסיקו להתחזות ולפעול כאילו העמותה היא חוקית ולעשות מעשים לא חוקיים בשמה... וכן לתת צו עשה שהנתבע 5 יפסיק לחפות על העמותה באופן לא חוקי... ויעבירה לפירוק בבית המשפט". בגוף כתב התביעה עתר התובע לסעדים נוספים לאלה שצוינו בראשיתה שיפורטו שלהלן: מתן צו הצהרתי לפיו עצם קיום העמותה הוא לא חוקי נוכח מספר חברי העמותה.

כפועל יוצא ביקש התובע להצהיר שנקיטת העמותה בהליכי הוצל"פ אינם חוקיים; מתן צו הצהרתי לפיו הנתבעים 1-2 ו-5 שיקרו בדו"ח של מפרק העמותה בנוגע להעברת המניות מחברת וינורון ולחברת ון ליר; מתן צו הצהרתי לפיו החתימות של הנתבעים 3-4 בייפוי הכוח לב"כ העמותה זויפו; להרים מסך ולחייב את העמותה לשאת בחוב של חברת וינורון בתיק ההוצאה לפועל; להורות על מינוי בורר שיעריך את עלות הנזק שניגרם לתובע ולחברת וינורון שישולם על ידי העמותה; להורות לנתבע 5 לפעול לפירוק העמותה בבית המשפט; להורות לעמותה להשיב לתובע 2,500 ₪ שנלקח ממנו ברמייה בהליך קודם בין הצדדים; להורות על מתן צו הצהרתי לפיו הנתבע 4 אינו כשיר לפעול כחבר עמותה.

עוד נטען, שיש לבטל את תיק ההוצאה לפועל שניפתח כנגד התובע- 511493-08-21, מאחר שתיק זה ניפתח בגין הוצאות שנפסקו לטובת העמותה לאחר שמינוי הבורר בוטל על ידי בית המשפט ובכך נימנעה ממנו האפשרות להסדיר את החוב של וינורון לעירייה.

התובע היתנגד לסיווג התביעה ככספית בניסיון להמנע מהשלמת סכום האגרה שעולה על שילוש הסכום ששילם בפועל.

הנתבעת 1 סירבה להוציא חשבוניות וממילא לא נגרמו לה הוצאות שעה שבאותו שלב שהיא לא החזיקה בחשבון בנק וחברת ון ליר היא שנושאת בתשלומים.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל אני מורה על סילוק התביעה על הסף.

למען הסר ספק, בכל הנוגע לכל יתר הסעדים התביעה נדחית.

לאור האמור אני מחייב את התובע לשאת בתשלום הוצאות הנתבעים 1-4 בסך כולל של 3,500 ₪ (כולל מע"מ).

בחודש מרץ 19' הגישו המבקשים לבית משפט השלום בראשל"צ בקשה למתן הוראות ולמתן צו עשה, שבמסגרתה חזרו וטענו, כבעבר, כי הסדר הגישור אשר קיבל תוקף של פסק דין אינו מהווה פסק דין סופי, אלא מתוה להליך הגישור בלבד.

לאחר דיון בעירעור הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 3/8/20; זאת, משקיבלו את הצעתו של בית המשפט, כדלהלן: "הצדדים יחזרו ויקיימו ישיבת גישור אצל המגשר גבריאלי אשר יסיים את הגישור בהתאם לקבוע בהסדר הגישור, לאחר שהוגשה חוות הדעת הסופית על-ידי המומחה. בשלב זה מובהר כי עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל יישאר בתוקפו עד להסדר אחר בפני המגשר, והליכי ההוצאה לפועל לא יימשכו אלא לאחר סיום ההליכים על-פי הסדר הגישור שקבל תוקף של פסק דין (פסק דין חלקי)". אין חולק למעשה כי ישיבת הגישור שאליה הוזמנו הצדדים על-ידי משרד עו"ד גבריאלי, בפני השופטת בדימוס לבהר שרון לא צלח.

הליכי ההוצאה לפועל יעוכבו עד למתן פסק בוררות או עד להוצאת הסכם פשרה בגישור, חתום על-ידי הצדדים ובאי כוחם, אשר למען הסר ספק יהיה הסכם מחייב שאין צורך לאשר אותו בבית המשפט, או עד למתן פסק בוררות.

המשיבים הודיעו על היתנגדותם למינויו של מי מהמגשרים המוצעים על ידי המבקשים, ועתרו כי בית המשפט ימנה את המומחה רו"ח אורי כהן למגשר/ בורר במקומו של עו"ד גבריאלי, בנימוק מרכזי לפיו המומחה כהן, שכל החומר בתיק נמצא בידיו ושימש אותו לעריכת חוות הדעת הסופית, הוא הראוי ביותר להיתמנות כמגשר/ בורר ביתרת הסיכסוך - היתחשבנות בעקבות חוות הדעת והגורמים שישלמו את החוב שנקבע בחוות הדעת הסופית המכרעת בלבד.

...

לא למותר לציין כי בנסיבות בהן שני הצדדים הציעו למנות מגשר/ בורר אחר במקומו של עו"ד גבריאלי - המבקשים את רו"ח כהן והמשיבים את כב' הש' בדימוס גלדשטיין - לא עומדת עוד בפנינו השאלה העקרונית באשר למינוי בורר חלופי מקום שבו הבורר המוסכם אינו יכול ליטול על עצמו את ניהול ההליך, ולפיכך אינני רואה צורך לסקור את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית בסוגיה זו. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של המקרה הנדון ראוי למנות את הש' בדימוס דוד גלדשטיין כמגשר ובורר בתיק זה. אכן, יש ממש בטיעוני המבקשים כי המומחה כהן הוא האדם הבקיא בטיעוני הצדדים ובטיעונם החשבונאיים, אך משטענו המשיבים לאורך כל הדרך טיעונים כאלה ואחרים שתמציתן חוסר אמון במומחה, על אף שקיבלו את חוות דעתו המכרעת, לא רצוי למנותו כיום כמגשר ובורר, מינוי העלול להביא להתדיינויות נוספות בבית המשפט בעתיד במקום להביא לסיומו של הסכסוך רב השנים בין הצדדים.

בנתונים אלה אני ממנה את כב' הש' בדימוס דוד גלדשטיין למגשר ובמידת הצורך לבורר לסיום המחלוקת בין הצדדים.