ביום 11.10.20, לאחר שהמשיבים הודיעו כי הם מסרבים להפניית התיק לגישור או למינוי מומחים מטעם בית המשפט, מצא בית משפט קמא, חרף היתנגדות המשיבים, למנות מומחים רפואיים מטעמו.
טענה זו אינה מתיישבת עם הגיונם של סעיפים 88 ג' ו- 88 ד' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018, שכן אם כך הדבר הרי שאין למעשה כל הצדקה לכך כי צדדים יודיעו לבית המשפט כי הם עומדים על חוות הדעת מטעמם בטרם מינוי מומחה מטעם בית המשפט.
...
ביום 23.8.21 נעתר בית משפט קמא לבקשה וקבע: "בנסיבות המפורטות ולנוכח פטירת המומחה מטעם הנתבעים (המשיבים-ח.ו.ו), נראה לכאורה שיש להיעתר לבקשתם לתיקון כתב ההגנה על דרך של הוספת חוו"ד חליפית המצורפת לבקשה ובפרט לנוכח מועד ההוכחות הקבוע בתיק ליום 10.1.22 והזמן העומד בפני התובע (המבקש-ח.ו.ו) לצורך השלמת חוות- הדעת מטעמו ככל שימצא לעשות כן. לתגובת התובע עד ליום 10.9.21...".
ביום 24.8.21 הגיש המבקש את התנגדותו הנחרצת להגשת חוות הדעת החליפית מטעם המשיבים.
ראשית, מקובלת עליי טענת המשיבים כי מדובר בהחלטת ביניים בעניין המסור לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת ואין בית משפט של ערכאת הערעור נוטה להתערב בה (לעניין זה ראו דברי כבוד השופט זילברטל ברע"א 79/13 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, ניתן ביום 3.2.13 וכן דבריו ברע"א 384/15 סארי גאנם נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 3.6.15).
אין בידי לקבל את טענת המבקש כי יש בהגשתה של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט כדי לשלול את משמעותה של חוות הדעת מטעם המשיבים.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.