כך למשל, הבורר קבע בסעיף 10 לפסק כי צד שעוזב את המשרד יקבל סך של 45,000 ₪ בגין חלקו ברכוש הקבוע וזאת "במידה והצד הנותר שנשאר במשרד מעוניין בציוד". אין חולק כי המבקשת היא שעזבה את המשרד והותירה בו רכוש קבוע, ולכן לכאורה היא זכאית לתשלום 45,000 ₪ מאת המשיב, אלא שמנגד, טוען המשיב כי הוא איננו מעוניין בציוד ולכן איננו חייב בתשלום הסכום האמור.
דוגמא נוספת מצוייה בסעיף 15 לפקודה, אשר קובע, בקשר לבקשה למתן צו כנוס עקב התראת פשיטת רגל, כי "כשהמעשה שעליו מסתמכת בקשת הנושה הוא הפרת דרישה בהתראת פשיטת רגל לשלם חוב פסוק, להבטיחו או להתפשר עליו, רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה, או לעכב את הדיון בה, בשל ערעור תלוי ועומד על פסק הדין". משמע, אם יש ספק בשאלת קיומו של חוב, ניתן לדחות מטעם זה לבדו בקשה לצוו כנוס, או למצער לעכב את הדיון בבקשה.
מדובר אמנם ברצון טבעי ומובן, שכן הליכי פשיטת רגל הם הליכים בעלי אופי אכיפתי, ואין כל מניעה שבעל דין ישתמש בהם כדי לגרום לבעל דין סרבן לפרוע את חובו, אלא שכאשר מתעורר ספק של ממש שמא החוב האמתי הוא שונה בתכלית מזה הנקוב בהתראת פשיטת הרגל, אזיי שומה על בית המשפט להימנע מלאשר נקיטה בהליכי פשיטת רגל בגין חוב כזה.
המשיב ביקש כי בית המשפט יפנה אל הבורר בבקשה כי יבהיר את פסק דינו, אך נוכח היתנגדותה של המבקשת, לא מצאתי לנכון לעשות כן. הבהרה כזו, לו ניתנה (בהנחה המוטלת בספק שיש בכלל מקום כי במסגרת הליכי התראת פשיטת רגל יפנה בית המשפט של פשיטת הרגל לקבלת הבהרות מאת בורר), היתה אולי מסירה את הספק בנוגע להצטברות הסכום של 27,450 ₪ ביחס לסכום של 66,000 ₪, אך לא היה בכך די כדי להסיר את עננת אי הבהירות הכוללת הרובצת מעל פסק הבורר בהיעדר "שורה תחתונה" של ההיתחשבנות ההדדית בין הצדדים.
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה באתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל, וכי יש לבטל את התראת פשיטת הרגל.
לגבי הלקוח שיכון ובינוי הוא קבע שהמבקשת תשלם למשיב סך של 27,450 ₪ בתוספת מע"מ (אין חולק כי מדובר בטעות סופר והסכום הנכון כולל מע"מ), ואילו בסעיף 12 לפסק כתב הבורר כי המבקשת תשלם למשיב "בגין הוצאות שוטפות של העבר ולאיזון תשלומים נוספים" (ההדגשה אינה במקור) סך של 66,000 ₪ בתוספת מע"מ. השאלה היא האם חיוב זה כולל בחובו גם את החיוב הראשון, שאז החוב הכולל איננו מגיע לסף הנדרש לצורך הליכי פשיטת רגל לבקשת נושה, או שמא הוא מצטבר עליו, שאז החוב הכולל אכן עובר את הסף הנדרש.
נמצאנו למדים כי לסכום הנקוב בהתראה ישנה חשיבות רבה, וכי במקרים כגון דא, לא ישתמש ביהמ"ש בסמכותו ע"פ ס' 238 לתקן פגם "טכני" בהליך פשיטת הרגל, שכן פגם זה איננו טכני כלל ועיקר.
