התנגדות להפקדת תכנית בשל זיהום מקורות מים

במסגרת ההתנגדויות נטען, כי התכנית יוצרת כשלים ומפגעים תחבורתיים; כי היא יוצרת בעיות נקוז קשות; כי היא אינה מתמודדת כראוי עם זהום הקרקע הקיים בשטחה; כי היא פוגעת בערכי טבע ייחודיים; כי אין לאשרה ללא פיתרון אספקת מים לשכונה החדשה; כי הפקדתה מבוססת על תשתית עובדתית חסרה; כי היא אינה מתאימה לתיכנון במסגרת הותמ"ל ואינה מגשימה את מטרתה; כי הנה מנוגדת לתכניות מתאר ארציות ללא הרשאה וללא הצדקה תכנונית; כי הנה נעדרת ראיה תכנונית כוללת וסותרת את מגמת התיכנון הארציות והמחוזיות; כי היא אינה קובעת הוראות חיוניות בנוגע לשלביות הפיתוח ומותירה תנאים מהותיים להשלמה ע"י צוות מלווה לאחר אישורה; כי יש להשלים את דיגום הקרקע וסקר סיכונים לפני אישור התכנית וכן להשלים את הטיפול בקרקע כתנאי להגשת היתר בניה ראשון בתכנית כולה, לרבות אישור תכנית נקוז כוללת; כי יש להתנות את ביצוע עבודות הקרקע והיתר הבניה הראשון לתכנית בבצוע המחלף לרבות פיתרון נקוז הנידרש לו; כי יש להבטיח שלביות בניה באישור תכנית קו מים לראש השטח; כי התכנית אינה מתייחסת לערכי טבע; כי יש לקבוע שלביות ביצוע פיתרונות התחבורה; כי יש לבצע אלמנטים בפועל כגון חיבור מים, בניית המחלף בכביש 2 וטיהור הקרקע כתנאי להוצאת היתרי בניה, כמו גם שינוי בהוראות התכניות בתחום נקוז הביוב וכו'; כי יש לבצע סקר מוקדם לאיתור מוקדי זהום במי התהום עפ"י הנחיות רשות המים וכן להוסיף תשתיות ומתקנים לטפול במי תהום מזוהמים בהתאם לתכניות הטיפול.

עוד ציינה המדינה, כי בדיון להפקדת התכנית נדונה בהרחבה סוגיית רמת הזיהום באיזור והובהר, כי התקבלו ערכים נמוכים של מזהמים ולכן אין צורך בהרחקה או שינוי ייעודי הקרקע המוצעים בתכנית.

מהן ההשלכות שיש לבצוע פעולות אלה במקביל? האם לא יתכן מצב ובו יתבצע פינוי של קרקע מזוהמת מהאתר בסמוך לבנייני מגורים ההולכים ונבנים במסגרת התכנית (להבדיל משכונת נוף ים)? והאם לא נכון, לעניין שלביות התיכנון, לקבוע במדויק מהם האזורים בהם מתוכנן טפול בקרקע ובמים המזוהמים, תוך מתן עדיפות לטפול מוקדם באזורים אלה עוד קודם לתחילת ביצוע עבודות בניה למגורים בשטח בכלל או בסמיכות לאזורים המזוהמים? בעוד שניתן לומר כי נושא שלביות התיכנון הנו נושא המצוי בתחום מומחיותה של הוועדה ובתי המשפט אינם נוהגים להתערב באלה בהיותם נושאים מקצועיים כאמור, לא כך הדבר בכל הקשור עם הצורך בבחינת קיומן של כלל העובדות הרלוואנטיות לנגד עיני הוועדה קודם לאישורה של התכנית, ובמיוחד כך עת עסקינן בזיהומי קרקע ומים, שלא ניתן לדעת במועד הפקדת ואישור התכנית בודאות מה הקפם, עד כמה הם חדרו לאזורים שאינם נחשבים "מזוהמים", בהיותם מרוחקים משטחי תע"ש וכאשר אין ספק כי הזיהום, עד עצם היום הזה, משפיע על מיתחם התכנית כמו גם על חוף הים הסמוך באיזור בו מצוי כתם צהוב בתוך הים שמקורו וסוגו לא היו ברורים במועד אישור התכנית כמו גם אופן הטיפול המדויק בו. משעסקינן בנושאים שהם בגדר דיני נפשות, לא פחות, אין כל אפשרות שלא לבצע מלאכת התיכנון כאשר כל המידע בנושא זה מצוי לנגד עיני הועדה.

...

. טענה זו אין בידי לקבל.

אם נאמר כי יש 'לשתף' ברווחי ההשבחה מי שלא זכה לה בתכנית גם בדרך של איחוד וחלוקה נמצא כי אין לדבר סוף ויש מקום 'לאחד ולחלק' את הארץ כולה במסגרת תכנון כולל בו יחולקו רווחי ההשבחה בין כל בעלי הקרקעות בארץ, ולא רק בין שכנים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על ביטול החלטת אישור התכנית ועל השבתה לשולחן הותמ"ל, על מנת שתדון פעם נוספת בשאלת הפקדתה לאחר קבלת סקר סיכונים מלא באותם נושאים כאמור לעיל.

מבחינה סביבתית - הוחלט על ביצוע מפוי וסקר ריחות ממבנים לבעלי חיים, רעש, זהום אויר, ועודפי עפר.

2.13 כשבועיים לאחר שמיעת ההתנגדויות, ביום 13.3.18, התקבלה תשובה נוספת ממחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט אזרחי) במשרד המשפטים, ואשר לפיה תיקון ההכרזה נידרש בעקבות החלטת ההפקדה של התכנית מיום 21.6.17 אשר קבעה בפירוט בסעיף 15 את התכנות הגדלת שטח התכנית כדלקמן (נספח 2-ג): תשתית: תחום התכנית יוגדל לצורך הוספת רצועה למעבר קו מים מקורות אשר יאפשר חיבור בריכת סומך לבריכת שפרעם לאורך כביש 6 וכביש 79, כפי שהוצג בדיון ובתיאום עם מקורות, נת"י וחוצה ישראל.

כך או כך, רמ"י נרשמה כמגישת התוכנית מכיון שהיא זו הראויה להגישה על פי החוק, וזהו האנטרס שלה לקדם את התוכנית.

...

נראה לי כי העקרון של שמירה על טוהר המידות ועל אמון הציבור ברשויות השלטון מחייבת החלתו של מבחן ה"חשש הסביר" במקרה זה. יש חשיבות עליונה בשימור מראית פני הצדק, ובנית אמון הציבור ברשויות.

לסיכום: 8.1 בהמשך לאמור לעיל אני סבורה שיש לחדש דיון בהתנגדויות לתמ"ל 1024 בפני חוקר ממונה אחר.

8.2 אני ערה למשמעות הכבדה של החלטה זו, אך נראה לי שזו ההחלטה הנכונה בנסיבותיו של מקרה ספציפי זה. אני מאמצת את דבריו של כב' השופט ברק בבג"ץ שמעון – "אמת, לעתים נוצר הרושם, כי על מזבח עקרונות מעורפלים נופלת קורבן היעילות המינהלית. רושם זה מוטעה הוא. מחיר היעילות נמוך הוא בהשוואה לצורך לשמור על אמון הציבור בשלטון ועל תפקידו הראוי של השלטון " 8.3 המשיבים ,ביחד ולחוד יישאו בהוצאות העותרים בסך של 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

הערייה מופקדת על תקינותה ותפעולה של מערכת הנקוז ופקוח על התאגיד ככל שאינו מבצע תפקידו בכל הקשור לנזילות ביוב אשר נימצאת בתחום שיפוטה, לרבות בחלקתם של התובעים, והיה עליה לנקוט באמצעים סבירים ויסודיים על מנת למנוע זהום הנחל וחדירת מי ביוב בשטח הנחל ולאחר מכן במקרקעין ה (זאת כאשר אושר על ידי המומחה מטעמה מר מירה כי ישנה חדירה של מי ביוב למקרקעין של התובעים).

אחריות הנתבעת מס' 4 – תאגיד המים: סעיף 23 לחוק תאגידי המים מורה כדלקמן (ובפרט תוך היתייחסות לסעיף קטן (4)): (א) לשם ביצוע הפעילות החיונית החברה תתכנן, תקים ותפתח את מערכות המים והביוב שבתחומה, תתפעלן, תנהלן ותחזיקן במצב תקין ובהתאם להוראות כל דין, ובכלל זה – (1) תכין תחזיות לביקוש לשירותי מים ולשירותי ביוב; (2) תכין תכניות אב למים ולביוב או תכניות אב לשירותי הולכה וטפול, לפי העניין, וכן תכניות רב-שנתיות ותכניות שנתיות הנגזרות מהן, לשקום ולפיתוח מערכות המים והביוב (להלן – התכניות); התכניות יהיו תואמות לתחזיות הביקוש, לצורכי התושבים והרשויות המקומיות שבתחום החברה ולתכניות המיתאר שבתחום החברה; (3) תטפל באישורן של התכניות על פי כל דין, בהשגת זכויות במקרקעין הדרושות לשם ביצוען, ברכישת הציוד הנחוץ לביצוען, ובביצוען של התכניות, הכל במועדים הנדרשים; (4) תידאג לתפעול ולאחזקה תקינים של מערכות המים והביוב, תוך שמירה על איכות המים, מניעת זהום מקורות המים, מניעת זהום הים והנחלים ומניעת מפגעים בריאותיים וסביבתיים; (5) תיגבה את התשלומים המגיעים לה בהתאם לתעריפים שאושרו לה לפי חוק זה, ותגייס משאבים נוספים לבצוע תפקידיה.

הנ"ל אף היתנגדו להגשת חוות דעת מטעם התובעים אשר הוכנה לצורך כך על ידי התובעים אשר ביקשו להביא לפני בית המשפט מומחה, לאור הכחשת הנתבעים, בשלב מאוחר של ההליך.

כאמורף מאחר ונסיבות אלו, שכולן היו בשליטת התאגיד וללא ידיעת התובעים, מתיישבות יותר עם המסקנה שהתאגיד לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה כי הוא נקט זהירות כזו, עבר אליו הנטל להוכיח שלא הייתה התרשלות מצדו, וזה לא עמדה בנטל ראייתי זה. התאגיד טען לפניי וחזר וטען בסיכומיו כי לא ייתכן כי קיים זהום בשל ביוב מאחר ששוחת הביוב הקרובה ביתר למקרקעי התובעים הינה במרחק 1.5 ק"מ. טענה זו הועלתה בעלמא, ללא תימוכין וללא שהוגשו לעיון בית המשפט אסמכתות שהינן בשליטת התאגיד ושיכול היה להגישן בקלות יתרה.

...

סוף דבר: אני מחייבת את העירייה ותאגיד המים לשלם לתובעים, בחלקים שווים, סך של 108,000 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד הנתבעת 6- רשות הניקוז נדחית.

לאחר שבחנתי את נסיבות התיק ובהתחשב בהתנהלות הרשות כאמור בחלק הדן באחריות הנתבעת 6- אין צו להוצאות.

בין השאר קובע סעיף 12 לתמ"א: "12.1 לא תופקד תכנית, לא תאושר ולא יינתן היתר לפי סעיף 8 לתחנת תידלוק אלא אם נתקבל מיסמך הידרולוגי-סביבתי מטעם מגיש התכנית לעניין מפגעים סביבתיים, ומפגעים תברואתיים ולעניין סיכונים הנשקפים למקורות המים והקידוחים באיזור והסכנה למי התהום מתחנת התידלוק המוצעת ונתקבלה חוות דעת נציבות המים, משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה.

משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ורשות המים היתנגדו לקבלת הערר וטענו כי תקנות הרדיוסים אוסרות על מתן היתר.

כמו כן התבססה המדינה על שתי חוות דעת, שהוגשו לראשונה במסגרת העתירה – חוות דעת של מומחה להגנת הסביבה, לפיה תחנות דלק הן מקור תדיר ליצירת זהום במי תהום, וכן חוות דעת של גורמי מיקצוע ברשות המים, אשר עמדה אף היא על הסכנות הכרוכות בהקמתה של תחנת דלק בסמיכות לקידוח.

...

הגעתי לכלל מסקנה כי אין לעשות כן. המחלוקת האמיתית איננה על התנאים למתן היתר: לא התנאים להקמת התחנה, כלומר תנאי המיגון הנדרשים, הם ביסוד המחלוקת, אלא עצם מתן ההיתר.

משהגיעה המדינה למסקנה כי הקמת תחנת דלק במקום נוגדת את האינטרס הציבורי, ניתן היה לצפות ממנה לנקוט בדרך אחרת.

ניסינו להביא את הצדדים לכלל פשרה, אך לצערי הדבר לא הסתייע, ואין מנוס מהכרעה חדה.

לעומתה, תכנית רנ/25/א, שמטרתה למנוע קיום עסקים מזהמים בתחומי רדיוס המגן של קדוחי ראש העין ואוסרת עליהם להתקיים במיקום זה, נימצאת בהליכי הפקדה.

לפי סעיף 1 לחוק רשוי עסקים, שר הפנים רשאי לקבוע בצוים עסקים טעוני רשוי, כדי להבטיח, בין היתר, את המטרה המנויה בסעיף קטן (4): "... ומניעת זהום מקורות מים בחומרי הדברה, בדשנים או בתרופות", וכן את המטרה המנויה בסעיף קטן (5): "בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים". בהתאם, ולאחר היתייעצות, בין היתר, עם שר הבריאות, הוצא צו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), תשע"ג-2013, ובסעיף 1 לצוו נקבע כי העסקים המפורטים בתוספת הם עסקים טעוני רשוי.

לבית המשפט נימסר כי נכון למועד הגשת תגובתה המקדמית של המשיבה לעתירה, הופקדה תכנית זו ונמצאת בהליך של שמיעת התנגדויות.

ואולם, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי זו. כנגד עמדה זו טענה העותרת כי היא מופלית לרעה ביחס לעסקים אחרים הפועלים בשכנות למקום העסק הנידון – אולמות שמחה, מפעלי מזון ומפעלים אחרים (הטענה נטענה בחלקה על רקע תכנית רנ/25/א, אך היא תקפה גם ביחס לבסיס הנורמאטיבי של תקנות הרדיוסים).

...

יתר טענותיה של העותרת דינן להידחות אף הן : אין מקום לטעון כי העתקת מקום העסק של העותרת נעשתה בהסתמך על חוות דעת מקדמית שנתקבלה מטעם עיריית ראש העין, כאשר הבקשה לחוות דעת מקדימה הוגשה ביום 5.11.06, ואילו העותרת שכרה את הנכס כשלושה שבועות קודם לכן, ביום 15.10.06.

סיכומו של דבר, העתירה נדחית.

העותרת תשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ - למשיבה 1 בלבד.