התנגדות להיתר להגבהת גובה גדר שאינו במקרקעין

עוד טוענים הנתבעים כי דוקא התובעים פועלים בחוסר ניקיון כפיים, בכך שהם עושים שימוש בקומה שנבנתה על הגג המשותף מבלי לשלם על כך. הנתבעים טוענים, כי תביעת התובעים מבוססת על ההחלטה שאישרה לנתבעים להגביה את גדר הברזל בגדר עץ שתתנשא לגובה של 1.5 מ' ואשר התובעים ביקשו לבטל.

כנספח ג' לתצהיר צורף פרוטוקול ישיבה מס' 2014015 של ועדת המשנה להתנגדויות, מיום 26.5.14, לפיו ההיתר שניתן, להקמת הפרגולה, הצבת המחסן והתקנת גדר עץ בגובה 1.5 מ' ושער, שהסתמך על הסכמה של 75% מבעלי הדירות, בוטל.

מכל מקום, טוענים הנתבעים, החלטת מועצת התיכנון העליונה התייחסה בהקשר זה אך ורק להגבהת הגדר בחיפוי עץ ולא לגדר הברזל עצמה, התוחמת את השטח המשותף של הבנין משכבר הימים ואינה קשורה להיתר שבוטל.

על פני הדברים נראה כי גדר העץ שנבנתה נועדה, בין השאר, ליתן לנתבעים המתגוררים כאמור בקומת הקרקע, גם תחושה של פרטיות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים בתביעה ובכל הראיות שהוגשו על ידם, לרבות תצהירי הצדדים על מלוא נספחיהם, ולאחר ששמעתי את עדי הצדדים ואת טיעוניהם בעל פה ובכתב, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

לטענת הנתבעים מדובר במחסן יביל (של "כתר") וגם התובעים רשאים לכאורה להציב כזה בחצר וכי את הפרגולה שתכננו לא בנו בסופו של דבר כך שנותרה רק הסככה המקרה את איזור הכניסה לבית (עמ' 22, ש' 16).

סיכומם של דברים התביעה מתקבלת במובן זה שניתן צו המורה לנתבעים להשיב את המצב בחצר המשותפת לקדמותו, בכל הקשור לחיפוי העץ של הגדר, לשער שהותקן בו, למחסן ולסככה שהציבו בחצר המשותפת, הכל כפי שפורט לעיל.

הנתבע הצהיר כי הוא בקר במיתחם ובדק אותו, כולל השטחים התפוסים, המטרדים הקיימים בו וכי הוא יישא בכל ההוצאות והעלויות הכרוכות בפנוי המחזיקים והמטרדים, לרבות פינוי המפגעים ההנדסיים והתת קרקעיים.

השלישי - שינויים בפתוח שטח, הגבהת גדרות בגובה 2 מטר במרווח קדמי מעבר לקו ביניין של 5 מטר ועד גבול החלקה.

בסופו של דבר, אושרה בקשתו של הנתבע, חרף היתנגדות שהוגשה, ביום 22.2.2015 ורק ממועד זה ניפתחה בפניו הדרך לקבל טופס 4 לדירות.

...

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעים (יחד) את אגרות התביעה, הוצאותיהם בגין חוות דעת המומחית מטעמם (בשיערוך) ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

ב. ההודעה לצד שלישי נדחית.

הנתבע ישלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

בגזר דין מיום 25.2.13 בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, במסגרת תו"ב 51668-09-11, ניתן צו להתאמת המבנה להיתר, ואולם המבקש לא דאג להתאמה כאמור, ובדצמבר 2014 פעל המבקש להגבהת גובה הגדר מ-4 מטר ל-7 מטר, כמצוין כבר לעיל.

מכאן העתירה להריסת הגדר (תוך שאין היתנגדות שגובה הגדר יגיע ל-1.80 מטר כדרישת החוק והדין) ולחייב את המבקש בתשלום פיצוי בסך 560,000 ₪.

ב"כ המבקש חוזר וטוען, שמלכתחילה הבניה בפועל בוצעה על ידי המבקש בהתאם להיתר שניתן לו, וחוות הדעת של המומחה מטעמו נועדה להוכיח שמדעיקרא לא היה מקום למתן צו ההריסה, הואיל והבניה שנעשתה בפועל על ידי המבקש תיאמה את ההיתר שניתן לו, כך שמדובר בראיה מהותית המשמיטה את הקרקע מתחת לסעד ההריסה של תוספת הגדר שהמשיב עותר לו. ב"כ המבקש מוסיף ומפרט בבקשת רשות העירעור נימוקים שאמורים לבסס את טענתו בדבר מתן רשות למבקש להבאת ראיות לסתור, בטענה שהמבקש לא היה מיוצג על ידי עורך דין בעת מתן הכרעת הדין וגזר הדין בהליך הפלילי, ולפיכך החלטת בית-משפט קמא מיום 22.12.19 תיגרום, לטענתו, לעיוות דין קשה למרשו.

...

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ג'אדה בסול) מיום 22.12.19 ב-ת"א 29926-09-18, לפיה נעתר בית-משפט קמא לבקשתו של המשיב והורה, על הוצאת אותן חוֹות דעת ואותם חלקים בתצהירו של המבקש הסותרים את פסק הדין הפלילי שניתן כנגד המבקש, וכן חויב המבקש לשאת בהוצאות המשיב בסכום של 3,000 ₪.

לכן, לא הייתה הצדקה לכך שהמבקש הניח בפני בית-משפט קמא ראיות הסותרות את הקביעות נשוא ההליך הפלילי, מבלי להגיש בפני בית-המשפט קמא בקשה להתיר הבאת ראיות אלה (רק לאחר שהייתה מוגשת הבקשה להתיר הבאת ראיות לסתור, ולאחר שהייתה ניתנת אפשרות למשיב להגיב לה, וככל שבית משפט קמא היה נעתר לה, במידה ומתקיימים תנאי סעיף 42ג' סיפא של פקודת הראיות, רק אז היה רשאי המבקש להביא ראיות העומדות בסתירה להרשעתו).

על-יסוד כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

משלא התבקשה תגובת המשיב, אני מורה שלא יהא צו להוצאות.

בעניינינו, טוענת המבקשת, מבקשים המשיבים לבנות קיר תמך בגובה של 1.5 מ', שיתמוך בהגבהת קרקע של חצי מטר, ועלול לפגוע בנקוז נחלתה אם יבוצע ללא תכנית נקוז וללא היתר בניה כדין.

מר אלוף אף אישר כי אינו יכול לחוות דיעה בשאלה אם ייגרם לחלקת המבקשת נזק כתוצאה מהקמת גדר/קיר תומך בלבד, שכן עניין זה מחייב התעמקות בהסדרי הנקוז הקיימים והשפעת הגדר/קיר תומך עליהם: "לשאלת בית המשפט האם חוות דעתך הייתה משתנה לו לא היה מדובר בהרמת קרקע, אלא רק בניית חומה בגובה 1, 1.5 מ', ללא שינוי של פני הקרקע, אני משיב במידה ומדובר בחומה בלבד ללא הרמת פני הקרקע, אני מניח בסביבות מקצועית רבה, שהסכנה מניקוז גרוע, פוחתת.

(1) גובה הגדר אינו עולה על 1.5 מטרים מפני הקרקע משני צדי הגדר; גובה קיר תמך לא יעלה על 1 מטר; .

לשאלתי הבהיר ב"כ המבקשת כי המבקשת אינה מיתנגדת עוד כי המשיבים יקימו גדר רשת במטע וכי בשים לב להצהרת המשיבים כי לא יפגעו בו - אין צורך בצו מניעה בכל הנוגע למגוף.

...

יחד עם זאת, אני מורה למשיבים כי ככל ובכוונתם לבצע עבודות בנייה בגבול המשותף לנחלות הצדדים (בין אם מכוח היתר ובין אם שלא מכוח היתר, וגם אם העבודות מבוצעות בתחום נחלתם שלהם) – למסור על כך הודעה מראש למבקשת או ב"כ, 10 ימים לפחות לפני תחילת ביצוע העבודות.

ד – סופו של דבר אשר על כן, וכפוף להוראה בסעיף 63 להחלטתי, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבים שכר טרחת עו"ד בגין הבקשה בסכום כולל של 7,000 ₪.

עסקינן בצו הריסה מינהלי מיום 10.11.21 אשר הוצא ביחס לעבודות הבאות (להלן: העבודות): הקמת גדר ברזל היקפית בשטח של כ-567 מטר ובגובה של כ-2 מטרים, הצבת מכולה בגודל של כ-16 מ"ר ושפיכת אדמה ליצירת מסלול מוטו קורס אירעי בגובה של כ- 1.5 מטר המתפרש על שטח של כ- 11,971 מ"ר. לעניין עבודה זו אף הוצא צו הפסקת עבודה.

באשר לעניין הצבת המכולה – טוען המבקש כי מדובר במבנה זמני, אשר מוצב על הקרקע ואינו משמש למגורים וכי הצבתו נידרשת לתקופה קצובה לצורך ביצוע העבודות בלבד ומידותיה עומדות בתקנות- ומשכך פטור מקבלת היתר בהתאם לסעיף 25 לתקנות התיכנון והבנייה.

בנוסף לאמור לעיל, טען המבקש כי בחלקות הסמוכות למקרקעין (חלקה 30 וחלקה 27), ישנן הגבהות גבוהות יותר מאלו שנעשו במקרקעין נשוא הבקשה, כאשר באחת לא ננקטו פעולות על ידי המשיבה, ואילן בשנייה נתנו אישורים לבצוע ההגבהות.

תגובת המשיבה המשיבה היתנגדה לבקשה מאחר ובמקרקעין חלה תכנית מאושרת המייעדת את המקרקעין לשטח חקלאי ותכנית מתאר מחוזית המסמנת את המקרקעין לאיזור חקלאי מיוחד.

...

ברם, המדובר בכלל פרשני שאין חף מקשיים ועדיין, דומני, כי המסקנה הינה כי חוק הנהיגה הספורטיבית מהווה נורמה מאוחרת ומיוחדת לחוק התכנון והבניה.

בעניינו, דברי המחוקק כפי שהובאו בהצעת החוק המצביעים על ההגיון הענייני והרציונאל העומד הן בבסיס תכלית החוק והן בסיס ההסדר הקיים למסלול מירוץ ארעי- בראי מסלול מירוץ קבוע- מובילה למסקנה לפיה מדובר על לקונה- חסר- בחוק אותו יש לפרש כהסדר שלילי לפיו העדר אזכור חוק התכנון והבניה בסעיף 9 לחוק מעיד על העדר תכולתו (ע"א 3622/96 אברהם חכם נ' קופ"ח מכבי (פורסם במאגרים, 17.6.98); רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ (פורסם במאגרים, 23.9.98)).