התנגדות להגשת הקלטה ללא תמלול

ב"כ הנתבעת היתנגד להגשת ההקלטה, מאחר שזו לא צוינה בתצהיר גילוי המסמכים ולא הוגש תצהיר מטעם בעלה של התובעת.

ביום 17.11.2022 הוגש תימלול של ההקלטה ותצהיר של עורך ההקלטה מטעם התובעת.

...

מכאן, הרי שיש לדחות את התביעה.

לסיכום, התובעת לא הוכיחה את נסיבות התאונה או את העברת נטל הוכחת הנסיבות לנתבעת ומשכך הרי שהתביעה נדחית.

בנסיבות תיק זה, אני מורה לתובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

אתפנה לידון ולהכריע בשאלות אלו כעת, ואפתח במחלוקת ראייתית שנתגלעה בין הצדדים בנוגע לקבילותן של התכתבויות הוטסאפ בין התובע לנתבע כראיות בתיק זה. קבילותן של התכתבויות הוטסאפ ממכשיר הנייד של התובע כראיות בתיק זה זה המקום לציין כי לאחר שהגיש התובע לתיק את תצהיר גילוי המסמכים מטעמו, יחד עם קובץ המסמכים עצמו, הנתבע ביקש לפסול את תיכתובות הוטסאפ שצרף התובע לקובץ מן הטעם שמדובר בתכתובות חד צדדיות, שחלקן מתייחסות להודעות קוליות שלא תומללו בקובץ אחד, וכאשר מהתמלילים שצרף התובע לא ניתן להבין באילו הקשרים נאמרו ההודעות וכיצד הן מתקשרות להודעות הוטסאפ (בקשה מיום 19.7.22).

התובע היתנגד לבקשה תוך שהבהיר כי הוא עצמו אינו נוהג לשלוח הודעות קוליות כי אם הנתבע בלבד, כי הודעותיו הקוליות של הנתבע תומללו באמצעות חוות דעת מומחה, כי כל תימלול מצוי בצמוד לצילום המסך מהמועד בו נשלחה ההודעה בסדר עולה החל מיום 20.11.19, וכי בחוות הדעת מצויים התאריך בו הוקלטה כל הודעה, שם הדובר (שהוא הנתבע בלבד) ואורך ההקלטה.

גם אם היו אי אלו הודעות שנשמטו מקובץ נספחי תע"ר הגלמ"ס שהגיש התובע (ולא הוכח כי נשמטו משם הודעות זולת זו מיום 30.11.19 שכן צורפה לכתב התביעה עצמו), עדיין קשה להיתעלם מכך שההודעות הללו הוקלטו על ידי הנתבע ותומללו בתמליל שגובה בחוות דעת מומחית לעניין התאמתו לקובץ ההקלטה.

...

מקובלת עליי טענת התובע בסיכומיו כי הנתבע הפר את חובתו לנהוג בתום לב במו"מ לכריתת חוזה וחייב לפצותו בגין הנזק שנגרם לו בשל כך (ס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים"), וניתן אף לראות בהסכם ובכתב ההזמנה משום הסכם המותנה בתנאי מתלה (הגעת הרכב לארץ) שהנתבע עצמו מנע את קיומו ואינו זכאי להסתמך על אי-קיומו (ס' 28 לחוק החוזים).

כאשר התנאי המתלה אינו מתקיים, גם אם אי התקיימות התנאי נעוצה בהתנהלות הנתבע, הרי משלא ניתן עוד לקיים את ההסכם אין מנוס מלהורות על ביטול החוזה ועל חובת ההשבה הקמה מכוח ס' 9 לחוק התרופות (השוו לניתוח המשפטי המאלף של כל אחד משופטי ההרכב בע"א 1156/10 האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ, פ"ד סו(1) 167 (2012), להלן – "עניין האס").

סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.

הבישופ ריאח אישר את קיום שתי הפגישות עם החוקר, אינו מכחיש את האותנטיות של הקלטת, ואין לו היתנגדות להגשת התמליל כראייה.

בדברי הבישופ ריאח בתמלילים אין היתייחסות לייפוי הכוח הכללי מ-25.1.07 [מוצג ת/22] – עיקרה של המחלוקת.

...

לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בדיון שנקבע, הנני מחליט לא להתיר צרוף תמליל השיחות כראיה, ולא להתיר חקירה נוספת של הבישופ ריאח לאחר שהסתיימה עדותו בפני בית המשפט.

תמלילי השיחות של הבישופ וחקירה נוספת של הבישופ בעניין מוצג ת/20 לא יתרמו לבירור המחלוקת האמיתית שבין הצדדים, יאריכו את הדיון שלא לצורך, לאחר שנשמעו 18 עדים, ולא יקדמו את ההכרעה בשאלה השנויה במחלוקת במסגרת תובענה זו. סוף דבר הבקשה לצירוף ראיה נוספת ולהעדה חוזרת של הבישופ ריאח – הבישופ הקודם של הכנסייה האנגליקנית בישראל – נדחית.

ב"כ הנאשם היתנגד להגשת ההקלטה שלא באמצעות עורכהּ, כנדרש בדיני הראיות.

ליאת תארה באופן ברור וממוקד את שראתה במו עיניה באותו הרגע ממש [הערה: מצאתי מעט חוסר דיוק בתמליל (שהוגש בהסכמה – בכפוף להתנגדות הסניגור להגשת ההקלטה), ומשכך הציטוטים מתייחסים להקלטת השיחה ושונים במעט מהתמליל ת/2]: "שלום, יש פה איזה אפס שמרביץ לחברה שלו מכות רצח ש. איפה? ת. הוא ליד סוקולוב 11. עכשיו צרחתי לו מהחלון שיפסיק להרביץ לה. ש. סוקולוב 11 באיזה עיר? ת. ראשון לציון. ש. סוקולוב 14 בראשון. ת. כן. ש. מה זה חברה שלו? ת. כן. הוא ממשיך ללכת לכיוון טיומקין. ש. את רואה אותו כרגע? ת. אני רואה אותם. ש. ואיפה החברה? ת. לידו. אמרתי לה שתבוא לפה, שכאילו אני אקח אותה אליי... ש. בואי תגידי לי בדיוק מה את רואה? ת. היא בורחת ממנו עכשיו. ש. מה בדיוק ראית? ת. הכניס לה מכות רצח, צרח עליה, קלל אותה, מסכנה בכתה...(בהמשך, לאחר שמסרה תאור מפורט ומדויק של לבושו של הנאשם וכיוון הליכתו, התבקשה פעם נוספת לפרט את הארוע) ת. הכניס לה מכות, תפס אותה מהשיער, קלל אותה, משך אותה מהשיער ביד, צרחתי לו מהחלון אז הוא אמר לי "תרדי למטה אני אקרע אותך"".

...

בסיכומיו ביקש ב"כ הנאשם לערער את מהימנותה של ליאת ולהיתלות באי-דיוקים מפיה, כאשר בדיווּחה למוקד 100, טענה שהנאשם אמר לה ש"יקרע אותה" (ת\10, ת\2) ואילו בהודעתה בפני עידן (סרטון עדות ראייה) וכן בעדותה לפניי, סיפרה שאיים כי "יגמור אותה". אינני מקבל את טענת ההגנה כי מדובר באי דיוקים – כך או אחרת מדובר באיום מובהק ומפורש, המתיישב עם האופן בו פנה הנאשם אל ליאת – בצעקות ותנועות ידיים.

טענות ההגנה: ליאת לא יכולה הייתה לראות היטב בלילה / העצים אינם מאפשרים נקודת מבט ישירה / טעתה בפרשנות האירוע: טענות אלה נדחות מכל וכל.

מסקנה משמצאתי לתת אמון בלתי מסויג בעדותה של ליאת, ומנגד לדחות את גרסת ההגנה ואת הטענות למחדלי חקירה, לאכיפה בררנית, ואת הגנת השכרות, ובהיעדר מחלוקת על כך שהמעשים המיוחסים לנאשם, ככל שהוכחו, מקימים את העבירות המיוחסות לו, הרי שאני קובע כי המאשימה הוכיחה את אשמתו של הנאשם במיוחס לו מעבר לספק סביר.

משכך אני מורה על הרשעת הנאשם בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ובעבירת תקיפה סתם בנסיבות מחמירות – בן זוג, לפי סעיפים 379 ו- 382(ב)(1) לחוק העונשין.

כך למשל כאשר הובעה היתנגדות להגשת תמלילי הקלטה שלא בהתאם לדרישות הטכניות תוך כדי דיון ההוכחות – בית הדין הארצי קבע כי אין לפסול את הראיות זאת משום שעיתוי העלאת הבקשה, במהלך דיון ההוכחות, לא הותיר היזדמנות לתיקון הפגם (כאמור בפסק הדין בעיניין י. קל לי, פסקות 17-19).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, להלן החלטתי : בפניי בקשה להוצאת נספחים שצורפו לתצהיר התובע לתמיכה בתביעה שלו לתשלום פיצוי מכוח החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן: "החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים").

כפי שיפורט להלן, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לפסול את הראיות.

בנסיבות כאמור אני קובעת כי תחת פסילת הראיות, המהוות חלק מהותי מהתביעה של התובע לפיצוי בגין הפרת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים (וזאת מבלי להביע עמדה לגופו של עניין), יוגש תצהיר משלים במסגרתו יקיים התובע את הדרישות כאמור.