התנגדות להארכת אשפוז פסיכיאטרי - ביטול הארכת אשפוז פסיכיאטרי

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.7.2023, בע"ו 25139-07-23 (השופט א' רומנוב), שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים (להלן: הועדה הפסיכיאטרית או הועדה), מיום 10.7.2023, להאריך את אשפוזו הכפוי לתקופה בת 3 שבועות.

לדיון זה התייצבו המבקש ובא-כוחו מהסיוע המשפטי, אשר הביעו היתנגדות להמשך האישפוז הכפוי, וכן מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בה מאושפז המבקש, אשר נישאל באריכות על-ידי הועדה על אודות מצבו הנפשי של המבקש, ועל מידת מסוכנותו לעצמו ולסביבה.

לבסוף קבע בית המשפט המחוזי: "לאחר שהועדה הפסיכיאטרית בדקה את המערער היא קבעה שביחס אליו קיימת מסוכנות בינונית לעצמו ולאחרים. לא מצאתי כי הועדה טעתה בקביעה זו ולא מצאתי שלערכאת העירעור קיימת עילה לבטל או לשנות את החלטתה". ביחס לחלופות לאישפוז הכפוי, ובשים לב לדברי בנו של המבקש לפני הועדה, הוסיף בית המשפט המחוזי וציין כי: "בצד דחיית העירעור אומר, כי במידה [והמבקש] יציג לבית החולים מקום מגורים שבו יוכל להתגורר אם ישוחרר, וכן מפקחים שיוכלו להשגיח ולפקח עליו ועל קבלת טפול רפואי לאחר שיחרורו, בית החולים יבחן את החלופה שתוצע, ככל שתוצע, וישקול על יסוד הנתונים העדכניים שיהיו מונחים לפני את אפשרות שיחרורו של המערער מבית החולים עוד בטרם תיחלוף תקופת שלושת השבועות שעליה הורתה הועדה". על יסוד כלל האמור, נדחה העירעור.

...

לבסוף קבע בית המשפט המחוזי: "לאחר שהוועדה הפסיכיאטרית בדקה את המערער היא קבעה שביחס אליו קיימת מסוכנות בינונית לעצמו ולאחרים. לא מצאתי כי הוועדה טעתה בקביעה זו ולא מצאתי שלערכאת הערעור קיימת עילה לבטל או לשנות את החלטתה". ביחס לחלופות לאשפוז הכפוי, ובשים לב לדברי בנו של המבקש לפני הוועדה, הוסיף בית המשפט המחוזי וציין כי: "בצד דחיית הערעור אומר, כי במידה [והמבקש] יציג לבית החולים מקום מגורים שבו יוכל להתגורר אם ישוחרר, וכן מפקחים שיוכלו להשגיח ולפקח עליו ועל קבלת טיפול רפואי לאחר שחרורו, בית החולים יבחן את החלופה שתוצע, ככל שתוצע, וישקול על יסוד הנתונים העדכניים שיהיו מונחים לפני את אפשרות שחרורו של המערער מבית החולים עוד בטרם תחלוף תקופת שלושת השבועות שעליה הורתה הוועדה". על יסוד כלל האמור, נדחה הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, שבגדרה מעלה המבקש 3 טענות עיקריות: ראשית, נטען כי "טעה בית המשפט קמא בכך שקבע כי על אף שלא נשקפת מהמבקש מסוכנות עכשווית – עדיין יש להשאירו באשפוז"; שנית, כי "טעה בית המשפט קמא בכך שלא התייחס כלל לעובדה כי מדבריו העדכניים של מנהל המחלקה [...] מצוין כי כיום אין למבקש פסיכוזה פעילה"; שלישית, כי "שגה בית המשפט עת לא התייחס ולא נתן משקל לחלופת אשפוז שקיימת בעניינו של המבקש". לאחר שנתתי דעתי על הבקשה ועיינתי בחלק מנספחיה – מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה מאת המשיבים.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

לבית המשפט לנוער הוגשו בקשות שונות בנוגע להמשך הטיפול בקטינה, ובהן בקשה לאשר טפול באמצעות תרופה מסוג "לפונקס" בהתאם להמלצות הצוות הרפואי, ובקשה להאריך את צו האישפוז הפסיכיאטרי של הקטינה ולהורות על השמתה בהמשך במסגרת פוסט אשפוזית.

המבקשת ואביה היתנגדו לטפול האמור, וכן עתרו להורות על העברתה לבית מישפחה מקהילתו של האב (להלן: המשפחה).

בנוסף, טוענת הקטינה כי יש להורות על ביטול מינוי האפוטרופא לדין, שכן היא אינה מייצגת את רצונה וטובתה.

...

בשם המבקשת: עו"ד ורדה ברכה שטיינברג בשם המשיבה 1: עו"ד מרווה בז'ה בשם המשיב 2: עו"ד דליה שאול זיידנר בשם המשיבה 4: בעצמה ][]החלטה בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג), בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת בית המשפט לנוער בירושלים (כב' השופט ש' לייבו).

בתשובת האב נטען, בתמצית, כי יש לקבל את בקשת הרשות לערער על כל טענותיה, וציין כי הערכאות הקודמות שגו כשלא קיבלו את העמדה שהוצגה בחוות דעתו של ד"ר פליישמן, לרבות באשר למיקום השמתה של הקטינה לאחר האשפוז.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהעדר עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה, וזאת גם בהינתן המאפיינים המיוחדים של בקשות מן הסוג דנן (רע"א 1088/16 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער, פסקה יד (7.3.2016); רע"א 2224/14 פלוני נ' מחלקה לשירותים חברתיים רעננה, פסקה 5 (7.4.2014)).

הבקשה נדחית.

מונחת בפני בקשה להארכת מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים אליה מיתנגדת בא כוחו המבקשת לשחררו לחלופת מעצר.

בהחלטתי מיום 17.7.22, התייחסתי למטרות ואופי הבדיקה הפסיכיאטרית בשלב המעצר וקבעתי לאור הבדיקה שנערכה כי לצורך הליך המעצר, אין צורך בשהותו של המשיב תחת אישפוז פסיכיאטרי.

בית המשפט הורה על מעצר עד תום ההליכים, תוך שהוא קובע את הדברים הבאים: מיום 16.6.2015תיקון מס' 11 "במקרה שלפנינו, דעתי היא כי מן העורר נשקפת מסוכנות שלא ניתן לאיינה על דרך של שיחרורו לחלופת המעצר שהוצעה על-ידו. מסוכנותו של העורר עולה משילובם של המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ביחד עם עברו הפלילי התעבורתי המכביד. עיון בעברו הפלילי של העורר מעלה כי הוא הורשע בעבר במספר לא מבוטל של עבירות תעבורה, ובהן עבירות של נהיגה במהירות העולה על המותר, נהיגה באור אדום, נהיגה שלא בכביש, נהיגה ללא רישיון נהיגה, שימוש ברכב שנאסר בשימוש, ועוד; זאת על אף העובדה שמעולם לא היה לו רשיון נהיגה. אך כחודשיים עובר למועד הגשתו של כתב אישום זה, הורשע העורר בביצוען של עבירות תעבורה בבית משפט השלום באילת, ונגזר עליו עונש של ששה חודשי עבודות שירות ופסילה מהחזקת רישיון נהיגה למשך 12 חודשים, וכן שלושה חודשי מאסר על-תנאי כשהתנאי הוא שהעורר לא יעבור עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה...במספרם הרב של ההליכים המשפטיים שננקטו נגד העורר בגין עבירות התעבורה שביצע, בעונשים השונים שהושתו עליו בגין הרשעותיו בעבירות אלו, ואף באפשרות של הפעלת המאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגדוו, לא היה די כדי להניאו מלחזור ולבצע פעם אחר פעם עבירות תעבורה נוספות המסכנות את הציבור." דברים אלו יפים לעניינו של המשיב שבפני וכאילו נכתבו בגינו.

...

מבלי להמעיט מחשיבות העבודה שנערכת על יד המפקח המוצע, סבורני שהבחינה שנערכה על ידו אינה יכולה להיחשב כתחליף תסקיר מבחן.

לאור כל האמור, בהתאם לנתונים שבידי בשלב זה והתרשמותי מהמשיב ומחלופת המעצר שהוצעה, החלטתי שלא לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שהוצעה ולהורות על המשך מעצרו עד החלטה אחרת תוך המתנה לתסקיר שירות המבחן בעניינו.

לאור היותו של המשיב במעצר מזה תקופה ארוכה ולנוכח החשיבות המוענקת בהחלטתי לתסקיר המעצר, אני מורה לשירות המבחן להקדים את הגשת התסקיר עד ליום 21.8.22.

כללי 5 XX עניינו של פסק דין זה בתביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר תוקף העברת זכויות בנחלה מספר במושב _______ (להלן: "הנחלה") שנעשתה על ידי הגב' ר.י. ז"ל (להלן: "המנוחה") בשנת 19 , לבנה וכלתה, הם הנתבעים 1 ו - xx במסגרת תביעה זו נתבקשו הסעדים הבאים: ביטול רישום זכויות ברשות מקרקעי ישראל (להלן: "נתבעת 4"); פינוי הנחלה ע"י הנתבעים; תשלום שכירות ראויה והשבת כספי עזבון.

דבר זה למצער האריך את משך הזמן הנידרש לכתיבת פסק דין זה. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת מר א.י. ז"ל (להלן: "המנוח") והמנוחה (שיקראו בצוותא מטעמי נוחות: "ההורים" או "המנוחים"), קשרו חייהם זה בזו עוד ב___ בטרם עלייתם ארצה.

אין אף מחלוקת כי לאחר מכן אושפזה שוב אך מעבר לשני אשפוזים אלה לא נזקקה לאישפוז פסיכיאטרי נוסף ובמשך שנים הייתה מטופלת במרפאה לבריאות הנפש ב_____ ובקופת החולים.

לטענתם, במרוצת השנים ביקשו אף לבנות יחידת דיור נוספת בבית, אך רעיון זה נזנח נוכח היתנגדות התובעים.

...

עוד אני סבור, כפי שפורט בהרחבה לעיל, כי התובעים היו מודעים להעברת הזכויות ואף אם לא ידעו בוודאות את אופן ההעברה שבוצעה, הרי שהייתה להם אינדיקציה ברורה לכוונת האם, דבר אשר הביא לסכסוך פנים משפחתי במשך שנים ועוד בימי חייה של האם.

בכך שהתובעים בחרו להגיש תביעתם כשש שנים לאחר פטירת האם, כאשר עוד בימי חייה ניתן היה לבחון את כושרה המשפטי לביצוע העברת הזכויות, דומני כי חל שיהוי ניכר מצד התובעים , היורד לשורש טענותיהם ואף נגוע בחוסר תום לב. משכך דין התביעה להידחות, כאשר העתירה לפסק דין הצהרתי נדחית.

אני סבור כי העברת הזכויות נעשתה כדין.

חרף היתנגדות המבקש, הוארך האישפוז מעבר לשבעה ימים.

בית המשפט קבע כי מצבו של הקטין וחוות הדעת הפסיכיאטריות בעיניינו מצדיקים להותירו באישפוז; כי שהותו מחוץ לבית החולים הוכחה כמזיקה לתהליך הטיפולי; וכי הקטין לא התלונן על אירועים חריגים במהלך אשפוזו.

בעקרו של דבר, טוען המבקש כי יש לבטל את החלטת בית המשפט לנוער בדבר המשך האישפוז.

...

לאחר שעיינתי בטיעוני המבקש ובתשובות שהונחו לפניי, באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

גם אם אניח אפוא לטובת המבקש כי אמת המידה בבקשות מעין אלו מקילה יותר, לא ראיתי כי ניתן להיעתר לבקשה בנסיבות דנן.

הבקשה נדחית אפוא.