התנגדות לדחות מועד גילוי חומרי חקירה עד לתום פרשת התביעה בנזיקין

בפניי בקשה מטעם המבקש - התובע, להורות על הוצאת כל חומרי החקירה - צילומים, סרטונים והקלטות, שהוגשו מטעם המשיבים - הנתבעים, מתיק בית המשפט, וכן מחיקת החלקים שמתייחסים לחומרים אלו מפרוטוקול דיון ההוכחות שהתקיים בתיק זה. עיקר העובדות הצריכות לעניין עסקינן בתביעת ניזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין אירוע מיום 22.8.13, בו נפגע התובע בידו במהלך עבודתו אצל הנתבעים.

בד בבד עם הגשת ראיות הנתבעים, הודיעו הנתבעים כי "חומר חקירה (חסוי) יועבר לעיונו של בית המשפט בקדם המשפט, לצורך הכרעה לגבי מועד חשיפתו, כקבוע בהחלטת בית המשפט". בדיון קדם ההוכחות הגישו הנתבעים לבית המשפט עותק של דיסק המכיל סרטונים, הקלטות ותמונות (להלן: "הצילומים"), אותם ביקשו לחשוף בתום פרשת התביעה, לצורך עיונו של בית המשפט ומתן החלטה על מועד חשיפתם.

לטענתו, הטעיית והסתרת העובדות מבית המשפט ומהתובע מנעה ממנו להגיש תגובה מתאימה ולהתנגד להגשת חומרי החקירה מבעוד מועד, ובכך נפגעה זכותו להליך הוגן, ומביאה לכך שהחלטת בית המשפט בטלה מעיקרה.

התובע העיד בחקירתו כי הוא בעל עסק עצמאי לניקוי ספות, מזרונים, שטיחים וריפודי רכבים (פרוט', עמ' 26, שו' 18-15, עמ' 27, שו' 13), ומהסרטונים נראה כי צולמו במהלך עסקיו הרגיל של התובע, כשהוא מבצע באופן שנראה שיגרתי ורגיל את העבודה בה הוא עוסק ולשמה הוזמן.

בעניינינו, עיינתי בצילומים שהוגשו טרם ההחלטה על מועד חשיפתם, ולאחר בחינתם, סברתי כי באיזון בין הכלל של גילוי מרבי, אל מול החשש לפגיעה בצדק ובחקר האמת, קמה הצדקה לסטות מכללי הגילוי, והוריתי על דחיית חשיפת הראיות לאחר חקירת התובע.

...

בנסיבות המקרה דנן, באיזון שבין חומרת ומידת ההפרה, למול העניין שיש בגילוי העובדות וחשיבותו של החומר להליך, אני סבורה כי ידו של האחרון על העליונה.

מהנימוקים שפורטו לעיל, אינני מקבלת טענת התובע כי ניתן להורות על דחיית מועד גילוי המסמכים על פי הלכת סוויסה רק כאשר מדובר בראיות שהושגו על ידי חוקרים כהגדרתם בחוק החוקרים הפרטיים.

סיכום לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

· בקשת הנתבעת 2 לדחיית העיון בדוח החקירה, עד לתום פרשת התביעה, שהוגשה בתאריך 23/12/20 (סרוקה במסגרת בקשה מס' 4) (להלן: "הבקשה לדחיית העיון בדוח החקירה").

עוד נטען כי תוגש תביעה נזיקית כנגד התובע ואביו בגין הנזקים שנגרמו לרכב של הנתבע 1.

הנתבע 1 היתנגד לבקשה בטוענו כי אין בחשיפת דוח החקירה כדי להביא לשינוי גירסתו כפי שנטענה במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעמו.

ככלל, הליך גילוי ועיון במסמכים נועד לאפשר לצד לתביעה אזרחית לדעת מראש אלו מסמכים מצויים ברשות הצד השני וזאת כחלק מעיקרון ההגינות הדיונית והכלל לפיו ניהול המשפט יתקיים "בקלפים פתוחים". עם זאת, לבית המשפט סמכות להורות על דחיית העיון במסמכים, ובכלל זה דוחות חקירה למועד אחר וזאת בהתייחס לסוג העניינים העומד על הפרק, טיבה של המחלוקת ועל פי נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה המובא לפניו [ההלכה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה (1) 515) (להלן: "הילכת סוויסה")].

מאחר שעל פי הפסיקה, לא די בטענה כללית ועל בית המשפט להשתכנע כי קיים נתון קונקריטי בחומר שעיונו מבוקש להדחות, שגילויו המוקדם עלול לחבל ביכולת בית המשפט להגיע לחקר האמת, באופן המצדיק סטיה מהכלל לפיו ההליך יתנהל "בקלפים גלויים", התבקשה הנתבעת 2, כאמור לעיל, להציג את דוח החקירה לעיוני על מנת שמלוא התמונה תהא פרושה בפניי טרם הכרעה בסוגיה.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בדוח החקירה ובשים לב לטיבה של המחלוקת - סבורה אני כי בנסיבות העניין חשיפת דוח החקירה בשלב זה יכול שתביא לסיכול חקירה יעילה מטעם הנתבעת 2 ותחבל ביכולתה של זו להציג את הגנתה כראוי וכדבעי.

על כן, כאמור, מסקנתי היא כי יש להיעתר לבקשה.

אני קובעת ישיבה מקדמית אשר תתקיים בתאריך 31/05/21 בשעה 10:30.

התובעת מיתנגדת לחשיפת דו"ח החקירה, מאחר שדו"ח זה הוכן לטענתה, "לקראת המשפט" ומשכזה אין עילה לחשוף אותו.

דיון והכרעה: כידוע המשפט עומד על גילוי האמת ועשיית צדק ודיני הראיות נועדו לשרת תכלית זו. הגשמת עיקרון זה מחייבת יישום עיקרון החשיפה והגילוי של כלל החומר, המסמכים והנתונים הרלבאנטיים למחלוקת הנידונה.

מעת שהתובעת טוענת כי בכוונתה לגלות את דו"ח החקירה בשלב מאוחר יותר של ההליך המשפטי, לאחר תום פרשת התביעה, היא למעשה מוותרת על טענת החיסיון האמורה ולחילופין יש לדחות טענת חסיון זו בנסיבות האמורות.

אשר לבקשת התובעת לדחיית מועד העיון והגילוי בדו"ח החקירה עד לאחר סיום פרשת התביעה, אני רואה לנכון לדחות דרישה זו של התובעת, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

כפי שפורט בעיניין בנק לאומי שאוזכר לעיל, המקרים בהם התאפשר גילוי מאוחר של מסמכים, מיתמקד בתביעות נזיקיות המנוהלות כנגד חברות ביטוח, כאשר מלוא המידע העובדתי בנוגע לנסיבות הארוע הנזיקי, מצויות על פי רוב בידי התובע שנכח בארוע , ועל חברת הביטוח ללקט כל בדל של מידע כדי להגיע לחקר האמת.

...

לאור כלל הטעמים האמורים, אין מקום לדחות את מועד הגילוי והעיון בדו"ח החקירה והסרטונים שנלווים לו. אשר על כן, הנני מורה לתובעת להמציא לידי הנתבעים העתק מדו"ח החקירה והסרטונים הנלווים לו, תוך 20 יום מהיום.

הנידרש לנדון המבקשים הגישו תביעה נזיקית כנגד המשיבה ובה טענו לרשלנות רפואית מצד הצוות הרפואי אשר טיפל בשבר בידה שניגרם לה עת נפלה בביתה במהלך הריונה הרביעי, ואשר כתוצאה מכך נגרמו לה נזקים גופניים משמעותיים.

ביום 30.1.17, לקראת ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 19.3.17, הגישה המשיבה בקשה להתיר לה לדחות את הגשת תצהירי החוקרים לאחר שמיעת עדי התובעים שכן הגשת תצהירי החוקרים קודם לכך "עלולה לגרום לפגיעה משמעותית לנתבעת בחשיפת האמת ולאפשר לעדים מטעם התביעה לתאם, ולהכין גרסאות מבעוד מועד בהתאם לתצהירי החוקרים, ובכך ליטול יתרון דיוני בלתי הוגן השמור לנתבעת". המבקשים היתנגדו למבוקש.

בנסיבות אלו, ולאחר שעיינתי בדוחות חקירה שהועברו לעיוני על פי החלטתי מיום 12.2.17, נעתרתי לבקשת המשיבה והוריתי על דחיית גילוי תצהירי החוקרים עד לאחר תום פרשת התביעה.

בעיניין שרוין דחה בית המשפט בקשת נתבעת להסיר החסינות אך ורק על חלק מדוחות החקירה שהוגשו על ידה, תוך שהוא מנמק החלטתו כך - "די לה לנתבעת שהיא זוכה ביתרונות דיוניים על ידי כך שהצורך להגיש תצהירים מטעמה נדחה לשלב ההוכחות, ולא יתכן כי דחיה זו תאפשר לה לזכות ביתרונות דיוניים נוספים. בעת שהחוקר העיד הוא לא טען לחיסיון כלשהוא, והטענה שהחומר הוכן לצורך הליך משפטי איננה טענה, שכן הנתבעת עוסקת באיסוף חומר ראיות, אותו היא מגישה לבית המשפט באמצעות החוקר. הנתבעת איננה יכולה לברור את החומר, לשלוף ממנו נתונים הנוחים לה, ולטעון ביחס לחומר הנוסף כי הוא חומר חסוי. עיון בדוחות מלמד, כי אין הבדל בין הדוחות השונים, וכולם עוסקים בנושאים אשר הועלו במהלך החקירה, ואשר התובע עצמו נחקר עליהם. במובן זה הדוחות הם רלבאנטיים" (הדגשה שלי - צ.ו) אלא שאני רואה דוקא את הצד השווה שבין החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע להחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, בית המשפט המחוזי בירושלים הורה כי החסיון יוסר מעל כלל חומרי החקירה אחר שעיין בהם ומצא שעניינם אחד ובלשונו - "עיון בדוחות מלמד, כי אין הבדל בין הדוחות השונים, וכולם עוסקים בנושאים אשר הועלו במהלך החקירה" ודומה שלעניין זה מסכימה גם החלטת בית המשפט במחוזי בבאר שבע שעיקרה הוא שהסרת חסיון מחומרי חקירה בעיניין מסוים אין בה להסיר בהכרח החסיון על עניינים אחרים אלא אם עניינם שווה או דומה.

...

בנסיבות אלו, ולאחר שעיינתי בדוחות חקירה שהועברו לעיוני על פי החלטתי מיום 12.2.17, נעתרתי לבקשת המשיבה והוריתי על דחיית גילוי תצהירי החוקרים עד לאחר תום פרשת התביעה.

אחר החלטתי הנזכרת הוסיפו המבקשים והגישו את בקשתם שבנדון במסגרתה ביקשו להורות למשיבה לייתן תצהיר המבהיר האם ברשותה דוחות חקירה שלא נערכו ע"י מר אליאס, ובמידה והתשובה לכך חיובית - להבהיר את זהות הגורמים החוקרים על מנת שהמבקשים יוכלו לזמנם לעדות מטעמם.

ואכן בית משפט השלום נעתר לבקשתו זו , ואולם בית המשפט המחוזי מצא להפוך את החלטת ערכאה קמא מהנימוקים הבאים, ואנו מביאים הדברים באריכות מסוימת מפאת חשיבותם לנדון – "הצדדים אינם חולקים כי דוחות חקירה, מהסוג הנדון בענייננו, מהווים חומר חסוי כמובנו בסע' 48 (א) לפקודת הראיות. המבקשת (הנתבעת) גם אינה חולקת כי משעה שהיא בחרה להעיד את אחד מחוקריה – מוסר בכך החיסיון שעמד לזכותה ביחס לדוחות שנערכו עבורה ע"י אותו החוקר. המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשאלה האם ויתור בעל דין על החיסיון ביחס לדוחותיו של חוקר אחד, מני רבים, עולה מניה וביה כדי ויתור על החיסיון גם ביחס לכל דוחות החקירה האחרים שנמסרו לידו (והיו חסויים מלכתחילה)....

מכלל האמור עולה המסקנה הבאה - שומה על המשיבה ליתן תצהיר החתום ע"י המוסמך לכך ולהבהיר בו האם מצויים בידיה חומרי חקירה נוספים בעניין תפקודה של המבקשת שלא נערכו ע"י מר בועז אליאס וככל שכך להוסיף ולפרט את זהות הגורמים שערכו את חומרי החקירה ופרטיהם על מנת שניתן יהא לזמנם לחקירה ככל שהמבקשים ירצו בכך.

לפני שתי בקשות מטעם הנתבעת, האחת בקשה למתן צו לאיכון הטלפון הנייד של הבעלים של התובעת והשניה, דחיית העיון בחומר החקירה שבוצעה מטעם הנתבעת, עד לאחר תום פרשת התביעה.

עוד נטען כי בפסיקה נקבע כי אין ליתן צו איכון בתביעות נזיקיות נוכח העובדה כי ניתן להגיע לחקר האמת באמצעים פוגעניים פחות וכי על הנתבעת הטוענת כי תביעת הביטוח הוגשה במירמה, לעמוד בנטל המיוחד להוכיח את טענתה וכי דוקא בקשתה זו מעלה תהיות באשר למשקל ומהימנות הראיות שבידיה, עת דחתה את התביעה.

התובעת אינה מיתנגדת לדחות את העיון בדוח החוקר עצמו עד לאחר תום פרשת התביעה, אולם לטענתה יש לאפשר לה לעיין בהודעות שמסר הנציג מטעמה לחוקר חברת הביטוח וכן נטען כי יש לאפשר לתובעת לעיין במסמכים עליהם נסמך דוח החוקר ולקבל פירוט של נספחי דוח החקירה.

במקרים אחרים נקבע כי גם במקרה בו מדובר בהודעת המבוטח, יש מקום לדחות את מועד גילויה עד לאחר תום פרשת התביעה (ר' לדוגמא ת"א (שלום חי') 15298-04-13 גלגלים חברה להשכרת קטנועים בע"מ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (6.7.14), בש"א 1990/05 ת"א 7747/04 (שלום נצ') גברילוב דימה נ' הוליס מיטל אינדסטריז בע"מ (2.5.05)).

בנוגע לבקשת התובעת להורות לנתבעת ליתן פירוט נספחי דו"ח החקירה, הואיל וממילא העיון בדו"ח החקירה ובנספחיו ידחה עד תום פרשת התביעה, למעט בעיניין הודעת מנהל התובעת, הרי שלא מצאתי כל סיבה שלא להורות לנתבעת ליתן פירוט של נספחי דו"ח החקירה, מבלי שיש בפירוט זה כדי לגלות את תוכן המסמכים.

...

לאור כל האמור, אני נעתרת לבקשת הנתבעת, ומורה על מתן צו איכון בהתייחס למר מוחמד אבו קוידר וזאת לתאריך 14.8.2015 לשעות 01:00 עד 04:00.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה שיש לקבל את בקשת הנתבעת, למעט בעניין הודעת מנהל התובעת, כפי שנמסרה לחוקר ואפרט.

מיישום הלכת סוויסה בענייננו, לאחר עיון בהודעת מר מוחמד אבו קוידר כפי שנמסרה לחוקר חברת הביטוח ובשים לב לגרסת התובעת בכתב התביעה, לא שוכנעתי כי מתעורר חשש לשיבוש ההליך המשפטי לו תינתן לתובעת האפשרות לעיין בהודעה כבר בשלב זה. בנסיבות אלה אין מניעה לגילוי ההודעה של מר מוחמד אבו קוידר כבר בשלב זה וכך אני מורה.