במסגרת בקשת העותר לדחיית דיון (שהוגשה ביום 3.1.2019), ציין העותר כי הבעלים של חלקה 124 – ה"ה דר' יגאל כדר ומר יורם כדר - הצמודה לחלקה של העותר ונכללת גם כן בשטח המופקע, הגישו לוועדה המקומית היתנגדות להוצאת היתר הבניה המבוקש וזו נדחתה.
יתר טענות העותר (שהועלו בעיקר בסיכומי התשובה מטעמו), ביחס לשוני בין הנתונים שהציגה הערייה למשרד החינוך, לבין האמור בבקשה להיתר בניה – כגון, ביחס לשטח המיגרש, בניית גן ילדים בקומה השניה של הבנין, שטח הקומה השניה בבנין; התאמת חצרות המשחקים בגני הילדים להנחיות משרד החינוך; אורך חזית המיגרש; עריכת תשריט איחוד וחלוקה עובר להגשת בקשה להיתר בניה; מקומות חניה נדרשים; לרבות משמעות הודעת משרד החינוך כי הבקשה להיתר אינה מקובלת עליו (לפי מכתב שהוגש בדיון ביום 15.7.2019) – הנן טענות תכנוניות באופיין, שאין מקומן כאמור, בדיון בסוגיית ביטול ההפקעה שבפניי.
כך נפסק בעע"מ 5158/14 חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ נ' עריית חולון (פורסם בנבו, 29.10.2017):
"בית המשפט איננו יושב כ-"טרבונל על לתיכנון", ועל כן, בדרך כלל, הוא לא יטה להתערב בתעדופים של גופי התיכנון, שבידיהם הכלים המקצועיים והנתונים הרלבאנטיים הנדרשים לעניין (ראו: בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתיכנון ובניה, פיסקה 3 (28.07.1996); עע"מ 6291/10 בר זיו נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז המרכז, פיסקה 9 (02.07.2012)).
...
לאור כל האמור לעיל, ממילא איני נדרש לדון בטענות הוועדה המקומית, ביחס לתקיפה עקיפה של החלטת הוועדה המחוזית, השתק ומניעות, שיהוי, אי מיצוי הליכים ומשמעות החתימה על כתב ויתור ושיפוי.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות.
העותר ישלם למשיבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 9,000 ₪.