התנגדות לבקשה למינוי אפוטרופוס - ערעור על מינוי אפוטרופוס

ביום 18.7.2017 הורה בית המשפט קמא כמבוקש על מינוי אפוטרופוס לדין למערער, וביום 7.11.2017 נעתר בית המשפט לבקשת המערער במובן זה שהורה על ביטול פסק הדין ואפשר לו להגיש כתב הגנה מטעמו.

המערער היתנגד לבקשה זו, וביום 4.6.2019 קבע בית המשפט קמא כי "לאחר עיון בעמדות הצדדים, בהמשך להחלטות קודמות ונוכח הכרות ארוכת טווח עם הנפשות הפועלות, נחה דעתי להתיר [למשיבה] להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 20 ימים מהמסירה" (להלן: החלטת התיקון).

...

דין הערעור להידחות.

אכן, סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי "נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת". משכך, היה על בית המשפט לדון בבקשה ולהחליט בה בטרם יקבל החלטה אחרת בתיק, אך בשים לב לכך שמדובר בהחלטות טכניות, אין בהחלטות שניתנו כאמור כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגעתי.

אשר על כן, הערעור נדחה.

קצין התגמולים – הוא המבקש בהליך דנן – היתנגד למינוי אימו של המשיב כאפוטרופסית שלו על-ידי הועדה, בטענה כי תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות על ערכאה זו, וכי על כל פנים דרך המלך למינוי אפוטרופוס היא באמצעות הגשת בקשת לבית המשפט לעינייני מישפחה, לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ״ב-1962.

טענות הצדדים בבקשת רשות העירעור המבקש, קצין התגמולים, גורס כי הבקשה מעלה שתי סוגיות חשובות: האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של ועדת הערעורים; והסמכות של ועדת הערעורים להורות על מינוי אפוטרופוס לבעל דין לצורך ניהול הליך בפניה.

...

המשיב טוען כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור.

לשיטתי, הלכה זו יפה לעניינם של הליכים אשר מתקיימים במסגרתו של חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962, הא ותו לא. סבורני אפוא, כי טוב נעשה אם נפרש את האמור בסעיף 34(א) לחוק התגמולים לפי לשונו, לפי הקשרו ולפי תכליתו, כפי שהמחוקק ראה אותם.

סבורני כי בקבעו את אשר קבע בסעיף 34(א) לחוק התגמולים, המחוקק אכן נתן את דעתו על כל סוגי ההחלטות של הוועדה.

תחולתו של הסדר כללי זה נשללה לפי פקודתו של סעיף 4(ג) לחוק בתי דין מינהליים, אשר קובעת כי "לא תחול הוראה של חוק זה על בית דין אם קיימת בחוק אחר הוראה לאותו עניין החלה על אותו בית דין". סבורני, כי גם משיקולי יעילות לא נוכל לייחס למחוקק כוונה לפתוח פתח לערעורי ביניים על החלטותיה של ועדת הערעורים אשר פועלת במסגרתו של חוק התגמולים.

כחודש לאחר מכן ביקשו המערערות למשוך את בקשתן, אך באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה (להלן: באת-כוח היועמ"ש) הודיעה לבית המשפט כי לגישתה, הדבר נובע מעמדתה ומעמדת שירותי הרווחה בדבר הצורך במינוי אפוטרופוס חצוני על האב "ולא בשל העדר הצורך במינוי". בעקבות דיון שהתקיים ביום 19.7.2020, הורה בית המשפט קמא על מינוי אפוטרופוס זמני חצוני על גופו של האב (להלן: האפוטרופוס הקודם); וביום 3.8.2020 נעתר המותב לבקשת האפוטרופוס הקודם ואסר על כניסת המערערת 2 לבית האב.

באת-כוח היועמ"ש והאפוטרופא לדין הביעו היתנגדות לבקשת הפסילה, וביום 22.5.2022 דחה בית המשפט קמא את הבקשה.

...

כחודש לאחר מכן ביקשו המערערות למשוך את בקשתן, אך באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה (להלן: באת-כוח היועמ"ש) הודיעה לבית המשפט כי לגישתה, הדבר נובע מעמדתה ומעמדת שירותי הרווחה בדבר הצורך במינוי אפוטרופוס חיצוני על האב "ולא בשל היעדר הצורך במינוי". בעקבות דיון שהתקיים ביום 19.7.2020, הורה בית המשפט קמא על מינוי אפוטרופוס זמני חיצוני על גופו של האב (להלן: האפוטרופוס הקודם); וביום 3.8.2020 נעתר המותב לבקשת האפוטרופוס הקודם ואסר על כניסת המערערת 2 לבית האב.

באופן ספציפי, נטען כי טרם הדיון הראשון "התבודדו" באת-כוח היועמ"ש והמותב באולם וקיימו דין ודברים ביניהם; כי בדיון מיום 22.6.2021 אמר המותב "אני כבר החלטתי אבל אם אתם רוצים עוד סיבוב לא אכפת לי"; וכי בדיון מיום 15.2.2022 הורה המותב על הוצאת האב מן האולם.

בהקשר זה טוענות המערערות, בין היתר, כי המותב ציין באחד הדיונים שהאב מוכר לשירותי הרווחה; סירב לאפשר להן לחקור את עובדות הרווחה המטפלות בנושא; וסייע לאפוטרופוס הקודם להציג את המערערת 2 "כאדם דמוני". עוד לטענת המערערות, במהלך דיון שהתקיים ביום 20.8.2020 אמר המותב למערערת 2 "אני לא יכול לסבול אותך איך שאת נראית"; ובמהלך אותו דיון, בתגובה לבקשת באת-כוח היועמ"ש למנות אפוטרופוס, אמר המותב "בסדר אז אני אמנה את חבר שלי [...] אני אתעלם מכל העדויות שהיו עד עכשיו ואמנה את חבר שלי [...] אותו אני מכיר 30 שנה. ואקבע את החלטתי לגבי האפוטרופסות של [האב] בהתאם להחלטה שלו". דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלו, ובשים לב להבהרת המותב בנושא, לא מצאתי כל ביסוס לטענה זו. הערעור נדחה, אפוא.

המערער הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, והמותב דחה אותה ביום 12.11.2021 בציינו: "אם אדם מסוגל לנהל את ענייניו, אך הוא עושה כן שלא בהתאם לאופן שבו מי מילדיו סובר שהוא צריך לנהוג – אין הדבר מחייב מינוי אפוטרופוס, וההליך שננקט בידי [המערער] אולי אינו ההליך המתאים; אין כופים על אדם דעותיהם של ילדיו או של מי מהם, יהיו כוונותיהם טובות ככל שיהיו.

המשיבים 2-1 לא הגישו את תגובותיהם במועד שקבע בית המשפט קמא, וביום 3.4.2022 הורה המותב על מינוי אפוטרופוס לדין למשיב 1.

אולם, ביום 13.4.2022 הגיש המשיב 1 – באמצעות באת-כוח שאינה האפוטרופוס לדין שלו – הודעה בה היתנגד למתן הסעדים שנתבקשו בהליך.

...

לא שוכנעתי כי חשש כזה מתקיים בענייננו.

אף אם אקבל את הטענה כי לא היה צורך להעלות הצעה זו באופן חוזר ונשנה – לא שוכנעתי כי התנהלות המותב חרגה מניהול סביר של ההליך או מן הסמכות לחתור לקידומו היעיל (ראו והשוו: ע"א 3065/17 מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בבג'ני, פסקה 7 (20.6.2017); ע"א 4552/00 אטשטיין נ' גמזו, פסקאות 1 ו-10 (6.8.2000)).

הערעור נדחה, אפוא.

...